המילה ״פרופסור״ מעלה בדמיון אדם ששיבה זרקה בשיערו, משקפיים בקצה אפו, וארשת חמורת סבר קבועה על פניו או בקיצור, אדם מבוגר. הדימוי הזה נשען במידה רבה על המציאות - קריירה אקדמית מצריכה זמן וסבלנות, ומסלולי הקידום בה נחשבים לאיטיים מאוד, כך שרוב הפרופסורים הינם אנשים שעלומיהם בעברם.
מגמת הגיוס הנרחבת של המוסדות האקדמיים בארץ בעשור האחרון רעננה את השורות והחדירה דם צעיר לכיתות ולמעבדות, כך שפה ושם נצפים בהן גם פרופסורים בני 40, שעשו כברת דרך בתחומם בזמן קצר יחסית. וכן, 40 זה גיל ממש צעיר לאדם שמחזיק במספר תארים והגיע למעמד של פרופסור.
אז איך הם חווים את היותם אנשי אקדמיה בכירים מחד וצעירים מאידך? האנקדוטות ששיתפו בהן פותחות צוהר לעולמם הפנימי ונוגעות בסוגיות מרתקות כמו דת ואמונה, עדתיות ואיזון בין קריירה לחיי משפחה.
פרופסור מורן ברקוביץ׳, הפקולטה להנדסת מכונות, הטכניון
בגיל 32 כבר הפך לפרופסור הצעיר ביותר בטכניון, וזאת למרות שאין לו תעודת בגרות.
גיל: 35
מצב משפחתי: נשוי + 2 (בת 7, בת 4).
תחום מחקר: דיאגנוסטיקה מהירה ויצירה של מבנים קטנטנים שאפשר לשנות את צורתם בחלל ובזמן.
"התגובות לגיל שלי כבר הפכו לשגרה", הוא מודה, "יש את הדברים הרגילים - למשל בבחינות יוצא שכשאני עובר בין הכיתות כדי להגיד כמה מילים לסטודנטים, המשגיחות כועסות עליי שלא רק שהגעתי באיחור להיבחן, אני גם נכנס ומדבר בקול רם. כשאני מציג את עצמי כמרצה הקורס, כבר קרה שאמרו לי 'שב ותפסיק להתבדח!'".
פרופסור נעמה גבע זטורסקי, הפקולטה לרפואה והמרכז המשולב לחקר הסרטן, הטכניון
חזרה לאחרונה מהרווארד ישירות למשרת פרופסור משנה בטכניון. אם לשלושה ילדים, והרביעית בדרך
גיל: 39
מצב משפחתי: נשואה + 3 (ואחת בדרך)
תחום מחקר: אני חוקרת את החיידקים הטובים במעי, המיקרוביוטיקה, והשפעתם על הפיזיולוגיה של הגוף שלנו. במעבדתי החדשה, אנחנו משלבים שיטות ודרכי חשיבה של ביולוגיה חישובית, יחד עם מיקרוביולוגיה (חקר החיידקים) ואימונולוגיה (חקר מערכת החיסון). אנחנו מעוניינים להבין מדוע חיידקים אלו חיים איתנו, איך הם עוזרים לנו ובאילו דרכים אנחנו יכולים לנצל את קיומם ויכולותיהם כדי לשפר את הבריאות שלנו".
"אני חיה עם משפחתי בכפר המגורים של הטכניון. ברוב המוחלט של המקרים, כשאני מספרת לאנשים שחזרנו לארץ ואנחנו גרים בטכניון, התגובה שאני מקבלת היא 'אה, בעלך מרצה בטכניון?'. גם במהלך שהותנו בחו"ל השאלה היותר נפוצה הייתה 'האם אתם כאן בשביל הלימודים של בעלך?'. בבית אנחנו צוחקים על המקרים האלו, ויש לציין שבסך הכל יש שיפור וכן שומעים מפעם לפעם את השאלה 'האם זאת את או הוא?'".
