זה כבר כמה שנים שהשיח סביב נושא הכישורים הנדרשים כדי להצליח בשוק העבודה הופך למשמעותי יותר ויותר. היום כבר כולם מכירים בצורך בפיתוח אישי והתמקצעות לאורך הקריירה כדי להישאר רלוונטיים, וכי לא מספיק רק ללמוד מקצוע או תחום עיסוק מסוים כדי להחזיק מעמד לאורך זמן בשוק התעסוקה.
"עולם העבודה בשנים האחרונות מתקדם ומתפתח מאוד מהר. בנוסף, הקורונה האיצה תהליכים שנחזו כמה שנים טרום התפרצות המגפה", מסבירה אורי כרמי-שחר, מנהלת התכנית "סקאלה" לפיתוח כישורים לעולם העבודה בארגון ג'וינט-תבת. "השיח בנושא כישורים החל לפני כ5 שנים", היא מוסיפה, "למעשה, גורמי מחקר מהעולם, כמו המכון לחקר העתיד, הפורום הכלכלי העולמי וכן ה- OECD, כתבו על הצורך בפיתוח כישורים כחלק מהערכות לשינויים בשוק התעסוקה".
לדבריה של כרמי-שחר, גם חוקרים בישראל מדברים על כך שכדי שעובד יתפתח, ויהפוך להיות פרודוקטיבי יותר ובעל פריון איכותי , יש חשיבות גבוהה לכישורים ופיתוחם. מחקרים מראים כי עד שנת 2025, כ-44% מכישורי העבודה הנדרשים ישתנו וכ-40% מהעובדים בשוק יעברו הכשרה מחדש. כבר היום 94% ממנהלי העבודה מצפים שעובדיהם יפתחו כישורים חדשים, אפקט שכאמור הואץ בעקבות מגפת הקורונה, אך בין כה וכה היה צפוי כי יתרחש כבר בעשור הנוכחי.
"פיתחנו מודל מתוך מחשבה על שוק העבודה העתידי, אבל העתיד כבר כאן"
סקר הכישורים שנערך מטעם ה-OECD בשנת 2015 מדד את כישורי הבסיס: אוריינות דיגיטלית, אוריינות שפה ואוריינות כמותית. "זמן קצר לאחר פרסום תוצאות הסקר, חיפשנו מודל מתקדם יותר שיאפשר לנו לעבוד עם האוכלוסיות המרוחקות משוק התעסוקה שאנחנו עובדים איתן", מסבירה כרמי-שחר. "פיתחנו את מודל ה-IPRO, וניסינו להגדיר מהם הכישורים החיוניים כיום בשוק העבודה. אז דיברנו על שוק העבודה העתידי, אבל היום אנחנו יודעים שהעתיד כבר כאן, שהטכנולוגיה מתקדמת, שמקצועות נעלמים ונולדים. גם אם היו לנו בגרויות טובות עם ציונים סבירים וגם אם למדנו פעם מקצוע – שלא כמו ההורים שלנו, רובנו נחליף מספר מקומות עבודה ואף נחליף מקצוע - יותר מפעם אחת בחיינו התעסוקתיים. לכן חשוב להיות מספיק דינמיים. זה המפתח לשינוי ולהשתלבות מיטבית בשוק התעסוקה".
מודל ה-IPRO שעליו מדברת כרמי-שחר אמנם כולל שימוש בשפה דיגיטלית ולמידה עצמאית באופן מתמיד ומתעדכן, אבל עוסק גם בכישורים נוספים שנוגעים ליחסים בין אישיים, ליכולת למתג את עצמנו, לפתור בעיות ולחשוב באופן יצירתי. "למדנו ממודלים ברחבי העולם וזכינו להתעניינות והצלחה גם בישראל וגם בקרב גופי תעסוקה בינלאומיים. המודל שפיתחנו עשה סדר בסוגיות שעניינו גופים שונים שעוסקים בהכנה לתעסוקה ושילוב מיטבי, והתחלנו להשתמש בו בתכניות התעסוקה שתבת וזרוע העבודה מפתחות. ממש לפני פרוץ מגפת הקורונה עשינו דיוק למודל, בעקבות תגובות מהשטח והניסיון המעשי.
