מספר החוקרים הישראלים שעובדים בארה"ב הוא הגבוה בעולם ביחס לאוכלוסיית המדינה, ומהגבוהים מבין המדינות במספרים מוחלטים — כך עולה מנתונים שפורסמו על ידי המכון לחינוך בינלאומי (IEE) של לשכת החינוך והתרבות האמריקאית, הפועלת תחת משרד החוץ האמריקאי.
מספר החוקרים הישראלים שעובדים כיום בארה"ב שווה למספר המרצים המועסקים בשתיים־שלוש אוניברסיטאות ישראליות, ואף גדול ממספר חברי הסגל הבכיר בכל אחת מהאוניברסיטאות בישראל. לפי הדו"ח, ב–2017 הועסקו 1,725 חוקרים ישראלים באוניברסיטאות אמריקאיות — גידול של 5.6% בהשוואה ל–2016. מספר זה גבוה יותר ממספר חברי הסגל הבכיר באוניברסיטת תל אביב (כ–1,100), שהיא אוניברסיטת המחקר הגדולה בישראל.
השיעור הגבוה של חוקרים ישראלים בארה"ב מעיד על איכותה הגבוהה של האקדמיה בישראל ועל רמתם של האקדמאים, וכן על שיעורם הגבוה מכלל האוכלוסייה. ואולם מנגד הדבר מצביע גם על תופעה של בריחת מוחות. קיים חשש כי חלק גדול מהחוקרים שעברו באופן זמני לארה"ב יישארו בה לצמיתות. חשש זה גובר לנוכח העובדה שהנתונים המתפרסמים כעת אינם כוללים חוקרים ישראלים בעלי משרה קבועה בארה"ב וכאלה המועסקים בקביעות בתעשייה האמריקאית. כלומר, מספר החוקרים הישראלים החיים בארה"ב כיום גבוה באופן משמעותי מהנתונים שפורסמו כעת.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2,340 ישראלים בעלי תואר שלישי חיים ועובדים היום בחו"ל, כאשר לפי הערכות רובם חיים בארה"ב, מתוך כ–33 אלף אקדמאים בעלי תואר ישראלי שחיים כיום בחו"ל.
הנתונים מתייחסים לחוקרים המועסקים באוניברסיטאות בארה"ב באופן זמני, בעיקר בתקופת פוסט־דוקטורט המתבצעת לאחר סיום התואר השלישי, וכן לחוקרים ומרצים אורחים. עם זאת, המחסור במקומות עבודה באקדמיה הישראלית מאלץ רבים מהם להישאר בחו"ל גם בסוף התקופה.
לאחר סיום לימודי התואר השלישי נדרשים החוקרים לבצע תקופת הכשרה מחקרית במוסדות מחקר בחו"ל — בעיקר בארה"ב או באירופה. ההכשרה (פוסט־דוקטורט) נדרשת כדי לשפר את סיכוייהם להתקבל בחזרה כחברי סגל באוניברסיטאות ולהמשיך בעבודת המחקר שלהם בישראל. ואולם האוניברסיטאות בישראל לחלוטין לא ערוכות לקלוט אותם בחזרה מבחינת מספר התקנים והמשרות, ולכן חלק גדול מהחוקרים שנוסעים לחו"ל לתקופת הפוסט־דוקטורט פשוט נשארים שם.
חלקם מעדיפים להמשיך לעבוד במוסדות מובילים בחו"ל, שבהם תקציבי המחקר והשכר גבוהים יותר. על כך אמר באחרונה בוועידת TheMarker חתן פרס נובל, פרופ' דן שכטמן: "אין בריחת מוחות. מוחות לא בורחים — הגלו אותם".
אוכלוסייה קטנה, אקדמיה גדולה
ישראל מדורגת בין המדינות המובילות במספר החוקרים שהכשירה המועסקים כרגע בארה"ב, ביחס לאוכלוסייה. במספרים מוחלטים, ישראל היא המדינה ה–16 בעולם במספר החוקרים שהכשירה, המועסקים כיום בארה"ב. מספר החוקרים הישראלים באוניברסיטאות בארה"ב (1,725) דומה לנתון של טייוואן, מדינה בת 24 מיליון תושבים, וגבוה יותר מזה של אוסטרליה, שבה כ–25 מיליון תושבים. בסך הכל, כ–1.3% מהחוקרים הזרים העובדים בארה"ב הם ישראלים. ישראל היא המדינה הקטנה ביותר מבין 20 המדינות המובילות בדו"ח, ושיעור הגידול במספר החוקרים שלה שעובדים בארה"ב הוא מהגבוהים ביותר, כאשר בכמה מדינות אחרות מספר החוקרים בארה"ב הצטמצם.
