משפטים כמו "גברים לכודים בתוך השריון הגברי", "גבר שולט זה גבר סובל" ו"הגיע הזמן לדבר על מחירי הכובש" מעלים לכם ולכן את הפיוז? מעולה, זה מה שמנסה תמיר אשמן, מרצה בתכנית הנחיית קבוצות באוריינטציה דינמית של מכללת סמינר הקיבוצים, לעורר בכם כדי להתחיל סוף סוף דיון על הסבל הגברי בחברה הישראלית שילדים ונערים גדלים לתוכה.
אשמן פיתח בשנים האחרונות (יחד עם מיכל פארן) תוכנית התערבות בבתי ספר תיכונים בה הם יוצרים 'מעגלי שיח' לנערים ונערות, תכנית המאפשרת להם להביע ולשתף רגשות. הוא מספר שהמשתתפות והמשתתפים מקבלים עידוד, עבור חלקם בפעם הראשונה, לדבר על רגשותיהם ועל ציפיות החברה מהם. "הם אומרים לנו - אנחנו רק רוצים מרחבים בטוחים לדבר", מסביר אשמן. "מערכת החינוך מציפה אותם במשימות, שמה דגש על הריאליות ופחות על ההומניות, ואין הכשרה של ילדים ליצור יחסים בריאים. לכן חלק מהייחודיות של התוכנית במכללת סמינר הקיבוצים היא שאנחנו נכנסים לתוך המערכת ומייצרים שינוי בתוכה".
"הגברים בוכים בלילה
לא נשמע קולם
הגברים בוכים בלילה
בכי נעלם"
(מתוך "הגברים בוכים בלילה". מילים: אלון אבידר, לחן: מלי ומני קוממי)
"הייתי גבר נורמטיבי, כזה שעבר את כל התחנות הרגילות: תיכון, צבא, עבודה, חתונה, ילדים, ועוד קצת עבודה. אבל המטרה שלי היא שהילד שלי לא יגדל להיות גבר 'נורמטיבי' – כלומר, שווה שנשאל את עצמנו כחברה מה היא הנורמטיביות הגברית, ומה המחירים אותם משלמים הגברים הנורמטיביים?".
תמיר אשמן לא מתבייש לספר על נקודות השפל, על הכאבים והדמעות שעבר במסע לחקר הגבריות שלו. מסע שהחל במשבר, וכיום מתורגם למופע שנקרא "שירת גברים", מופע יחיד שכתב יחד עם המוזיקאי זיו גולנד , ומוצג ברחבי הארץ. שם, אל מול קהל זר, הוא פותח את הלב ומספר את סיפורו האישי והמורכב. בין שירים לסיפורים מבקש אשמן לעמת אותנו עם מה שמצופה היום מהגברים בישראל, ולמה אנחנו פשוט חייבים לשנות את הדרך ואת המסרים שאנו מעבירים לגברים בחברה.
"אנחנו רוצים להפוך את הבנים שלנו לברזל, ולא מבינים למה הם נשברים כל הזמן", הוא אומר. "היום, למרות המהפכה הפמיניסטית, קולם של הגברים עדיין מושתק. אומרים לי - אין לגבר זכות לדבר על סבלו, אבל אני מתעסק עם חוויות של גברים כבר 22 שנים, מהיום בו פתחתי את מעגל הגברים הראשון במרכז גליקמן לטיפול ומניעת אלימות במשפחה (נעמ"ת) בת"א, ואני חושב שאנחנו כבר בשלים להבין את דיכוי הגברים, לצד דיכוי הנשים - הגיע הזמן לדבר גם על המחיר אותו משלמים הגברים".
למה אתה מתכוון?
"גברים עם בעיה של אלימות כלפי נשים פתחו בפניי שער להבנת העולם הגברי הסטראוטיפי - מה זה להיות גבר בחברה פטריארכלית. אני מדבר על תהליכי הסללה וחיברות שבנים עוברים, כדי להגיע למטרה של להיות "גבר נורמטיבי".
מיהו הגבר הנורמטיבי? מה מאפיין אותו?