המודל המעודכן מדובר על 19 כישורים שמאוגדים בשבעה אשכולות, שכל אחד מהם מתייחס לתחום אחר: אחד של כישורי בסיס- אוריינויות שונות (שפה, דיגיטציה, כמותית), השני של למידה עצמאית והתעדכנות מתמדת, השלישי של ניהול עצמי, הרביעי של עבודה עם אנשים, החמישי של רישות תעסוקתי וחברתי (בנטוורקינג וברשתות), השישי של פתרון בעיות מורכבות, ואחרון וחשוב במיוחד - של המוטיבציות שלנו והיכולת שלנו להשתנות. כלומר עם איזו גישה אנחנו מגיעים לעולם העבודה, שזו הוויה קריטית לכל תהליך שינוי והתפתחות".
"תכנית סקאלה באה ומייצרת סטנדרט לכל כישור - מה המשמעות שלו ולמה הכישור נדרש, תוך הגדרת מחוון שליטה בכל כישור (מתחיל, בינוני, שולט) ואיך אפשר ללמוד אותו ולפתח אותו", היא מסבירה. "דבר נוסף שהיא נותנת זו יכולת מדידה: בתחילה נעשה אבחון של רמת הכישור, הבנה של רמת השליטה ומתוך כך גזירה של מה צריך לפתח, ובסוף ההתערבות - למדוד כמה האדם השתפר ומהי רמת השליטה שלו בכישור. כל קהל ואוכלוסייה דורשים את התהליכים שלהם, ואנחנו מנסים להתאים אותם עבורם".
אילו כישורים התקופה האחרונה מביאה לפרונט?
"כמובן שהראשון והכי בולט זה האוריינות הדיגיטלית", היא משיבה, "אפילו אם לא עבדת לפני התפרצות המגפה ונשארת לא מועסק גם בקורונה, פתאום נדרשת לעשות שינוי ולעבור לתפקד באופן דיגיטלי. המון שירותים הפכו לדיגיטליים (הזמנת מזון בסופר, תיאום תורים לבדיקות) וההורים נדרשו גם לתמוך בילדים הלומדים מרחוק - להתחבר לאתר בית הספר, להוריד חומרי לימוד ואפילו לחבר את הילדים לזום. פעם אמרו לנו 'עוד נעבוד מהבית יום אחד', ושבתי הספר יהפכו גם הם להיות דיגיטליים - והנה הכל קרה בבום בקורונה. קחו לדוגמה את ציבור הפנסיונרים - פתאום כדי לתקשר עם הנכדים הם צריכים להבין בזום. כדי להיכנס לשיעור פילאטיס צריך להתחבר בטאבלט. כולנו מצאנו את עצמנו הרבה יותר דיגיטליים, ובטח בעבודה. בנוסף לכך, פתאום נדרשנו להתמודד עם מצבים לא מוכרים, עם התנהלות אחרת, באופן עצמאי. כל אלו הם כישורים שידענו קודם ובאו לידי ביטוי באופן מוגבר בתקופת הקורונה. לא לכולנו זה היה קל להתנהל בתוך הסיטואציה המשתנה ולהתמודד עם מצב חדש, על אחת כמה וכמה לאנשים ונשים שאינם מצוידים בכישורים המתאימים לעבודה מרחוק. רבים הם נעדרי יכולת לפתור בעיות בצורה יצירתית, וזה בא לידי ביטוי בשטח".
לכתבות נוספות בנושא קריירה, לחצו כאן:
- פרילנסרים? הנה כל הכלים שאתם חייבים להכיר
- האם העולם שייך לצעירים?
