אמנם המדינה ציינה לא מזמן 70 שנות עצמאות, אך הסטודנטים והסטודנטיות בישראל נאבקו והסדירו את מעמדם כציבור עצמאי העומד על זכויותיו עוד לפני הקמתה, כבר בשנת 1934. אומרים שסטודנטים הם שהניעו את המהפכות הגדולות בעולם, וגם אצלנו הם לקחו חלק בלתי נפרד מהמאבקים שהשפיעו על פני החברה והפוליטיקה.
רגע לפני - תקופת המנדט:
טרם הקמת המדינה, יש בארץ 2 מוסדות אקדמיים בלבד - הטכניון והאוניברסיטה העברית בירושלים. ב- 1934 מתאספים הסטודנטים לראשונה לוועדה ארצית, במטרה לקבל החלטות עבור ציבור הסטודנטים. הם חדורי ציונות ואידיאליזם, קוראים לאחיהם באירופה לעלות ארצה ומקימים גוף המייצג את כלל הסטודנטים הנקרא "ההתאחדות הארצית".
שנות ה- 40:
ב-1946 התאחדות הסטודנטים משביתה לראשונה את הלימודים באוניברסיטה העברית ובטכניון, מה שהייתה למעשה השביתה הראשונה בהיסטוריה של הסטודנטים בישראל. מטרתה הייתה לפתוח את שערי האוניברסיטאות גם בפני מעמד הפועלים.
שנות ה-50:
הסטודנטים בישראל קיימו מגעים רבים עם סטודנטים מארצות אחרות, והרגישו שאינם מצליחים למצוא מענה לצורך בחילופי סטודנטים לטובות מחקר והעשרת הידע. בעקבות כך בשנת 1956 הוקם איסת״א - ארגון הסטודנטים לתיור אקדמי, שנולד מתוך רצון להקים משרד שיעסוק בחילופי סטודנטים ויפעל בכותלי הטכניון. מהר מאוד הפך המשרד לסוכנות נסיעות שפעלה תחת התאחדות הסטודנטים. אגב, עד היום ציבור הסטודנטים בעל שליטה בחברה.
שנות ה-60:
שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה רדף בין היתר את הסטודנטים הדרום אפריקאים, ששאפו להגיע לשוויון ולשים סוף למדיניות ההפרדה. בשנת 1963, הסטודנטים בישראל ערכו מגבית כספים למען הסטודנטים הדרום אפריקאים, אשר הועברה לקרן הבין-לאומית לעזרת הסטודנטים הדרום אפריקאים, כשהמטרה הייתה לממן את הגנתם המשפטית של הסטודנטים אשר נכלאו על ידי שלטונות פרטוריה. חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1968, הסטודנטים מקימים את מוסד ההרצאות "אוניברסיטה בעם", שמטרתו להעביר ערבי הרצאות בעיירות פיתוח. בכך לא רק שקרבו בין ציבור הסטודנטים לציבור העולים בעיירות פיתוח, וגם סיפקו מקור תעסוקה לסטודנטים.
שנות ה-70:
בשנת 1970 ההתאחדות מצליחה להגיע להסכמים מול משרד האוצר ולהשיג הקלות במס לסטודנטים נשואים, לסטודנטים הלומדים רחוק מהבית ולסטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל ומגיעים לעבוד בישראל בחופשות. ב-1971 מכריזים הסטודנטים על השבתת הלימודים לאות הזדהות עם יהודי ארצות ערב; הקהילות היהודיות המצומצמות שנשארו במדינות ערב כמו מצרים, תימן, לוב, סוריה וארצות נוספות, נרדפו, סבלו מהתנכלויות ונותרו ללא כל הגנה. הסטודנטים בישראל השביתו את הלימודים וקראו לקברניטי המדינה לפעול עבור אותו מיעוט ולהעלותו ארצה.
שנות ה-80:
בשנות ה-80 האינפלציה בישראל גאתה וכתוצאה מכך הועלה גם שכר הלימוד האוניברסיטאי. הסטודנטים יצאו למאבק עיקש בכדי למגר את הפגיעה הכלכלית בהם, כאשר למעשה מדובר בתחילתו של המאבק על שכר הלימוד, שנמשך למעשה עד שנות ה-2000. על אף הפשרה אליה הגיעו בשנת 1986, באוגוסט של אותה השנה החליט שר האוצר על קיצוץ נוסף במערכת ההשכלה הגבוהה, ובתוך כך שוב נפגע שכר הלימוד של הסטודנטים. ואם זה לא מספיק, במקביל נחשפו משכורות גבוהות במיוחד של בעלי תפקידים באוניברסיטאות מה שהצית מחדש את אש המרד. המחאות נמשכו לאורך כל העשור ושקטו בסופו. בתחילת השור הבא, בשנת 1991, הממשלה מקימה ועידה נוספת שמטרתה לקבוע מחדש את שכר הלימוד.