מספר החוקרים הישראלים המועסקים בארה"ב גבוה יותר מאשר מדינות אירופיות בעלות מערכת השכלה גבוהה מפותחת וגדולות יותר, כמו הולנד, שווייץ, שוודיה ופינלנד. רק כמה מאות חוקרים מכל אחת מממדינות אלה מועסקים כיום בארה"ב.
איראן למשל, דורגה במקום 14 עם 1,800 חוקרים המועסקים בארה"ב מתוך אוכלוסייה של כ–82 מיליון איש; וטורקיה הוציאה מתוכה כ–2,000 חוקרים לארה"ב, מתוך אוכלוסייה המונה 83 מיליון איש.
ביחס למספר התושבים במדינת המוצא, ישראל היא במקום הראשון בעולם במספר החוקרים המועסקים בארה"ב. במקום השני נמצאת איסלנד, בפער גדול (54 חוקרים בארה"ב בלבד); ובמקום השלישי דרום קוריאה, ששיגרה 7,300 חוקרים לארה"ב. אחריהן בולטות גם קנדה, אירלנד ונורווגיה.
יפן, שבה 126 מיליון תושבים, ייצאה לארה"ב 4,300 חוקרים בלבד. גם לגרמניה, שבה כ–83 מיליון תושבים ומערכת ההשכלה הגבוהה שלה נחשבת מפותחת מאוד, אין נוכחות גבוהה בארה"ב, שכיום יש בה 5,350 חוקרים גרמנים בלבד.
במספרים מוחלטים, מספר החוקרים הסינים העובדים בארה"ב הוא הגבוה ביותר — והם מהווים שליש מכלל החוקרים הזרים העובדים במשרות זמניות בארה"ב. ביחס לגודל האוכלוסייה, מספר החוקרים הישראלים המועסק בארה"ב גדול גם ממספר החוקרים הסינים, שכ–45 אלף מהחוקרים שלה עובדים כרגע בארה"ב (מתוך אוכלוסייה של 1.4 מיליארד איש). 12.5 אלף חוקרים מהודו מהווים 9% מהחוקרים הזרים שעובדים בארה"ב, ו–7,290 חוקרים מדרום קוריאה הם 5.5%. בנוסף, בארה"ב עובדים כיום במשרות זמניות כ–5,000 חוקרים מקנדה וכ–4,500 מצרפת.
כמה אקדמאים חיים בחו"ל? תלוי מי סופר
תופעת בריחת המוחות מעסיקה את הגורמים הרלוונטיים בישראל כבר זמן רב, ובשנים האחרונות נעשו מאמצים לבלום אותה או לפחות להחזיר חלק מהעוזבים. ואולם מאמצים אלה לא נחלו הצלחה, והתופעה רק מתרחבת.
ב–2017, כ–5.8% ממקבלי התארים האקדמיים בישראל חיו בחו"ל, לעומת 4.6% ב–2013. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), כ–33 אלף בעלי תארים אקדמיים, שסיימו את לימודיהם בישראל ב–1980–2011 חיים במשך שלוש שנים לפחות בחו"ל, רובם בעלי תואר בתחומי המדעים וההנדסה.
לפי הלמ"ס, 11% מבעלי תואר שלישי ממוסד ישראלי חיים ועובדים כיום בחו"ל, בהשוואה ל–9.9% ב–2013. בתחומים מסוימים התופעה נפוצה במיוחד. כך, כרבע (24.2%) מבעלי התואר השלישי במתמטיקה ממוסדות בישראל עובדים היום בחו"ל, וכמוהם כ–20% מבעלי תואר שלישי במדעי המחשב ו17.5% מבעלי תואר שלישי ברוקחות. גם מגמת המעבר לחו"ל בקרב בעלי תואר שלישי בתחומי הנדסת מכונות, הנדסת אווירונטיקה והנדסה ביו־רפואית מתגברת, עם 16%–17% העובדים ומתגוררים בחו"ל בכל אחד מהמקצועות.
המוסד שמחזיק בשיעור הבוגרים הגבוה ביותר המתגוררים ועובדים בחו"ל הוא מכון ויצמן, עם 20%; אחריו צועדים הטכניון, עם 11%; האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב עם 8%–9% כל אחת.
בעשור האחרון מנסות האוניברסיטאות בישראל להחזיר לחיקן מדענים וחוקרים שעברו לחו"ל, אך למרות התמיכה הממשלתית במהלך — הוא זכה להצלחה חלקית בלבד. זאת ועוד, בתקופתו של נפתלי בנט כשר חינוך ויו"ר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), יותר אקדמאים עזבו את ישראל מאשר חזרו אליה.