- התוכנית שתגשר על הפער בין שתי אוכלוסיות בישראל
- קריירה מהיום במקצועות המחר
מה ההבדל בעצם בין כישרון לכישורים?
"זו שאלה מצוינת. כל אחד מאיתנו נולד עם חוזקות שונות. כשאנחנו מחברים את המילה כישורים לשורש – כושר, אנחנו מבינים שמדובר בדברים שאפשר לפתח אותם. ואכן, הכישורים שאנחנו עובדים עליהם במסגרת התוכנית הם כאלו שכל אחד יכול לעבוד עליהם ולפתח אותם. כשאנחנו מדברים למשל על אוריינות השפה הנדרשת לאדם בסביבת עבודה, ברור שמי שאין לו כישרון או נטייה לכתיבה, לא ילך לעסוק בתחום שדורש הצטיינות בכך, אבל כן יש לו אפשרות להתקדם ולפתח את המיומנות הזו לסטנדרט הנדרש על מנת להשתלב באופן מיטבי בשוק העבודה. יכול להיות שמישהו יותר מוכשר מבחינה שפתית, כי זו החוזקה שלו, אז הוא יתמקד בפיתוח כישורים אחרים שבהם הוא פחות חזק. הכישרון אולי מביא לנטייה תעסוקתית, אבל הוא לא הכישור והכושר היחיד שצריך כדי להצליח בה ולהחזיק בה מעמד. ברגע שכל אחד מצמצם את הפערים בין הכישורים הנדרשים לכישורים שלו, אנחנו יכולים להתקדם כשוק וכחברה".
עברית שפה קשה
החברה הערבית היא מהחברות המאותגרות מבחינת כישורים לעולם העבודה. שמנו לב שמסגרות כמו תנועות נוער ושירות אזרחי וצבאי מאפשרים לא רק לצבור נסיון רלוונטי לשוק התעסוקה, אלא גם הזדמנות לשכלל כישורים (למשל כישורים חברתיים, ניהול עצמי ופתרון בעיות). בני החברה הערבית בדרך כלל לא משתתפים במסגרות הללו ולא תמיד יש מקבילה אחרת שבה הם יכולים לצבור את היתרון הזה", אומרת כרמי-שחר.
"אנחנו עדים לכך שבשנים האחרונות כל נושא הכישורים עולה לכותרות, וזאת מכיוון שיש קשר מאוד הדוק ורלוונטי בין רמת הכישורים בקרב מחפשי העבודה לבין השתלבותם בתעסוקה, והיכולת שלהם להגיע למשרות עם פריון גבוה", מצטרף ומסביר סעיד דיאבאת, מנהל תכניות בג'וינט-תבת, ביניהן תכנית "עברית+", התכנית ללימוד עברית כשפה שנייה לשילוב ולקידום החברה הערבית בשוק העבודה, ותכנית נוספת ששמה לה למטרה לפתוח עבור האקדמאיים מהחברה הערבית דלתות למשרות במגזר הציבורי.
