גם אתם שמעתם את התיאוריה שאומרת שאם שולחן העבודה שלכם מבולגן אתם כנראה אנשים מאוד חכמים ויצירתיים? ובכן, צר לנו לבשר לכם אבל לפי רון דלבה, ראש המחלקה לעיצוב בסמינר הקיבוצים, אין ממש יסוד לטענה שבלגן מעודד התפתחות מחשבתית. "אני לא מאמין לאגדה של הפרופסור המפוזר. הסוד לעידוד התפתחות מחשבתית, כושר המצאה ולמידה יעילה טמון בבניית סביבה נעימה המותאמת לצרכים האישיים של כל אחד, ולא כל מה שמתאים לאחד מתאים לאחר".
רון דלבה, 58, מעצב תעשייתי עם ניסיון של עשרות שנים, מנסה בעבודתו לחבר בין עיצוב, אמנות, יצירה וחינוך, כדי להכשיר את דור המורות והמורים הבא של ישראל בצורה הטובה ביותר. את העובדה שאין דבר שחשוב יותר מחינוך כולנו יודעים, והשאלה היא מה התהליך שעוברים צעירים שחולמים להיות אלה שיטפחו ויחנכו את ילדינו. אנחנו רגילים לדבר על חינוך ולחשוב על ספרי לימוד, מתמטיקה, מדעים, מבחני מיצ"ב ואיפה תלמידי ישראל ממוקמים ביחס לעולם, אבל לדעתו של דלבה אנחנו מפספסים בדרך משתנה משמעותי ביותר והוא סביבת הלמידה בה אנו רוכשים ידע.
"אנחנו יודעים היטב, שהסביבה שלנו משפיעה באופן עמוק וישיר על התנהגותנו. התפיסה, הלך הרוח והאווירה הם תוצר של סידור וארגון המרחבים בהם אנחנו נמצאים. אנשים השתמשו בעיצוב סביבה למטרות שונות, כאשר אחת הדוגמאות הבולטות היא הנצרות הקתולית, שבנתה בתי כנסיות מפוארות וגבוהות עם ארכיטקטורה עשירה, כדי ליצור תחושת אפסות וענווה אצל האדם הנמצא בכנסייה".
מדוע עשו זאת?
"זה פשוט אמצעי שליטה, על ידי יצירת תחושה של קטנות ושיש משהו גדול יותר ממך. ההמון הופך להיות ירא מהסביבה המשפיעה עליו, כך הרבה יותר קל למכור לו רעיונות. יש עוד סביבות עם עיצוב מאוד מובחן שאמורות לייצר תחושות והלכי רוח מסוימים כמו חדרי חקירות שנותנים תחושה קרה, ישירה ומאיימת. זו למשל סביבה שלילית.
להבדיל, ניקח דוגמא פאב או בית קפה, שאמורים לתת תחושה חמימה ונעימה של שחרור, שם יש סביבה חיובית שגורמת להרגשה טובה. העיסוק שלנו בלימודי התואר הוא ביצירת סביבות חיוביות, ובהתאם להתמחותנו בחינוך – סביבות למידה חיוביות, שיקנו לתלמידים סביבה המאפשרת פתיחות ויצירתיות".
בגוגל יודעים מה הם עושים
הסטודנטים של דלבה יודעים שבשיעורים שלו הם באו לעבוד. "אחד הדברים הכי חשובים עבור מחנך ומעצב זו יצירתיות. העניין הוא שלא ניתן ללמד אותה, צריך לפתח את החשיבה היצירתית. על השאלה כיצד עושים זאת, יש שתי תשובות נפוצות: יש שאומרים שעלינו לייצר סביבה עשירה, מגרה, מאתגרת ומעניינת ולבקש מאנשים לבצע משימה מסוימת בסביבה הזו עם כל מה שיש בה. יש שיאמרו שצריך לצמצם את הכלים ולייצר סביבה דלה באמצעים, זאת כדי למצוא פתרונות מחוץ לקופסא. אני חסיד של התפיסה השנייה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"למשל, אני מתחיל כל שיעור במשימה קטנה. בשיעור האחרון אמרתי לסטודנטים 'קחו עיפרון ונייר ותחברו ביניהם בלי דבק'. זה מכריח אותם למצוא פתרון".
