לפני כחודש עלה ברשתות החברתיות קמפיין ויראלי של הורים תחת השם #איזו_מין_תחפושת. הקמפיין שהתפשט במהרה גם מעבר לקבוצות מצומצמות שדנות בנושאי מגדר, יצא נגד התחפושות בעלת האופי המיני שלובשות הילדות בפורים, כשסיסמתו הייתה: "גם בפורים משאירים אותן ילדות".
ד"ר ירדן קדר, ראש החוג לחינוך לגיל הרך במכללה האקדמית בית ברל, מסכים עם המסר של ההורים, וטוען כי מדובר במגמה מדאיגה, שאינה מתרחשת רק במהלך החג: "הורים מלבישים את הילדות לגן בבגדים שמאפיינים נערות או נשים, עם דגש רב מדי על מיניות", הוא אומר, "בפורים נוסף לכך גם האיפור, האביזרים והתחפושות המוגזמות. לפני 15 או 20 שנה לא היינו רואים דברים כאלו".
לדבריו, הגיל שבו מופיעים הסממנים המגדריים אצל ילדים הולך ופוחת עם השנים. הסיבה העיקרית לכך היא החשיפה המוגברת למדיה: "תינוקות מחזיקים אייפונים ביד. ילדים חשופים כבר בגיל הגן לכל האייקונים והתכנים בתקשורת, לדוגמניות שלבושות באופן חשוף, ולהפרדות המגדריות המוכתבות לילדים ומכוונות אותם לתפיסה מאוד מסויימת של מה מתאים או לא מתאים לבנים ולבנות. גיל הרך צריך להוות בסיס בטוח ו׳נקי׳ להמשך ההתפתחות, אלו הן שנות התום, החסד. חשיפה מוגזמת לטלוויזיה ובכלל למדיה (׳דור המסכים׳) פוגעת בהתפתחות ובגיבוש תפיסת העצמי המתחוללת בשנים הללו".
מצד שני, יש יותר מודעות לנושא ההפרדות המגדריות – השינוי מורגש בשטח?
"תלוי לאן תלכי. יש גנים שהם סופר-שוויוניים וליברלים ולעומתם יש גנים מסורתיים יותר. כשמסתכלים על התהליכים ברמה הרחבה יותר, לאורך זמן, יש מגמה של יותר ליברליות בחברה (המערבית), וזה ניכר, למשל, ביחס ללהט"בים. מצד שני, בסוף ההורה רוצה לשמור על הילד שלו לפני כל דבר אחר, ורוב ההורים מוכנים להקריב מחיר כדי שלא יצחקו על הילד שלהם, שלא יהיה שונה או חריג. זה מה שמנציח את הסטריאוטיפים המגדריים".
איך זה בא לידי ביטוי בתוך גן הילדים?
