היום שאחרי אישור הדוקטורט הוא יום של אושר גדול והגשמת חלום. חלום שלנו וחלום של אמנו היהודיה והערביה גם יחד. אבל בערבו של אותו יום שמח מתבררים כמה דברים: עכשיו אתם לבד ואין יותר מנחה שילווה וייעץ; הסיכוי למצוא משרה תקנית בחוגים למדעי החברה והרוח נמוך מאי פעם; אתם בתחילתו של מרוץ גדול וקריטי לפרסם כמה שיותר; אתם כבר לא ילדים ועליכם לדאוג לפרנסה שלכם ואולי גם לילדיכם.
אבל התגלית המשונה ביותר היא שלעולם האקדמי חוקים משלו, ולמרבה הפלא הם אינם כתובים בשום מקום. עדיין לא נכתב הספר שיעזור לעשות סדר ביום שאחרי. בשנים האחרונות אני מלווה ויועצת לדוקטורים בתחילת דרכם ושבה ונתקלת בשאלה הפשוטה והמאוד מורכבת: מה בדיוק נדרש מהדוקטורים הצעירים? במה כדאי להתחיל? היום שאחרי הוא בדיוק הזמן לעצור ולעשות תכנון אסטרטגי מושכל של המהלכים.
1. "עשה לך פרופסור חבר"
מצאו חבר שהוא מנוסה מכם ועבר כבר את הפרק הזה. אל תהססו לשאול ולהתייעץ. האינדיווידואליות שאנחנו כל כך אוהבים (ושגם בזכותה נעשינו דוקטורים) עלולה להיות לרועץ.
2. זה הזמן להדק את החגורה
כלומר לצמצם בהוצאות וגם בהכנסות. במקום לנסוע שלוש פעמים בשבוע למכללות בקצווי ארץ - כדאי להשקיע בכתיבה ובפרסום. הריצה בין מכללה למכללה כדי להגדיל את טווח ההשתכרות, מסייעת בטווח הקצר אבל בסופו של יום עלולה לבלוע את המשאב היקר ביותר שיש לנו: זמן.
3. שתפו את המשפחה, את בני הזוג וההורים
בשנים האלה כל מקור תמיכה חשוב: סבא וסבתא שיהיו עם הילדים הקטנים ויאפשרו עוד כמה שעות כתיבה; בת זוג או בן זוג שייקח על עצמו את עול הפרנסה ויתמוך ברגעי משבר (תשובות שליליות הן חלק מחיינו), ובייביסיטר. השנים שלאחר הדוקטורט הן השנים להשקיע 'בבניית העסק'. ההבנה הזאת חייבת להיות ברורה ומוסכמת גם על הסביבה הקרובה.
4. הפוסט של הפוסט
קורות החיים המצופות מדוקטור צעיר כוללות שם של אוניברסיטה אטרקטיבית בחו"ל, ובקיצור, פוסט-דוק ראוי. עבור רבים (ולמרבה הצער, בעיקר עבור רבות), הפוסט-דוק הוא תקרת זכוכית ובלעדיה קשה מאד לקבל משרה. היכולת לעזוב ולנסוע לשנתיים לארץ אחרת מצריכה הערכות מורכבת שלעתים קרובות אינה אפשרית. קיימת אפשרות לפצל את הפוסט-דוק למספר תקופות משנה: לנסוע לחצי שנה, ולאחר מכן לנסוע לתקופות קצרות של חודש-חודשיים. בשנים האחרונות לא מעט חוקרות במדעי החברה והרוח מאמצות את הגישה הזאת. מתווה כזה מאפשר גם להשאיר לתקופות קצרות את הילדים עם בן או בת הזוג, ובכך גם להוזיל רבות את הנסיעה.
5. חדש, חדיש ומחודש
ההבדל בין מאמר טוב למאמר מצוין הוא ביכולת ליצור חידוש תיאורטי. מאמר שאינו מתעלה מעל למקרה מבחן, מעל ל"כאן ועכשיו" לא יזכה להתפרסם באכסניה ראויה. ב"חידוש תיאורטי" אין הכוונה לשכלול של תורת היחסות. חידוש תיאורטי יכול לכלול מושג חדש, הכללה שטרם חשבו עליה, מסגרת מחשבתית שטרם נוסתה.
6. תהליך הפרסום אינו הליך טכני
הוא כולל סוגיות נלוות: היכן לפרסם; מה לעשות כשמאמר נדחה; האם כדאי לתקן את המאמר; האם כדאי לפרסם בכתבי העת הטובים ביותר. כל השאלות 'הטכניות' הללו ראויות למחשבה רצינית.
7. האם לתרגם את הדוקטורט לאנגלית?
אגדה אורבנית ידועה אומרת ש'ספר אינו נחשב' וכצעד ראשון, יש להפיק שניים-שלושה מאמרים מהדוקטורט. אבל ישנה אפשרות אחרת. בהבדל ממאמר, הצעה לספר אפשר לשלוח במקביל לכמה הוצאות ובעוד שנה ייתכן שהמהלך הזה יוליד 'חוזה לספר באנגלית', וזהו צרוף שאנו רוצים מאד שיופיע בקורות החיים שלנו.
ולבסוף - אם יש ספק אז אין ספק
הספק, הביקורת העצמית והשאיפה לשלמות הכרחיות לחוקר טוב. אבל אלה תכונות שגם עלולות להתגלות כהרסניות. למדו את עצמכם לעצור ולאפשר לשופטים אחרים לשפוט את המאמר שכתבתם. אני שוב ושוב נתקלת ב"קושי לשחרר", בניסיונות אינסופיים לשפר ולהשתפר שבסופו של דבר מולידים שיתוק. הקריירה האקדמית היא גם ספורט: צריך ללמוד לספוג כישלונות וצריך תעוזה ואומץ.
הכותבת היא פרופ' דליה גבריאלי נורי מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה ירושלים וחוקרת במכון טרומן לקידום השלום. היא יועצת ומלווה דוקטורים ב"יום שאחרי"