לדבריו של דיאבאת, אם מסתכלים על החברה הערבית בשנה וחצי האחרונות של מגפת הקורונה, מגלים בקלות שהיא נפגעה מאוד. הסיבה לכך היא הפער בין המיומנויות הנדרשות עבור חלק גדול מהמשרות בשוק, בעיקר כתוצאה מהמעבר לעבודה היברידית ושימוש בכלים דיגיטליים, לבין המציאות: רוב הגברים הערבים עובדים בעבודות פיזיות וכאלה שדרשו מהם להיות נוכחים באתר העבודה, להפעיל מכונות וציוד במפעלים או לנהוג במשאיות ואוטובוסים. עבודות מסוג זה אי אפשר להמיר לעבוד מרחוק - וכשיש סגר או ירידה בפעילות של המשק, אלה הענפים שנסגרים ראשונים והעובדים יישארו בבית עד לשיפור במצב במשק וליציאה מהמשבר".דיאבאת מציין שאפשר להוציא כאן מהכלל את אוכלוסיית האקדמאים הערבים שהצליחו לשמור על מקום העבודה שלהם, וזאת הודות למיומנויות שרכשו במהלך הלימודים האקדמיים. הבעיה האמיתית בקרב האקדמאים הערבים היא שהם נמצאים במשרות שלא הולמות את כישוריהם ואף מציבות אותם במצב של תת-תעסוקה: המצב בו כושר ההשתכרות של עובד אינו בא בשווה עם סט הכישורים שלו. "עדיין, אקדמאים לפחות ישמרו על מצבם התעסוקתי בזכות הכישורים שיש ברשותם", הוא מדגיש ומוסיף: "הפריבילגיה הזו לא קיימת עבור חלק גדול מהצעירים הערבים, שנתקעו בתקופה הזו בלי יכולת למצוא את המשרה הראשונה שלהם, ובלי מוכנות להתמודדות עם מצבים של אי-ודאות, שינויים תדירים וצורך ללמוד מיומנויות חדשות כדי לשרוד את המצב".
דיאבאת מצביע על למידת השפה העברית כמיומנות הכרחית שסייעה לצעירים ערבים להשתלב בשוק העבודה, ואף לשמור על מקומם בתקופת משבר הקורונה. "אם נתייחס למשל לשפה העברית, אנחנו נצא מנקודת הנחה שרמת השליטה בשפה יכולה לספק נקודת התחלה טובה יותר לחלק גדול בין מחפשי העבודה. אנשים שלמדו קורסים בעברית ושיפרו את המיומנות שלהם עד שהגיעו לרמה גבוהה, לא רק שמרו על המקום שלהם, אלא גם הצליחו להתקדם למקומות שדרשו מיומנויות נוספות, כשהעבודה הראשונה שלהם תרמה לשיפור השפה העברית", הוא אומר.
"גם מי שעברית היא שפת האם שלו, היא לא תמיד ברמה גבוהה מספיק", מחזקת כרמי-שחר. "על אחת כמה וכמה, כשעברית אינה שפת האם. אחד הדברים שאנחנו רואים זה שבכישור הזה יש פער מאוד גדול בקרב החברה הערבית. צריך להבין שמלבד שפת האם ושפת האנגלית שהיא בינלאומית, עבורם נדרשת גם השפה העברית ברמה טובה, שכן זו השפה של סביבת העבודה בארץ - זו שהם עתידים להשתלב בה".
מתברר שמלבד ללמוד שפה, אפשר להרוויח עוד כישורים כשמחליטים להתמקצע בנושא. "בתכנית העברית לדוגמה, אנחנו מכשירים מורים לעברית עם התמחות בלימוד בחברה הערבית, מכשירים אותם ללמד את השפה תוך כדי הטמעת מושגים תעסוקתיים והקניית כישורים מעולם הליווי התעסוקתי", מפרט דיאבאת. "יותר מזה, אם רוצים להכשיר מורים, צריך גם לוודא שהם יודעים ללמד מרחוק ולהשתמש בכלים טכנולוגיים מסויימים - זה יותר מחשוב בעיקר בעקבות השינויים האחרונים". האוריינות הדיגיטלית של כל המעורבים בתהליך הלמידה הופכת להיות מרכזית בהצלחת התהליך, מציין דיאבאת ומעלה שמספר המחקרים שעוסקים בהקשר בין השניים רק עולה בשנה האחרונה.