"בלבוש למשל, בצבעים שונים שמוגדרים כלגיטימיים עבור כל מגדר, בתסרוקות, בשיער – קוקיות רק לבנות. וכמובן, במה משחקים - פינת הבובות לבנות, כלי עבודה וכדורגל לבנים. הגננות הוותיקות אפילו לא מודעות שהן עושות משהו לא בסדר, מבחינתן ככה העולם התנהל מאז ומתמיד, כך שאין פה בכלל דילמה. לעומתן, מנהלת גן צעירה יותר שעברה הכשרה אצלנו , תהיה מודעת למתח בין עקרונות השוויון ופיתוח צר הסקרנות וההתנסות לבין הנורמות המושרשות בחברה ולכן תשתדל להפנות את הבנות והבנים גם למשחקים שבדרך כלל משוייכים למגדר האחר. אנו רוצים לעודד ילדים בשנותיהם הראשונות לשחק, ליהנות, להתנסות בכמה שיותר פעילויות באופן טבעי. בקיצור – להיות ילדים. בואו ננסה להשאיר את כל המגבלות וה״תיכנות החברתי״ לשנים מתקדמות יותר – אם בכלל.״
לפי קדר, הסטריאוטיפים הכי חזקים שנרכשים בתקופת הגן הם בתחום ההתנהגות: "היום לילד שמגיע לכיתה א' יש כבר תמונת עולם מגובשת לגבי מגדר - מי בן ומי בת, איך מותר לי להתנהג ואיך אסור", מסביר קדר, "אלו דברים שאפילו לא בדיוק מלמדים, הילד מבין את זה בין השורות. יש מחקרים שמראים איך גננות למעשה מנחות את הילד כיצד עליו להביע את הרגש - אם בן עצוב והוא מתחיל לבכות, יגידו לו מיד זה לא מתאים, אתה גיבור, תהיה חזק, אתה גדול'. כמובן שהוא עדיין עצוב, זה לא עזר שאמרו לו את זה, אז הוא יוציא את העצב שלו בתוקפנות – ירביץ, ינשך או יצעק. האבסורד הוא שהתנהגות אגרסיבית כזו דווקא יקבלו במקרים רבים. לעומת זאת, אם בת כועסת והיא תבטא את הכעס שלה בצורה אגרסיבית – לא יאהבו את זה. יגידו לה, 'די את חמודה, מתוקה'. ישר יתווכו את זה לעדינות, ואז לבת לא נשאר מה לעשות, אלא לבכות. היא מעבירה את הכעס לעצב. ככה אנחנו ממש מאלפים את הילדים איך להתנהג בהתאם למגדר".
נראה שאצל בנים זה אפילו יותר קשה.
"נכון, ובמיוחד ככל שעולה הגיל. יש ילדות שהן 'טום בוי', תמיד יש אחת או שתיים שמשחקות כדורגל עם הבנים, והן לא יספגו לרוב לעג או אלימות – לפחות לא במידה קיצונית. לעומת זאת, אם בן "יתנהג כמו בת", למשל ירקוד בלט, הוא עלול לספוג קללות ואף מכות. אם ילד אומר משהו בטון המקושר לבנות, הוא יחטוף מהחברים שלו, ולעיתים באופן מרומז גם מהגננות. לא בהכרח באלימות, גם במילים, אבל מילים כידוע הכי פוגעות".
קדר מחזק את דבריו במחקר מפורסם של אלברט בנדורה בתחום הפסיכולוגיה החברתית שנערך ב-1961 והדגים את גודל ההשפעה של צפייה של ילדים בהתנהגות של מבוגר "הראו לקבוצת ילדים נורמטיביים לחלוטין בגיל הגן אישה שנכנסת לחדר בו היו מפוזרים צעצועים וחפצים שונים. האישה ניגשת לבובה מתנפחת ומתחילה להרביץ לה. לאחר מכן, כשילדים מהקבוצה הזו נכנסו לחדר עצמו, הם חיקו את אותה התנהגות בה צפו, פעלו באלימות רבה, ואפילו הוסיפו התנהגויות אלימות שהאישה לא ביצעה. אחד הממצאים המעניינים שעלו במחקר זה, שמאושש את תיאוריית הלמידה החברתית, הוא שהבנות בקבוצה הפעילו את אותה מידת אלימות כמו הבנים. אנחנו חושבים שבנים הם אגרסיביים ובנות עדינות, אבל כל עוד אתה לא מתחיל לפמפם להן את הדברים האלה - אין הבדל, לטוב ולרע – לפחות לא בגילים הצעירים, לפני גיל ההתבגרות".
איך אתם מנסים לשנות את האחיזה בסטריאוטיפים המגדריים בתוכנית הלימודים שלכם?