פרופסור אלי פורת, המחלקה למדעי המחשב, אוניברסיטת בן אילן
החזיק בתואר ״הפרופסור הצעיר בארץ״ בגיל 27. בנוסף לעבודתו באקדמיה, ייעץ לחברות הייטק רבות, ביניהן גוגל ומייקרוסופט.
גיל: 38
מצב משפחתי: נשוי + 4
תחום מחקר: אלגוריתמים - בעיקר לתחום הביג דאטה. "כיום אנחנו מייצרים ואוגרים המון מידע. האלגוריתמים שהיו נחשבים יעילים בעבר לא יכולים להתמודד עם כמות המידע הנוכחית ולכן צריך לחזור ולהמציא אלגוריתמים חדשים יעילים יותר שעובדים במודלים מוגבלים יותר".
"שירתי 9 שנים בצבא, התגייסתי לאחר שסיימתי דוקטורט. הייתי החייל היחיד ששחררו מוקדם מקורס קצינים בשביל לטוס לחו״ל להעביר הרצאה בכנס. לילה אחד בקורס קצינים העירו אותי והקפיצו אותי לבסיס קרוב, שם הייתה חיילת שהתעלפה. הגעתי עם המ.פ. שלי וברגע שהוא הבין את הסיטואציה הוא צעק על מי שהזעיק אותי שהם היו צריכים לבקש רופא ולא דוקטור. הם לא ידעו איך לאכול אותי. למרות ששמחתי לעזור כמובן".
פרופסור אלכס ברונשטיין, הפקולטה למדעי המחשב, הטכניון
פיתח מערכת לזיהוי פנים שהפכה לסטארט-אפ ונמכרה לאינטל. כהוכחה אולטימטיבית ליעילותה, היא הצליחה להבחין בינו לבין אחיו התאום הזהה.
גיל: 37
מצב משפחתי: נשוי + 2
תחום מחקר: ראיה ודימות חישוביים ולמידה חישובית.
"למדתי את שלושת התארים שלי בטכניון (תואר ראשון ושני בהנדסת חשמל ודוקטורט במדעי המחשב). התקבלתי לתכנית המצוינים ב-1998 כשהיא הייתה עדיין מיזם חדש וניסיוני יחסית. יש לי אח תאום זהה בשם מיכאל והוא היום, כמוני, פרופ׳ למדעי מחשב בלוגאנו בשוויץ. כשהתראיינו לתכנית אמרו לנו שיש מקום רק לאחד מאיתנו ומכיוון שלא ידעו להחליט מי יותר טוב, הציעו לנו להחליט בעצמנו. הטלנו מטבע וכך התקבלתי, אבל בפועל, השתתפנו בפעילויות של התכנית לסירוגין. בסיום הלימודים, סיפרנו על כך לפרופ׳ נמרוד מויסייב שהיה המייסד וראש התכנית דאז, והוא החליט שמגיע למיכאל להיות בוגר התכנית בדיוק כמוני - ולבסוף שנינו בוגרים של תכנית המצוינים", משחזר פרופסור ברונשטיין את הקונדס שלמרבה המזל הצליח להם, "ניצלנו פעם נוספת את היותנו תאומים זהים כשבשנה השלישית ללימודי התואר הראשון שלנו, בנינו מצלמה תלת ממדית ומערכת לזיהוי פנים שידעה להבדיל בינינו ובין עוד הרבה זוגות תאומים אחרים שסרקנו (הייתה לנו אפילו שלישיה של תאומות דומות כמו טיפות מים). זה היה המחקר הראשון שעשיתי עם פרופ׳ רון קימל ממדעי המחשב שהתפתח לדוקטורט, ואחרי כן גם לחברת סטארט-אפ בשם אינוויז'ן שנרכשה על ידי אינטל ב- 2012".
