אז מה אתם תעשו בפנסיה שלכם? תטיילו בעולם? תבלו עם הנכדים? יוסף בן גיגי בן ה-80 החליט שהוא רוצה ללמוד, ללמוד, ועוד קצת ללמוד, את כל מה שלא הספיק בצעירותו. יוסף, נשוי בשנית ואב לארבעה ילדים, שיצא לפנסיה לפני עשר שנים, מגיע מאז שנת 2006 ללמוד באורט בראודה, ביחד עם סטודנטים שיכלו להיות הנינים שלו. הוא מסיים קורס אחרי קורס והיד עוד נטויה.
קורות החיים של יוסף מתחילים במרוקו, שם נולד בשנת 1935. כשהיה בן 14 עלה עם משפחתו לארץ, לבית העולים בנתניה ומשם עבר לירושלים. בירושלים למד בבית הספר העממי ״ענף החיים״ עד כיתה ח׳ ומכיוון שנאלץ לצאת לעבודה ולפרנס את משפחתו לא המשיך ללימודי תיכון. יוסף עבד במסגרות, רתכות ונפחות במהלך היום, ובערב לקח חלק בלימודי ערב באורט ירושלים. בשנת 1965 פתח יחד עם שותף מפעל מסגרות של נירוסטה באזור ממילא - בהמשך המפעל עבר לגבעת שאול בירושלים. מאז ועד היציאה לפנסיה יוסף היה מנהל הייצור ויחד עם שותפו התקינו מטבחים, מעבדות וציוד בבתי החולים בכל רחבי הארץ.
עוד בלימודים וקריירה:
כשהגיע יוסף לפנסיה הוא החליט שהגיע הזמן להגשים חלום ולהשלים את מה שלא הספיק בצעירותו - לסיים את הלימודים. בין היתר השלים לימודי תעודה בהנדסת מכונות באורט רחובות, הוא הוכשר כטכנאי מיזוג אוויר באורט סינגאלובסקי בתל אביב, והשנה החל לימודי הסמכה של חשמלאי מוסמך גם כן באורט רחובות. ״מרגע שיצאתי לפנסיה אני מעביר את הזמן בלימודים. אני לא עובד בזה, זה רק מעניין אותי ללמוד את זה. בחיים שלי לא הספקתי ללמוד דברים שעניינו אותי״, מסביר יוסף את הבחירה בלימודים כתחביב, "אישתי אמרה תיקח קורס, אז לקחתי. זה הכיף שלי בחיים כרגע".
יוסף מגיע ללימודים, במסגרת קורס החשמלאים שהוא לוקח, פעמיים בשבוע בשעות הערב. "אני עושה הכל כמו כולם, אני משתתף בשיעורים, מגיש עבודות, רק במבחנים אני מקבל פטור. כל עוד אין איזה יומולדת לאחד מנכדיי או ניניי, אני יושב כאחרון הצעירים ומקשיב למרצה", מציין יוסף. בגדול, אין סיכוי שהייתם יכולים להתעלם ממנו, אם הייתם לומדים איתו.
אתה מרגיש שלפעמים מסתכלים עליך בצורה מזלזלת?
"להיפך. השתלבתי יפה מאוד. יש הרגשה שאני מרגיע את הכיתה. לאנשים לא נעים מאדם מבוגר שיושב איתם, הם מרגישים שצריך לכבד אותו, והשיעורים מתנהלים לרוב בצורה מופתית. כמובן שיש כיתות שנעים מאד לשבת וללמוד בהן, ויש כיתות שיש בהן ילדים רעשנים ולא שקטים כל כך וחסרי סבלנות, אבל בסך הכל, כולם תלמידים טובים".
בלימודים לפעמים דורשים מכם לעשות פרוייקטים בזוגות, איך זה עובד עם סטודנט צעיר ממך?
״עשיתי פרוייקט משותף עם סטודנט נוסף שעבד בתעשייה האווירית ובנינו מכונת נגיפה (מכונה שבודקת את הצמיגות של הפלדה). אני כבר הייתי פנסיונר והוא היה צריך את הפרוייקט בשביל הקידום בעבודה וגם בשביל הלימודים וביחד עשינו את זה. היינו נפגשים במפעל של חבר אחר שלי שבו יכולנו לקבל חריטות וריתוך, וכך התקדמנו והגשנו את הפרוייקט".
מה דעתך על הדור הצעיר של היום לעומת פעם?
"הסטודנטים של היום במצב קשה יותר. בזמנו מצאנו עבודה בקלות וצברנו ניסיון תוך כדי. היום הצעירים מתקשים למצוא עבודה מכיוון שדורשים מהם להגיע עם ניסיון מההתחלה, וזה מורגש שקשה להם, במיוחד אלה שלומדים תוך כדי העבודה, אין להם זמן לכלום. חוץ מזה שבימינו הלימודים היום בעיקר מעשיים עם קצת עיוני, והיום יש הרגשה של בדיוק להיפך. הכל נגיש וקל להשיג אז, יש תחושה שאין טעם במעשי ורק לומדים דברים עיוניים. אם פעם אנחנו היינו צריכים לדעת איך לאפות את הלחם, אז היום פשוט ניתן להשיג אותו בכל מקום".
איך אשתך והילדים מקבלים את זה שאתה סטודנט?
״הילדים שלי כבר לא יכולים לקבוע בשבילי שום דבר. האישה מעודדת, לפעמים הלימודים מפריעים לכל מיני דברים בחיים, אבל אם זה יומיים בשבוע זה לא כל כך נורא. אני עושה את זה בצורת בילוי, לא בשביל התעודות״.
כמה עוד נראה לך שתמשיך ללמוד ולעשות קורסים?
"כל עוד יהיה לי כח ורצון אני אמשיך ללמוד ומקווה שאמשיך גם להינות. אני מאוד ממליץ לאנשים מבוגרים לבוא לשבת בכיתה וללמוד, לי זה נותן הרבה. מאחל לכולם להגיע לגילי במצבי, אין לי על מה להתלונן". ואנחנו מאחלים לו עד 120 תארים.