"אנחנו עובדים על שוויון בין המינים בקורסים העיוניים ובהכשרה המעשית בגן גם יחד. גם משרד החינוך פרסם בזמנו חוזר מנכ"ל לשוויון מגדרי העוסק בתיווך הפער הזה, אך קיים מתח מתמיד בין האידאל לבין המציאות והנורמות החברתיות הנהוגות בפועל. אם למשל, אחליט יום אחד לתת לכל הילדים בגן לצבוע את הציפורניים בלק. על פניו, עשיתי דבר יפה וכל הילדים – ללא קשר למגדר – יהנו. אבל, הבעיה תתחיל בסוף היום, כשההורים יגיעו לאסוף את הילדים. אפילו במקום הכי ליברלי, לפחות להורה אחד יהיה מה להגיד. אז שינויים קורים, אבל לאט".
במכללה האקדמית בית ברל מציעים שני מסלולים בחוג לחינוך לגיל הרך: תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה שנפרש על פני 4 שנים, ומסלול מקוצר של הסבה מקצועית לאקדמאים. "מגיעים אלינו להסבה אנשים בסביבות גיל 40, שהיו מנהלים או עורכי דין, לדוגמה, והגיעו למסקנה שהם אמנם מרוויחים היטב, אך לא נהנים בעבודתם, שתמיד חלמו לנהל גן ילדים". קדר מקפיד, אגב, להשתמש במונח "מנהל גן": "ניהול גן ילדים הוא עסק לכל דבר, והמנהלים צריכים להתמודד עם ילדים, הורים, מפקחים, מפעילי חוגים שמגיעים, צוות מקומי תומך כגון קלינאיות תקשורת, ספקים, סייעות, ועוד".
כשאנחנו חושבים על גן, עולה לראש המילה "גננת", בנקבה. מה אחוז הגברים אצלכם?
"יותר מתשעים אחוז מהסטודנטיות שלנו הן נשים. יש לנו בכל שנה גבר אחד או שניים, אמיצים... אני משתתף בימים אלו במחקר בינלאומי שבודק את הגורמים שמשפיעים על ההחלטות של גברים שעובדים עם הגיל הרך בצמתים מרכזיים בקריירה, ועוסק בשאלה למי מהם יש סיכוי ׳לשרוד׳ בתחום זה שמאוד מזוהה עם נשים. מסתבר שרבים מהם נושרים במהלך התהליך, אם זה בשלב הלימודים או בשנים הראשונות של העבודה. המחקר, שנערך באמצעות ראיונות עומק, מנסה למפות את התהליך שקורה בשטח".
רק לאחרונה עלה בישראל הנושא לכותרות, כאשר גנן מקדימה-צורן אולץ להתפטר מתפקידו בעקבות לחץ שהפעילו הורי הילדים בפעוטון. אחת האימהות כתבה בקבוצת הוואטסאפ של ההורים: "לא מתאים שגבר יחליף לבת שלי חיתול".
קדר מכיר את המקרה ומסביר: "הנשירה של מנהלי הגנים נובעת בעיקר מזה שההורים לא כל כך מקבלים אותם. יש תמיד חשש שגבר ינצל את הקרבה לילדים הרכים באופן שאינו ראוי, והורים רבים חושבים - גם אם הם מתרצים לעצמם שזה נעוץ בסיבות אחרות - שלגבר שמעוניין לעבוד עם הגיל הרך – חייבות להיות כוונות נסתרות ורצון לפגוע מינית בילדים. יש הורים שאף יגידו זאת בצורה מפורשת ונחרצת ומסרבים לרשום את ילדיהם לאותו גן. חשוב להדגיש שבישראל ישנו פיקוח ומסלול שלם של הכשרה, והגננים, בדיוק כמו הגננות, הם אנשים עם התלהבות ואהבה למקצוע ולילדים, ושאין בקרבם אחוז גבוה יותר של סטייה מינית לעומת האוכלוסייה, אלא להיפך. בסופו של דבר כאשר הורים פוגשים את האדם עצמו, ובמיוחד כאשר הקשר והאמון מתפתחים במשך השנה, כל החששות נעלמים".