פרופסור גל מרקל, המחלקה האונקולוגית, בית חולים שיבא תל השומר, והפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב
עבר את שלב א׳ להתמחותו כרופא כשהוא כבר פרופסור. רשם כ-20 פטנטים בזמן שטחן תורנויות במחלקה האונקולוגית. תגלית שלו, שהביאה לפיתוח תרופה עתידנית לסרטן, נרכשה על ידי חברת התרופות שפיתחה את הקיטרודה.
גיל: 39
מצב משפחתי: נשוי + 3
עיסוק: רופא בתחום האונקולוגיה וחוקר של יחסי הגומלין בין מערכת החיסון וסרטן. עובד כרופא וכמדען הראשי של מכון אלה למלבאום לאימונואונקולוגיה בבית החולים שיבא, ובמחלקה לאימונולוגיה ומיקרוביולוגיה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.
"במהלך השנים יצא שחשבו שאני העוזר או הנהג של הפרופסור, זה כבר שגרתי ולא מפתיע. זה קורה הרבה בחו״ל, כשלמפגש קודמת התכתבות במיילים ולא בהכרח יודעים איך האדם בצד השני נראה", הוא מודה, "אחד המקרים שזכורים לי במיוחד קרה כשהוזמנתי להרצות בכנס גדול ועליתי על הבמה לפני תחילתו כדי להתכונן. מארגן הכנס ביקש ממני לרדת מהבמה, ולא עזר שהסברתי לו שאני הדובר - הוא חשב שאני הסאונדמן. ויש גם את הבדיחה הקבועה כשאני נכנס לחדר ומטופל כלשהו מופתע מגילי - אני אומר ברצינות תהומית 'אני בן 55', והרבה מהם דווקא זורמים איתי".
פרופסור מאיה בר-סדן, המחלקה לכימיה, אוניברסיטת בן גוריון
חיה על קו ישראל – גרמניה, וזאת בשל העובדה שהיא אם לילדים צעירים ואינה רוצה לטלטל אותם למדינה אחרת.
גיל: 42
מצב משפחתי: בזוגיות + 3
תחום המחקר: כימאית שעוסקת בננוטכנולוגיה. מטרת המחקר שלה היא שימוש ביכולת לאפיין מבנים קטנים (ננומטרים) עד לרמה האטומית שלהם, על מנת לתכנן חומרים מתקדמים בעלי תכונות יישומיות.
"יש דרישה מחברי סגל באוניברסיטאות לעשות תקופת התמחות בחו"ל ולחזור ארצה עם כלי מחקר חדשים וגישות חדשות שלא היו קיימות עד כה בארץ. בהתחלה, חשבתי לעשות את זה בפורמט הרגיל - לנסוע עם בן הזוג ושלושת הילדים לשנתיים-שלוש בחו"ל. כשהיחסים בינינו התערערו לקראת סוף הדוקטורט עמדתי בפני החלטה קשה - האם לוותר על ההתמחות שלי, להישאר בארץ ולפרוש מהחיים האקדמיים? או לנסות ולהתאים את התנאים בפוסט דוקטורט לצרכים שלי? הוויתור על החיים האקדמיים, מלבד העצב שבוויתור על מטרה שעבדתי לקראתה במשך שנים, הוא גם ויתור על הביטחון התעסוקתי שניתן לקבל עם ההגעה לשלב הקביעות. הרגשתי שכאם חד הורית לעתיד, הביטחון הכלכלי שלי ושל הילדים הוא הכרחי. מצד שני, הילדים שלי היו קטנים, הבת הגדולה הייתה אז בת 7 והתאומים שלי (בן ובת) היו אז בני 5. הם היו ועודם קשורים מאד לאבא שלהם, ולמשפחה המורחבת, ולא יכולתי להפריד אותם ממנו. בנוסף, ידעתי שהם אמורים להתחיל את כיתה א' בתקופה הזו, ומכיוון שהיה לי ברור שאסע לגרמניה, ידעתי שיהיה לי קשה לעזור להם ללא ידיעת השפה המקומית".