הם הצליחו?
"זה לא חשוב אם הצליחו, זה חשוב שניסו וחשבו איך לעשות זאת. בזה – כבר עשיתי את העבודה. גיריתי אצלם משהו במוח, נוצר מסלול חשיבה חדש שבפעם הבאה הם יוכלו להשתמש בו".
החיבור הייחודי שמתבצע בסמינר הקיבוצים בין עיצוב לבין חינוך רכש לעצמו הערכה רבה בקרב אנשי אמנות וחינוך בארץ ובעולם. מה עוד שהשילוב שמתבצע במכללה הוא עבור אלו שרוצים תוך כדי לימודיהם לקחת חלק ביצירת שינוי חברתי, בנוסף לרכישת הידע והוצאת התואר. כל הפרויקטים המעשיים של המחלקה מתבססים על צרכים אמיתיים מהשטח במערכת החינוך, במהלך הלימודים הסטודנטים מנסים למצוא פתרונות לבעיות של סביבות למידה, בהתאם למשאבים הקיימים.
כשאתה אומר סביבות למידה אני חושבת מיד על שולחן, כיסא ולוח. האמנם?
"סביבת למידה היא תחום מאוד רחב, והיא בעצם כל אמצעי שאיתו, בתוכו או בדרכו אנחנו לומדים, כאשר שאיפתנו היא להגיע לצורת למידה שתואמת את צרכי הלומד. אם נסתכל על תרבויות מסורתיות, ולא על התרבות המערבית, נוכל לראות שם סוג של כיתה שהיא סביבת למידה, בה קבוצת ילדים יושבת בצל מסביב לעץ ולומדת ממורה שיושב לידם. הסביבה הזו, למרות שלא עוצבה על ידי מעצב, יכולה להיות מאוד מוצלחת. כך גם לגבי למידה במעגל, יכול להיות שהמורה מסדר את התלמידים ככה כי הוא מאמין שהסיטואציה הזו תיצור הלך רוח בקרב התלמידים, שיממש את המטרה".
אילו עוד סביבות למידה קיימות?
"אם אנחנו אומרים שכל מרחב שמתרחשת בו למידה הוא סביבת למידה, אנחנו מדברים על ספרים, כיתות, שולחנות וכיסאות, אך גם על תוכנות, לומדות ואפליקציות. כל העולם הדיגיטלי הוא סביבת למידה, שאני יכול דרכו ואיתו לבצע למידה."
אז אני מבינה שכל דבר הוא סביבת למידה?
"התשובה מורכבת. בגדול? כן. כל דבר הוא סביבת למידה. העניין הוא האם את מגדירה את הסביבה כסביבת למידה. הנקודה היא הבחירה. כמו באמנות, מה שאנחנו מגדירים אמנות זו בחירת האמן, גם כאן, תלוי מה הגדרנו".
ואם נחזור לבית הספר, שמלא בסביבות למידה מגוונות, מה המכנה המשותף של כולן? מה אתם מנסים ליצור?
"בבית הספר המטרה היא לייצר למידה יעילה, ומהי למידה? למידה מתרחשת כל הזמן. אנחנו כל הזמן סופגים מהסביבה אינפורמציה ומעבדים אותה. לפעמים על דרך השלילה ולפעמים על דרך החיוב. כשאני מדבר על סביבות למידה אני לא מתכוון רק לסביבות של בית הספר, אלא גם לחברות הייטק או ארגונים אחרים. שם המטרה היא לעודד תפוקה, וסביבת העבודה תעוצב באופן שמשרת את המטרה".
