מה יותר חשוב יופי או אופי? כנראה שד"ר רות זקס אוחיון זכתה בשניהם; "הבוחנות ששומרות על הסטודנטים במבחנים מעיפות אותי מהכיתה, ואני צריכה ללכת לרכב להביא את תעודת המרצה שלי. אני צריכה בכל פעם מחדש להוכיח להם שאני מרצה. אפילו סטודנט שלי לשעבר צחק עלי באחד המבחנים ואמר לי: 'רות, המבחן מתחיל בואי תשבי'. והבוחנות שלא הכירו אותי חשבו שהוא צודק. אני לוקחת את זה כמחמאה, אנשים חושבים שאת לא יכולה להיות יפה וחכמה, אני אומרת שיש לי פאקים אחרים, אבל זה לא אחד מהם".
חשבת פעם לעבוד בדוגמנות?
"אף פעם לא חשבתי לעסוק בדוגמנות, זה לא מעניין אותי, לא מאתגר, אני אוהבת לעשות דברים שהם קשים יותר ולא נראה לי שיש לי את הנתונים המתאימים", היא מצטנעת.
אבל שלא תחשבו שהיופי רק פותח לה דלתות. "אני סובלת מזה לא פעם, בהתחלה זה היה מחמיא אבל לפעמים זה מעצבן". מספרת ד"ר זקס אוחיון, כמו הפעם ההיא בה השומר באוניברסיטה אמרה לה שהחניה מיועדת לחברי סגל בלבד וסירב לתת לה להיכנס. "מנגד, תמיד בוחרים בי להצטלם לפרסומים שונים במוסדות בהם אני מלמדת".
אז מה יותר חשוב לדעתך – יופי או אופי?
"יופי דועך, אופי זה חשוב אבל עם אופי לא הולכים למכולת. ולכן אני בוחרת בשכל", היא קובעת בתחכום אופייני למישהי ששוב ושוב שוברת את תקרת הזכוכית.
"את לא נראית כזו חכמה"
זקס אוחיון המתגוררת היום בנתיבות, היא בת 34 וכבר ד"ר במדעי המוח והקוגניציה, ומרצה במכללת אחווה ובאוניברסיטת בן גוריון. "אני מתעסקת בכל האספקט הגופני של ההתנהגות, איזה רכיבים במוח גורמים לנו לקשב, לזיכרון, לתפיסת כמויות, איך הכישורים הקוגנטיביים עובדים וכו'. אני מרצה במחלקה לפסיכולוגיה וגם מלמדת קורסים של שיטות מחקר. מה שאנשים שונאים - אני איכשהו אוהבת".
נוסף לטייטלים האקדמיים המופצצים שלה, זקס אוחיון היא גם אמא לשתי בנות (בנות 4 ו-6), והיא כבר רגילה למבטים החושדים שהיא סופגת מצד הורים אחרים ואפילו מהגננות של הבנות: "רובן חשבו וחושבות עד עצם היום הזה שאני מדריכת כושר. ברמה שגננות פנו אליי לבניית תפריט ושאבנה להן תכנית אימונים אישיים. הייתי ממש ממש מבולבלת ולא הבנתי מה הן רוצות. כשאמרתי להן שאני לא מדריכת כושר, אלא אני דוקטור למוח וקוגניציה, הן ענו לי ב'כן בטח ממי', עם קריצה של לא מאמינות. לא פעם אנשים אומרים לי 'מה את לא נראית כזו חכמה'".
רות עלתה לארץ בגיל 5 מליטא, בילדותה גרה בשכונת עולים בראשון לציון: "כל הדירות מסביב היו קטנות ומלאות בעולים חדשים שהצטופפו". כששירתה בצבא שמה לעצמה מטרה להגיע רחוק באקדמיה – וכבר בחופשת השחרור התחילה ללמוד. למעשה, עד עכשיו היא לא הפסיקה: "אני לומדת כעת כדי להיות פרופסור".
מיד אחרי השחרור מהצבא היא ירדה לאילת, ובניגוד לרוב בני גילה שנוסעים לעיר כדי לחגוג וקצת להרוויח כסף בעבודה מועדפת, היא עבדה בערבים כדי לממן את שני התארים הראשונים שלמדה במקביל: "באילת יש שלוחה של אוניברסיטת בן גוריון, מה שאפשר לי ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובמקביל ללמוד לתואר ראשון בפילוסופיה ומזרח תיכון. ביום למדתי ובלילה עבדתי בביטחון בנמל".
את מי שלימים יהפוך לבעלה, הכירה כשעבדה בנמל אילת כשהוא היה אחראי המשמרת שלה, ומאז כאמור הם מגדלים יחד את שתי בנותיהם: "אני נשואה לדויד באושר רב, בעלי לוחם אש, כבאי בלשון העם. אני מקווה שגם הוא חושב עלי רק דברים טובים", היא צוחקת, "אבל גם לו לא חסר דברים, לא יופי לא אופי".
לפני כמה ימים פרסמה סטודנטית לשעבר שלה פוסט בקבוצת הנשים "מאמאצחיק", ובו כתבה: "שנת הלימודים החלה ואיתה מגוון של מרצים. ממתינה לשיעור מתמטיקה עם הגברת דוקטור רות זקס אוחיון, מצפה למרצה מבוגרת משעממת ושאלוהים יעזור לי בקורס הזה... השיעור בזום, מחכים לדוקטור רות ואז היא מתחילה לדבר...3 חודשים של הלם. זאת דוקטור רות זקס אוחיון, שלמות שנשואה לכבאי הורס ושתי בנות מעלפות. לא יכול להיות, והכי מעצבן שיש לה גם אופי מושלם".
זקס אוחיון הוחמאה כמובן מהפוסט, אבל עושה רושם שהוא לא ממש הפתיע אותה, לדבריה חשוב לה להיות בקשר עם סטודנטים שלה: "הם כמו ילדים שלי, אמנם חלקם מבוגרים ממני, אבל עדיין מרגישה מעורבות רגשית בהצלחה שלהם בחיים. אני דואגת תמיד להיות בקשר קרוב עם סטודנטים שלי גם בזמן שהם לומדים אצלי, אני תמיד זמינה ונגישה להם גם בוואטסאפ מסביב לשעון - וגם אחרי שהם מסיימים, אני תמיד שם לייעץ וללוות ולתמוך. אני חושבת שזה הסוד של ההצלחה שלי כמרצה ושל סקרי ההוראה המעולים שלי. בגלל שאכפת לי באמת, אני דואגת לוודא שהם יצליחו כמה שיותר, גם בקורסים שלי וגם באחרים".
קרן אלאלוף שרעבי, מנהלת ומייסדת קבוצת מאמאצחיק, סיכמה את הפוסט הוויראלי: "כן ירבו כאלה מרצות יפות, חכמות, מוצלחות ומאמאצחיקיות. גאות בך ברמות של מלכה. היא אלופה".
ומעבר ליחסי האנוש שהיא דואגת לטפח עם הסטודנטים שלה, לזקס אוחיון יש שיטה ייחודית לשמור על נוכחות גבוהה בשיעוריה: "אנחנו עושים לעיתים סטורי מהשיעור, בימנו זה סטורי של זום, ואני מתייגת אותם והם אותי. זה ממש יעיל להעלאת אחוזי הנוכחות בשיעור וגם מייצר קצת שבירת שגרה וכיף - גם בקורסים שהם פחות אוהבים, כמו סטטיסטיקה".