כדי לא לוותר על ההזדמנות שקיבלה ומנגד כדי לא לערער את ילדיה, בר-סדן הגיעה להסדר מיוחד עם אבי ילדיה: "הסיכום היה שהילדים ימשיכו להתגורר בבית המשותף, ואנחנו נגור איתם לסירוגין. בתקופות שבהן אני הייתי בחו"ל, הוא התגורר איתם ובתקופות שבהן הייתי בארץ, הוא התגורר אצל קרובי משפחה או אצל בת הזוג הנוכחית שלו. ההסדר היה לא קל רגשית, כלכלית, טכנית, אבל עמדנו בו כמעט שנתיים. מאז עברו כעשר שנים והיום הם במשמורת משותפת עם חלוקה זהה של הזמנים, כאשר הבת הגדולה כבר בכיתה י"ב ושני הצעירים בכיתה י'. אנחנו עדיין מתגוררים כמעט בשכנות, והילדים מאד קשורים לשנינו. לצד הקשיים הרבים, הצלחתי גם להפיק דברים חיוביים. למשל, כשהייתי בארץ הייתי פעמים רבות בבית בשעות הצהריים ביחד עם הילדים, יכולתי גם לקחת חופשות ביחד איתם באופן שלא התאפשר לי קודם לכן. הגמישות שזכיתי לה אפשרה לי להמשיך ולהתקדם בקריירה כל הזמן הזה".
פרופסור צחי וייס, דיקן המחקר, האוניברסיטה הפתוחה
מרצה למיסטיקה יהודית שאינו חובש כיפה.
גיל: 39
מצב משפחתי: נשוי + 3
תחום מחקר: "העניין שלי בתחום המיסטיקה היהודית נובע הן ממעמדן ההיסטורי של תורות הסוד היהודיות, כחלק מרכזי, חי וצבעוני בתולדות המחשבה היהודית והן מהתכנים עצמם המספרים מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור".
"בדרך כלל, כשאני מוזמן להרצאות בפני קהל שלא מכיר אותי, אני שם לב שאנשים מופתעים משני דברים: מהגיל ומהעובדה שאני לא חובש כיפה", הוא מתאר, "פרופסור זה כמעט שם נרדף לאדם מבוגר ויהדות היא של דתיים. ברגעים הראשונים של ההרצאה אני בוחן מה יהיה יותר מפתיע מבין השניים. לרוב עניין הגיל נפתר די מהר - התכנים עושים את שלהם. אבל הכיפה אוי הכיפה, אני שם לב שאנשים ממשיכים לחפש אותה במהלך ההרצאה, הם ממש מפתחים גמישות פיזית, נוהגים כחסרי חוליות ומבקשים לראות את החלק האחורי של ראשי בעודם יושבים מולי, אולי בכל זאת מסתתרת לה שם כיפה. כך עד סוף ההרצאה. משעה שההרצאה מסתיימת, חלק מאותם בעלי איברים גמישים שדעתם לא נחה, ניגשים לשאול: האם אני דתי למרות שאין לי כיפה? לפחות אדם מאמין?".
פרופסור טאלב מוקארי, המחלקה לכימיה, אוניברסיטת בן גוריון
קיבל דוקטורט בהצטיינות יתרה בגיל 26. המחקר שלו הוא תקווה לשינוי מדיניות האנרגיה של מדינות רבות
גיל: 37
מצב משפחתי: נשוי + 3
תחום מחקר: ננו-מדע וננוטכנולוגיה. המחקר מתמקד בפיתוח ננו-חומרים חדשים בעלי תכונות כימיות ופיסקליות ייחודיות.
"במשך כמה שנים לימדתי קורס בכימיה פיסיקלית לסטודנטים של שנה ראשונה שעדיין לא מכירים את כל המרצים במחלקה. בכדי לשבור את הדיסטנס ביני לבין הסטודנטים, החלטתי למתוח אותם בהרצאה הראשונה", הוא נזכר ומוכיח שההומור לא נעלם עם התואר, "התיישבתי בכיסא שמיועד לסטודנטים וכמה דקות אחרי שהשיעור היה אמור להתחיל, ולכאורה המרצה עוד לא הגיע, קמתי מהכיסא ואמרתי להם שאני סטודנט שחוזר על הקורס ויכול להחליף את המרצה עד שהוא יגיע. כמה דקות לאחר שפתחתי את השיעור, התחלתי לזהות שחלק גדול מהסטודנטים מתחילים לצאת מהאולם, ואז חשפתי את זהותי האמתית והייתה הפתעה משעשעת".
