יש שיטענו כי הדרך לרווחה כלכלית ויציבות תעסוקתית נעוצה אך ורק בבחירה מודעת במסלולי הכשרה מקצועיים או לימודים אקדמיים בתחומים "פרקטיים" בלבד. מנגד, יש שיטענו במרץ כי לא ניתן להתעלם ממדעי החברה והרוח משום שעולם הסוגד באופן בלעדי לחשיבה שבבסיסה עלות מול תועלת מבלי לתת את הדעת על תחומי העיסוק שנבחרים "בשביל הנשמה" ומתוך האהבה לתחום יכלה את עצמו לדעת. האמת, כמו בהרבה מאוד מקרים בחיים, נמצאת באמצע – ברשותכם אדגים באמצעות הסיפור האישי שלי.
את התואר הראשון שלי באוניברסיטת תל-אביב עשיתי במתכונת דו-חוגית בה שילבתי לימודי מדע המדינה עם תקשורת. את התואר השני שלי, גם כן באוניברסיטת תל-אביב, עשיתי בדיפלומטיה. לאורך כל שנות הלימודים, ללא יוצא מן הכלל, עבדתי קשה על מנת להשתלב בתחומים שקשורים למסלול שבו בחרתי והיום אני עצמאי העוסק בתחום הייעוץ האסטרטגי ועובד עם אישי ציבור ובעלי עסקים – זאת לצד שלוש שנות הוראה בחוג למדע המדינה אותו סיימתי.
לא חייבים ללמוד רק חשבונאות
לא אשקר, הדרך לכאן הייתה קשה מאוד וסיזיפית מאוד. מאחורי כל שורה בקורות החיים עמדו שעות על גבי שעות של מאמץ אשר הושקע ביצירתו של "תיק עבודות" עצמאי שחיפה על חוסר הניסיון הראשוני שממנו סובל כל מי שיוצא לשוק לראשונה בחייו לשוק העבודה. מלאכת יצירת תיק העבודות נעשתה במקביל למיפוי מקיף של כלל האפשרויות התעסוקתיות שעמדו לנגד עיניי – בהתחלה בתור שכיר. בדרך עברתי הרבה מאוד לילות ללא שינה, ויתרתי על יציאות, על הופעות ועל מפגשים חברתיים. לא נולדתי למשפחה "מחוברת" בעלת קשרים וידעתי שיהיה עליי לעבוד קשה על מנת להשיג תוצאות. בדיעבד, הייתי עושה את אותו הדבר.
לטובת מי שחושב שאני מדבר רק במושגים תאורטיים אתן דוגמה: ברגע שהיה לי ברור שאני רוצה לעבוד עם אישי ציבור ולהראות למעסיקים בתחום שהייעוץ אותו אני מסוגל לתת יעניק להם ערך מוסף, היה עליי לייצר ניתוח אסטרטגי-תקשורתי עצמאי של חלק מחברי הכנסת והשרים של אותה התקופה. עשיתי זאת ביוזמתי על חשבון זמני הפרטי והמוצר המוגמר הזה סייע לי רבות בהמשך הדרך.
הסיפור שלי הוא דוגמה לכך שהמפתח לפתרון מצוקת התעסוקה שהפכה למנת חלקם של ילידי שלהי שנות ה-70, שנות ה-80 ועוד מעט גם שנות ה-90, טמונה קודם כל ולפני הכל בזיהוי היתרונות היחסיים שלהם, במיפוי ריאלי של האפשרויות העומדות לרשותם ובעבודה קשה, ולעתים סיזיפית שכרוכה בויתור זמני על חלק מתענוגות החיים.
הניסיון שלי, ושל חלק לא מבוטל מחבריי מוכיח כי הטענה לפיה תחומים כמו מדע המדינה ותקשורת (אני מתייחס אליהם כי אותם אני מכיר מקרוב) הם לא פרקטיים היא מוטעית מיסודה – המפתח הוא באיתור וזיהוי האפיק שבו תוכלו להביא את היתרונות היחסיים שלכם לידי ביטוי. גם הטענה לפיה צריך ללמוד רק תחומים כמו חשבונאות, הנדסה ומנהל עסקים היא שגויה. אחרי הכל, רובם המוחלט של המהנדסים והמתמטיקאים הדגולים ביותר שבהם חזתה האנושות היו קודם כל פילוסופים. האיזון שבין ההכנסה לבין ההנאה מהעבודה והיכולת לקום בבוקר עם חיוך הוא בבחינת הכרח.
ההצעה שלא התקבלה
ובכל זאת, יש בשוק העבודה הישראלי, ולא רק בו, בעיה מובנית שאפשר לכל הפחות לנסות ולטפל בה ברמה הכלל-מערכתית – והיא בעיית הניסיון. הרבה מאוד מעסיקים פשוט מסרבים בתוקף להעסיק סטודנטים ללא ניסיון מעשי באמתחתם. לכאורה, ולכאורה בלבד, הצדק עמם, אך במבחן התוצאה – הנזק הכולל שנגרם למשק גדול עשרות מונים. בדיוק כאן יכולים מקבלי ההחלטות לעשות מעשה.
ומעשה שהיה כך היה. בשלב המעבר מדיבורים למעשים שלחתי לפני יותר משלוש שנים מכתב מנומק עם תיאור הבעיה והצעה לפיתרון לאחד מחברי הכנסת שכבר לא מכהן בקדנציה הנוכחית – יואל חסון שמו. ההצעה שלי הייתה פשוטה ולכל הפחות שווה, לטעמי, דיון בפורומים הבכירים ביותר – הענקת תמריצים כלכליים בדמות הטבות מס ו/או מענקים ממשלתיים לחברות מכלל ענפי המשק שיסכימו להעסיק סטודנטים ללא ניסיון קודם למשך שנה עד שנתיים לפחות – בהתאם לתחום העיסוק. אחרי יומיים קיבלתי תשובה לפיה חבר הכנסת חסון בוחן את ההצעה. ונחשו מה קרה בהמשך?
נכון מאוד – כמו תמיד במחוזותינו - כלום ושום דבר וזאת על אף ניסיונותיי להחיות את היוזמה במגעים מול חבר הכנסת חסון וגם מול מחוקקים אחרים.
מטרתה של ההטבה הממשלתית היא "לפצות" את המעסיק על תקופת ההכשרה של הסטודנט חסר הניסיון. בסופו של יום כולם מרוויחים – גם העובד שצבר ניסיון וגם המעסיק שקיבל לידיו עובד מיומן, אם תרצו שגריר מותג שלעולם ישכח את זהותו של האדם אשר העניק לו את ההזדמנות הראשונה לעסוק בתחום שהוא באמת אוהב.
אז עברו שלוש שנים אבל הבעיה רק החמירה וההצעה הזו רלוונטית מתמיד. אולי הפעם – מישהו גם ירים את הכפפה.