שנות ה-90:
בשנת 1998 הסטודנטים יוצאים למאבק נוסף על שכר הלימוד, כשהפעם המטרה היא להורידו ב-50%. זהו המאבק הארוך והגדול ביותר שהיה סביב הנושא, שהתחיל בקיץ ונמשך עד סוף סמסטר א' של אותה השנה. בשיאו של המאבק, הסטודנטים הקימו מאהל מול בית ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושבתו רעב במשך 18 יום. ההפגנות אמנם זכו לסיקור אוהד, אך גררו מעצרים של רבים וכן תלונות על אלימות משטרתית. אחד מהרגעים המכוננים של המאבק היה הרגע בו אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, יצאה אל מאהל השובתים והבטיחה להכין להם פיצות לשבירת הצום. המשפט "שרה הכינה פיצות", המיוחס לנתניהו בהקשר זה, אף צוטט בהמשך בקמפיין הבחירות של "ישראל אחת".
העשור הראשון של שנות ה-2000:
בשנת 2000 שר החינוך יוסי שריד מקים את ועדת וינוגרד, שהמליצה להוריד באופן הדרגתי את שכר הלימוד לאורך חמש שנים. המסקנות לבסוף לא יושמו, מה שהוביל למאבק נוסף בשנת 2006. בשנת 2002 נבחרת לראשונה אישה לכהן כראש ההתאחדות. חלוצת הדרך היא גילה גמליאל, שלימים תהפוך לשרה מטעם מפלגת הליכוד, שנבחרה לתפקיד כשהיא בת 28 בלבד. בתפקידה הקודם כיהנה כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מאז אגב לא נבחרת אישה נוספת.
בשנת 2007 חוקק חוק זכויות הסטודנט, אותו יזם ח"כ סילבן שלום מהליכוד, ובו קובעו שורה של זכויות והגנות לסטודנטים ולסטודנטיות. בין היתר החוק מגן על סטודנטים מפני אפליה בקבלה למוסד לימודים, ממסד את הזכות למועד ב', מחייב מוסדות להציב נציב קבילות לסטודנטים ועוד. במרוצת השנים נוספו לחוק תקנות הנוגעות לזכויות סטודנטיות בהריון ולאחר לידה, סטודנטים הורים וסטודנטים וסטודנטיות המשרתים במילואים.
ב-2010 יצאו הסטודנטים למאבק בחוק האברכים, שביקש לקבוע את זכותם של תלמידי כולל למלגה, בתנאי שהם אבות לשלושה ילדים או יותר. כאשר לטענת הסטודנטים החוק יצר אפליה בין תלמידים במוסדות דתיים לבין סטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, וכשזה עבר בקריאה ראשונה, הגישו בג"צ בטענה לאפליה. בהמשך, בשנת 2012, המאבק עלה דרגה וההתאחדות קידמה את המאבק לשוויון בנטל השירות ובשוק העבודה. "חוק טל" שהיווה את המסגרת החוקית לאי-גיוסם של הצעירים החרדים בוטל על ידי בג"צ והממשלה נדרשה למצוא פתרון חלופי.
2010 ועד עכשיו:
במהלך קיץ 2011 התעוררה המחאה החברתית הגדולה בישראל, שזכתה לכינוי "מחאת האוהלים". בשיאה לקחו בה חלק לא פחות ממיליון אזרחים, שצעדו והפגינו ברחבי הארץ נגד יוקר המחיה ומחירי הדיור. הסטודנטים לקחו חלק אקטיבי בהובלת המחאה, ומי שהיה יו"ר התאחדות הסטודנטים דה אז, איציק שמולי, היה אחד מהפנים הבולטות במאבק ולימים הפך לח"כ מטעם מפלגת המחנה הציוני.
בשנת 2016 הכנסת אישרה את התיקון לחוק זכויות הסטודנט של ח"כ שולי מועלם וח"כ מרב בן-ארי, המעגן את מעמדה של התאחדות הסטודנטים כארגון יציג, המייצג למעלה מ-300,000 סטודנטים בהשכלה האקדמית והטכנולוגית. המשמעות של כך היא מתן סמכות חוקית לניהול משא ומתן ייצוגי מול מוסדות המדינה, המוסדות להשכלה גבוהה ועוד.
היום (ג'), מצוין בכנסת ישראל יום הסטודנט הלאומי.. במהלך היום יתקיימו דיונים בוועדות השונות, ויעלו על המוקד נושאים כמו תחבורה ציבורית ראויה לקמפוסים ולפריפריה, מעונות סטודנטים, הסדרה של שוק השכירות ועוד. במהלך היום יוענקו אותות הוקרה ל"סטודנטים יוצאי דופן" במעמד חה"כ מירב בן-ארי ועליזה לביא, יושבות ראש השדולה למען הסטודנטים והשכלה גבוהה בכנסת. למעקב אחר כל פרסומי היום, ניתן להיכנס לעמוד הפייסבוק של התאחדות הסטודנטים הארצית.