פרופסור קרין נהון, בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי
נשיאת איגוד האינטרנט הישראלי, מקום 24 ברשימת הנשים המשפיעות ביותר של מגזין פורבס ישראל.
גיל: 44
מצב משפחתי: בזוגיות + 2
עיסוק: מדענית מידע (חוקרת, מרצה וחברת סגל) בבית הספר לממשל ולתקשורת במרכז הבינתחומי. מכהנת כנשיאת איגוד האינטרנט הישראלי ופעילה ציבורית בתחום הפוליטיקה של המידע.
לנהון יש סיפור אחד שחשוב בעיניה במיוחד: "בלימודי הדוקטורט שלי נהגתי לצאת באופן קבוע לארוחות צהריים עם חברי סגל שונים מהפקולטה. יום אחד כשחזרתי מהארוחה, הופיע אחד הפרופסורים בחדרי כשהוא כולו מיואש, התיישב בכיסא מולי, חפן את ראשו בידיו ומלמל 'אני לא יודע מה לעשות, אני בצרה צרורה'. כבר תיארתי לעצמי סיפור קורע לב אבל מ׳ הסתכל לעברי ואמר: 'את לא תאמיני, הבת שלי הודיעה שהיא מתחתנת. עם תימני. את הרי מבינה, את משלנו לא? זו צרה צרורה. עכשיו הוא יביא לי את כל המשפחה שלו והמאכלים שלהם׳. המחשבות התרוצצו בראשי - למה הוא מספר לי את זה? צבע העור שלי יחסית בהיר, והוא חושב שאני ממוצא אשכנזי ולכן סומך עליי? מה אני אומרת לו? לספר לו שאני ממוצא לבנוני סורי, שהוריי עלו לפני 30 שנים מלבנון? שאני מזרחית? המחשבות נותרו ללא מענה. הסתכלתי עליו נבוכה, מלמלתי משהו, והוא יצא מהחדר. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בצורה גלויה ובוטה במה שמכונה השד העדתי".
"מעולם לא דיברתי איתו שוב אבל שנים אחר כך, כשצברתי בטחון עצמי אקדמי, כעסתי על אותו הרגע שספגתי מבלי להגיב. עד היום מקוננת בראשי השאלה כמה מ׳ יש באקדמיה? כאלה שחושבים ששחור זה רע? זה היה רגע מכונן עבורי. הסתכלתי שמאלה וימינה, ופתאום התחלתי גם להבחין בפערים - במספרם הנמוך של מזרחים שנמצאים בעמדות מפתח באוניברסיטה, ובמספר הנמוך של מזרחים בעמדות מפתח בחברה".
פרופסור חוסאם חאייק, הפקולטה להנדסה כימית, הטכניון
פיתח אף אלקטרוני לזיהוי מוקדם של סרטן ומחלות אחרות, והיום עוסק בפיתוח חיישנים המדמים עור אנושי. במקביל מרצה בתיכונים על מדע וגם קצת על שלום.
גיל: 42
מצב משפחתי: נשוי + 2
תחום מחקר: "אנחנו מפתחים חיישנים חכמים המשלבים מספר פונקציות שמקבילות לעור אנושי: להרגיש מגע ולחיצות, לחוש בלחות ובטמפרטורה, להבחין בחומרים רעילים ועוד. מה שנקרא 'עור אלקטרוני'".