"ברמה הנפשית, אחוז גדול מהגברים הנורמטיביים הם אילמים רגשית ויש להם קושי לדבר על מה שעובר עליהם. ברמה הרגשית הם לומדים להמיר ולהדחיק את הצרכים הרגשיים שלהם להאשמות, תוקפנות ואדישות. אנחנו מנתבים את הבנים שלנו לא לבטא את עצמם ברמה הרגשית וכך יוצרים מגדר שלם שאין לו יכולת לווסת את מה שקורה לו בצורה בריאה".
"אינני בוכה אף פעם,
גיבור אני, לא בכיין,
אך למה זה אמא, למה
בוכות הדמעות בעצמן?"
(מתוך "דני גיבור". מילים: מרים ילן שטקליס, לחן: מקס למפל)
אשמן כאמור סיקר במהלך ההופעה, ששזורה בעבודה הטיפולית שלו עם הגברים, את מהלך החיים של הגבר הישראלי המצוי. הילד שלומד להצניע רגשות, שלומד לפחד מאבא ("חכה חכה שאבא יבוא"), שהתקפי זעם בזמן כעס הם דבר לגיטימי ומקובל ושכדי להביע התעניינות בבנות אפשר להציק להן ולהשתמש באלימות "קלה" כדי להביע חיבה. אשמן מציג בפניי נתון מטריד, שמעיד מעל הכל על המצוקה בה שרויים הילדים והגברים שלנו - "במערכת החינוך כמות הילדים שלוקחים ריטלין היא כמעט פי 4 מהילדות. כמות הנערים שמשתמשים בסמים ואלכוהול היא גדולה בעשרות אחוזים מנערות" ויש כ- 19,000 אסירים-גברים בשב"ס לעומת 170 אסירות".
איך אתה מסביר את הפער העצום הזה?
"אם נטען שזה ביולוגי וגנטי, אנחנו מסירים מעצמנו את האחריות להסללה המגדרית. מדובר במסרים שאנחנו מעבירים לבנים כבר בגנים ובבתי הספר, ולדעתי מערכת החינוך הישראלית עוד לא הבשילה לקחת אחריות ולא התאימה עצמה לצרכים של בנים בתוכה. חשוב שאנשי חינוך ירכשו ידע וכלים ללמד על מערכות יחסים בריאות בין בנים לבנות. ולכן התוכנית להכשרת מנחי קבוצות במכללת סמינר הקיבוצים שמה דגש על הכשרת מנחים לחינוך רגיש מגדר במערכת החינוך".
איך אפשר לשפר את המערכת?
"אחד המשאבים שצריכים להיות מושקעים בקרב בנים במערכת החינוך זו 'אוריינות רגשית' כאשר זוהי למעשה היכולת לייצר שפה לעולם הרגשי. מחקר על הגבר הישראלי מגלה שהגבר הזה מרשה לעצמו לבכות בשני מצבים חברתיים - במוות קרוביו ובלידת ילדיו. כשילד בוכה במצבים אחרים הוא 'לא גבר' וכשהוא מצליח להתאפק, אנחנו גאים בו. כך, מה שאנחנו מגדירים כילד בריא זה בעצם ילד לא בריא שמפסיק להיעזר, לשתף ולייצר שפה לעולם הרגשי שלו. הגיע הזמן שבמקום לתת לבנים שלנו ריטלין שילמדו אותם פשוט לדבר על עצמם במרחבים כיתתיים המשמשים מסגרת מוגנת".
וכמו שאנחנו יודעים, הכל מתחיל בחינוך
"נכון. תפקידה של מערכת החינוך להציע מזור ולייצר תפיסה אלטרנטיבית. כלומר, לצד עידוד תלמידים ל-5 יחידות מתמטיקה חשוב גם לתת כלים ולשים דגש רחב על יחסים בינאישיים, יחסי מגדר וחשיבות השוויון בין המינים. זה בטוח יעזור יותר לילדים שלנו בחייהם האישיים והאזרחיים".