בבחינה לפי שנים, ניכרת מגמה ברורה של עלייה בשיעור האקדמאים המהגרים לחו"ל בהשוואה לשיעור החוזרים לישראל. כך למשל, ב–2017 שבו לישראל 601 אקדמאים ששהו יותר משלוש שנים בחו"ל — מספר נמוך מב–2016, שבה שבו לישראל כ–700 אקדמאים, ונמוך באופן משמעותי מהנתון של 2014, שבה חזרו לישראל 900 אקדמאים.
גם ההפרש בין מספר האקדמאים היוצאים לחו"ל לתקופה ממושכת לבין מספרם של השבים מחו"ל ממשיך לגדול מדי שנה: ב–2017, מספר המהגרים מישראל היה גדול ב–2,082 איש ממספר החוזרים אליה.
לפי הלמ"ס, הגידול במספר האקדמאים החיים בחו"ל הוא מגמה שנמשכת מאז 2003, ומספרם עלה ב–26% מאז 2013. בשלוש השנים האחרונות, פחות ופחות אקדמאים שעברו לחיות בחו"ל בוחרים לחזור לארץ.
"להגירה האקדמית מישראל אין אח ורע"
פרופ' דן בן דוד ממרכז שורש לחקר מדיניות באוניברסיטת תל אביב חקר את תופעת בריחת המוחות ופירסם מחקרים בנושא. במחקרו מ–2013 קבע בן דוד כי "להגירה האקדמית מישראל לארה"ב אין אח ורע בעולם המערבי". במחקרו בחן בן דוד את מספר החוקרים בפקולטות בארה"ב בהשוואה למספר חברי הסגל המקומי במדינות נבחרות.
בנוסף, בן דוד מצא כי חוקרים ישראלים עוברים לארה"ב בגלל השכר הגבוה שניתן למרצים בתחומים מבוקשים ושנקבע גם לפי איכות ההוראה. זאת, בעוד שבישראל השכר הוא אחיד וקבוע לכל החוקרים, לפי ותק ודרגה (זוטר או בכיר). מנגד, באקדמיה הישראלית סבורים כי השכר אינו הסיבה העיקרית להגירה אקדמית לארה"ב, כי אם המחסור החמור בתקנים באקדמיה הישראלית והתקציבים הזעומים המושקעים במחקר.
יו"ר הקרן הלאומית למדעים בישראל, פרופ' בני גייגר, העריך באחרונה כי מענק המחקר ההתחלתי הממוצע שמקבל חוקר בארה"ב הוא כ–150 אלף דולר, ובמקרים רבים מגיע לסכומים גבוהים בהרבה — בעוד מענק המחקר הממוצע בישראל הוא 250–300 אלף שקל.
לדברי גייגר, "כשאומרים 'בריחת מוחות', מדברים על החוקרים הטובים ביותר, שמקבלים הצעות שאי־אפשר לסרב להן בחו"ל — לאו דווקא מבחינת שכר. החוקרים הללו לא רוצים לוותר על החלומות המדעיים והמקצועיים שלהם ולכן הם נוטים להישאר בארה"ב, וחלקם הופכים לפרופסורים באוניברסיטאות המובילות".
בניסיון למתן מעט את זרם האקדמאים שמהגרים מישראל, הקימה האקדמיה הלאומית למדעים את מרכז קשר, שנועד לסייע לחוקרים ישראלים שעובדים או לומדים בחו"ל למצוא עבודה בישראל. המרכז הוקם ב–2007 וכיום רשומים בו כ–3,000 אקדמאים שהביעו עניין בשיבה לישראל, וששומרים באמצעותו על קשר עם גופי המחקר ומקומות התעסוקה הרלוונטיים לתחומם. גוף נוסף הפועל בתחום החזרת האקדמאים לישראל הוא עמותת ScienceAbroad, המבקשת גם היא לשמור על קשר עם חוקרים ישראלים בחו"ל ולעידוד חזרתם לישראל.
"רוב החוקרים שיוצאים לחו"ל משתלבים במעבדות מובילות בעולם, והדבר מעיד על האיכות הגבוהה של המערכת האקדמית בארץ", אומרת פרופ' רוזה אזהרי, נשיאת מכללת עזריאלי להנדסה ולשעבר חברת מל"ג והוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת). לדבריה, "חוקרים מישראל שנחשפים למחקר בחו"ל מקבלים פרספקטיבה רחבה על עולם המחקר. חוקרים ישראלים רבים מבקשים מענקי מחקר בינלאומיים מהקרנות האמריקאיות והאירופיות, ותקופת ההכשרה בחו"ל פותחת להם פתח לשיתופי פעולה בעתיד עם חוקרים מארצות שונות ולקבלת מענקים למחקרים נוספים. בעקבות התפתחות מערכת המכללות בישראל בשנים האחרונות, יש יותר אפשרויות לאנשים שנמצאים בחו"ל לחזור לישראל ולהמשיך בקריירה האקדמית שלהם כאן".
כתבה זו פורסמה במקור ב-TheMarker
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