"באחת ההרצאות בלוס אנג'לס, ירדתי מהמכונית מול מקום האירוע שבו הייתה אמורה להתקיים ההרצאה שלי, ובפתח האולם חיכה לי מארגן האירוע, איש כבן 70. הוא התקרב אלי, ולחצנו ידיים. דרשנו אחד בשלום השני, אבל מיד לאחר מכן הוא הפסיק לדבר. בעודו מחזיק את היד שלי, הוא התחיל להסתכל על האף שלי מכל כיוון אפשרי וראיתי הרבה תהיה וסימני שאלה בעיניים שלו. לאחר כדקה, הוא פנה אלי, כשהוא עדיין מסתכל על האף שלי, ושאל אותי האם זה "האף המוזהב" המריח מחלות? הוא פשוט פספס את העובדה שפיתחתי מכשיר להרחת המחלות".
פרופסור אילת ברעם צברי, הפקולטה לחינוך מדע וטכנולוגיה, הטכניון
בשירותה הצבאי שימשה ככתבת בעיתון "במחנה" והייתה עורכת בעיתון "העיר". כיום, בעיסוקה האקדמי, מתקשרת את עולם המדע לציבור הרחב. בן זוגה אף הוא חוקר - חוקר פרטי.
גיל: 40
מצב משפחתי: נשואה + 3
תחום מחקר: חוקרת תקשורת המדע בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון. "מעניין אותי במיוחד איך מי שאינם מדענים משתמשים במדע בחייהם, ואיך לעזור למדענים לתקשר בצורה אפקטיבית יותר עם הציבור הרחב".
״כשהייתי סטודנטית עבדתי כעיתונאית. יום אחד הייתי צריכה לארגן צילומים לכתבה במעבדה של חוקר באוניברסיטה. הסברתי לו שנצטרך כמה שעות כדי לצלם ולראיין, והוא שאל בעצבנות ׳איך זה שבשביל כתבה בת פחות משלוש דקות אתם צריכים להשבית לי את העבודה במעבדה לכמה שעות?׳. ישר יצא לי ׳איך זה שבשביל מאמר של עמוד וחצי מסכנים ב- Science אתה צריך לחקור שלוש שנים?׳, והוא מיד הבין, צחק, ונתן לי כמה שעות שרציתי", היא מתארת איך כבר בתחילת הדרך מצאה את עצמה מגשרת בין העולמות בהן היא עוסקת היום, "אני בת מזל שהצלחתי לאחד את שתי האהבות המקצועיות שלי – תקשורת ומדע. כשעבדתי בתקשורת כתבתי על מדע, ועכשיו כשאני חוקרת באקדמיה, אני עוסקת בתקשורת בין המדענים לציבור הרחב״.
פרופסור יצחק מזרחי: מדען במחלקה למדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון
עוסק בחקר החיידקים החיו במעי של יצורים חיים, אם תשאלו את הבת שלו הוא להגדרתה "משחק בקקי".
גיל: 43
מצב משפחתי: נשוי +2
תחום מחקר: חוקר חברות מיקרו-אורגניזמים החיות במעי של יצורים חיים.
"כילד הייתי מאוד סקרן אך מאוד שובב. בבית הספר היסודי, לאחר שיחה עם ההורים שלי, המורה יצרה פינת מדע בשבילי ואת רוב תקופת הילדות ביליתי בפינה הזו כשאני עורך ניסויים, רובם מספרים ייעודיים וחלקם כאלה שהגיתי יחד עם המורה, התנאי להמשך העיסוק הזה היה שאשמור על קשר רציף עם החומר בכיתה ואעמוד בבחנים ובמבחנים בצורה טובה. באותה התקופה אבי התייעץ עם פסיכולוג ילדים לגבי התנהגות חריגה של הבן שלו - ביקשתי ליום הולדתי ה-7 מיקרוסקופ ולא כדור רגל", הוא מתאר ומוסיף כיצד גם היום אהבתו למדע משפיע על הדור הבא: "ביום ההורים בבית ספר של ילדתי הצעירה שאלו אותה במה אבא עוסק. היא חשבה ולבסוף וענתה - משחק בקקי".