"ואת, את לא יודעת כמה,
ממך ניסיתי להסתיר,
את כל הסיוטים בלילה,
צרחות ודם על המדים
את, לא מבינה כבר למה,
אני, מזמן כבר לא אני,
תמונות רצות מאותו לילה
דמעות, כאב של לוחמים"
(מתוך "כאב של לוחמים. מילים ולחן: עידן עמדי)
מה הגברים לומדים למעשה בקבוצות שלך?
"אני מנסה לבנות יחד איתם את המושג של גבריות רב-ממדית, ולהפסיק לטפח את הגבריות השטוחה והסטריאוטיפית של גבר, שנוצרת מהצמצום החברתי. אנחנו מגדר מאוד מוקרב - בנים נועדו למלחמות ואנחנו מקריבים אותם למען העולם הזה. הבנים שלנו מוחפצים והופכים לכלי מלחמה במלחמות אותם יצרו האבות שלהם. מגדר שמוחפץ יודע להחפיץ, וזה מה שגברים רבים עושים כלפי נשים. אין כאן סתירה, אלא מהלך הגיוני של התנהגות נרכשת. הגברים מנותבים לשלוט במקום לאהוב. ובקבוצה הם לומדים לתת אמון ולהתמסר בתוך יחסים זוגיים".
איך יוצאים ממעגל ההרס הזה?
"באמצעות חינוך רגיש מגדר בבתי הספר ובאמצעות 'מעגלי גברים' - קבוצות שיח וביטוי אישי. יש היום התעוררות של גברים שרוצים 'להשתחרר' מהתבנית הסטראוטיפית, של גברים שלא רוצים להיות מה שאמרו להם להיות. יחד עם זאת, חוסר ההכרה של נשים בדיכוי הגברי הוא קשה. עד לא מזמן נשים פמיניסטיות היו מתרעמות בהרצאות שלי על 'איך אני מעז לדבר על הדיכוי של הגברים'. אבל בשנים האחרונות המציאות השתנתה, נשים וגברים מבינים כי 'שחרור הגברים' הוא גם שחרורן של הנשים. אין כאן סתירה".
אני יכולה להבין. זה קשה להכיל את הסבל של מי שגורם לך לסבל.
"כן, אבל אנחנו צריכים להפסיק לחפש אשמים בסיפור הזה. גבר שולט זה גבר שלכוד בתוך כלי של גבריות מאוד דו ממדית. הוא לא יודע ליצור קשר, הוא מנותק, ומסיר מעצמו אחריות וזקוק לעזרה כדי לצאת ממעגל הסבל. מה שאני מנסה לומר הוא שהגבריות המסורתית הישראלית היא המצאה פוליטית-חברתית על מנת לשמר את הסטטוס קוו".
מה אפשר לעשות כדי לשנות את זה?
"אנחנו צריכים להתעורר ולהבין שהכל זה חלק משלם אחד, שהרבה מהסיפורים שאנחנו חיים לפיהם לגבי מה נכון או לא, מה ראוי או לא - הם אשליות סטראוטיפיות. הכל מתחיל בחסים בין גברים לנשים, והגיע הזמן ליצור שפה משותפת, שפה שלישית שמחברת בין המגדרים. כך גברים ונשים יוכלו לשתף פעולה באמת במקום להימצא במאבקי כוח. אנחנו חייבים וחייבות לקחת אחריות".
התכנית להנחיית קבוצות באוריינטציה דינמית במכללת סמינר הקיבוצים מציעה ללומדים תכנית רב גונית, המותאמת למציאות המשתנה של ימינו, לחברה רב תרבותית, ליחסי מגדר, ועוד. התכנית מחברת בין תוכן לבין תהליך, ובין תיאוריה לבין מעשה. התוכנית מזמינה את הלומדים בה לחוות קבוצה, לחקור את התהליכים בה, להעמיק ולהעשיר את הידע שלהם במיומנויות הנחייה, הדרכה, הוראה, ניהול ועוד... אך לא פחות חשוב, התוכנית מאפשרת ומחוללת תהליך התפתחות אישי ומקצועי.
03-6901200