הביקוש עדיין לא מרקיע שחקים
למרות כל המשאבים וההשקעה, אתגר נוסף שעליו מדבר דיאבאת הוא היעדר הביקוש בקרב בני ובנות החברה הערבית לרכישת כישורים במטרה להשתלב בעבודה . "לצערי אנחנו עדיין לא רואים מודעות גבוהה לחשיבות רכישת הכישורים", הוא מסביר. "הצעירים הערבים יוצאים בגיל 18 ממערכת חינוך שמתמקדת בהישגיות ובציונים, שמסתמכת על שיטת ההוראה הבנקאית: לומדים כל השנה ומפקידים את המידע בזמן הבחינה בסוף השנה. שיטה זו אינה מאפשרת לתלמיד לפתח כישורים שנחשבים לכישורי המאה ה-21 כגון חשיבה ביקורתית, עבודה במצבי אי ודאות או למידה עצמאית. כל הקונספט של ללמוד דברים חדשים ולשפר את היכולות לבד כדי להגיע למטרה מסוימת או להשתלב במשרות טובות, לא כל כך קיים. בנוסף, יש מקום להתייחס להבדלים האישיותיים של מחפשי העבודה, מתוך הבנה הולכת וגוברת להשפעה של מאפייני האישיות השונים הן על למידה ורכישת כישורים והן על יכולת ההתמודדות במצבים בין אישיותיים שונים (שזה לבדו מיומנות בעלת חשיבות גבוהה) לצד יכולות נוספות כגון עבודה בצוות מגוון ויכולת לשווק עצמי".
ואולי יש שלב שבו זה נחשב "מאוחר מדי"?
"היום אנחנו יודעים שרכישת מיומנויות וכישורים מתחילה כבר בגן הילדים, כשהגננת מתווכת סיטואציות לילדים, מקריאה להם סיפורים ומעניקה להם כישורים חברתיים, וכישורי התמודדות עם מצבים מהחיים", אומרת כרמי-שחר ומסכמת: "ככל שמתחילים בגיל יותר צעיר ומכווננים לעניין הזה - זה טוב, וכך הבוגרים יוצאים רלוונטיים יותר לשוק התעסוקה. יחד עם זאת, אין גיל או מצב שבהם זה כבר מאוחר מדי להתמקצע ולפתח כישורים. בתקופת הקורונה ראינו בתבת שאפילו כשתוכניות ההעסקה למבוגרים עברו להיות מרחוק - אנשים המשיכו ונרשמו לסדנאות לאוריינות דיגיטלית ונשארו בקשר עם יועצי הקריירה. בניגוד למה שחשבנו, זה לא הרתיע אותם, וזה ככה גם באוכלוסיות אחרות שאנחנו עובדים איתן. היכולת ללמוד ולהגביר את הכושר לא מוגבלת בזמן ולא במקום. ככל שנבנה רצף של פיתוח כישורים שמותאמים לשוק התעסוקה, נצליח לייצר את השינוי בשוק הישראלי, נעלה את הפריון, הרלוונטיות והמגוון וכולם ירוויחו".
מוגש מטעם תוכנית סקאלה- שותפות של זרוע העבודה במשרד הכלכלה והתעשיה ותבת-גוינט ישראל
'לעבודה' היא סדרת כתבות המציגה באופן בלעדי מגמות מובילות בשוק העבודה בדגש על חדשנות וחוסן תעסוקתי במגזר הערבי.
לאורך הסדרה יחשפו מומחי תעסוקה מובילים מהחברה היהודית והערבית את השינויים שעובר שוק העבודה, ואת ההזדמנויות העולות לשילוב אוכלוסיות בתעסוקה ולהגברת הפריון.
בנוסף, יציג המהלך לציבור הישראלי מגוון מומחים אליהם לא נחשף בעבר בנושא תעסוקה. הכתבות, והמומחים בפרט, יאפשרו להגביר את המודעות הציבורית לאתגרי התעסוקה המשותפים לכלל חלקי החברה הישראלית ולפתרונות החדשניים המפותחים בה כיום.
סדרת הכתבות תתפרסם באתרי קשת 12 ופורטל בוקרא, ביוזמת ג'וינט-תבת.