אז גוגל לא סתם משקיעים הרבה כסף במשרדים מהממים
"בטח שלא. הם רוצים שתהיה אצל העובדים שלהם כמה שיותר יצירתיות וכמה שיותר יעילות, ולכן אפשר לראות בחברות כמו גוגל סביבות עבודה ולמידה מושקעות".
ואם נחזור למשימת הדף והעיפרון של דלבה, גם הם – הדף והעיפרון, נחשבים לסביבת למידה. יכול להיות שזו הסיבה שאנחנו מכורים לעטי 0.4, לדפים מקושטים או למדבקות ביומן, כי הם פשוט נותנים לנו להרגיש טוב ומחברים למידה למשהו כייפי שנעים לנו לעשות, למרות שאנחנו חייבים. "עוד סביבת למידה מעניינת היא ספרי הלימוד. אם ניקח ספר ונסתכל על העיצוב, הארגון, האסתטיקה, הפונטים או המרווחים בין שורות – לכולם יש השפעה על מה שאנחנו מרגישים במהלך הלמידה".
כמו הספרים של בני גורן?
"שם הכל צריך להיות מאוד מאוד מדויק, אז בהחלט נראה שספרי הלימוד שלו מעבירים את התחושה הזו".
"מעבר לנוחות הפיזית יש נוחות מנטלית"
אחת המשימות המורכבות איתן מתמודדים הסטודנטים עונה על "שאלת השאלות" - איך כיתת לימוד צריכה להיראות בישראל בשנת 2020. "זה נורא קשה להגיד איך כיתה אמורה להיראות", הוא מודה, "אבל מה שאני כן יכול לומר זה שבבואנו לעצב סביבת לימוד אנחנו צריכים לבדוק מיהם המשתמשים ומה המטרות שלהם. המודל הנוכחי של איך צריכה להיראות כיתה נוצר אחרי המהפכה התעשייתית, ההורים היו צריכים לצאת לעבוד והילדים צריכים לעשות משהו. אז מה עשו? ריכזו אותם ואמרו נלמד אותם דברים חשובים. הם היו צריכים לשבת בשורות באווירה התעשייתית שהייתה, להיראות אותו דבר, ללמוד אותו דבר, כאשר למעשה הגישה הזו לא מתאימה לכולם".
והיום?
"לצערי הרב אנחנו עדיין עושים את זה. בבית ספר טיפוסי ילדים יושבים בשורות ומחויבים ללמוד בדיוק אותו דבר ובדיוק באותו זמן. ברגע שאנחנו מבינים שלא כולנו שווים ולא כולנו לומדים בצורה דומה, אנחנו צריכים ליצור מודלים גמישים".
מה הכוונה?
"מודל גמיש מתחיל בגמישות המחשבתית של המעצב. ברגע שאני מטיל בספק את האקסיומות שיש היום וברגע שאני שואל שאלות כמו האם נכון להושיב ילד בכיסא בגובה מסוים מול המורה למשך שעה? האם זה משיג את המטרה? אני מתחיל להיות גמיש מחשבתית. אנחנו צריכים לפתח גישה של 'Custom Made' בעולם תעשייתי, וזה אתגר. כיתה צריכה להתאים לאלה שלומדים בה, שמתפעלים אותה. ולכן אין תשובה אחת לדבר הזה".
כל תלמידה ותלמיד יוכלו בעתיד לארגן את סביבת הלמידה שלהם בעצמם?
"כבר עכשיו יש מתחמי למידה בהם זה קורה. הסביבה צריכה להיות גמישה כדי שהמשתמש יעשה התאמה אישית. כמו שהדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיע למקום עבודה חדש זה לסדר את השולחן והחלל שלי בצורה שאני מרגיש בו טוב, נוח ושאני יכול לפרוח בתוכו - כך גם הסביבה הלימודית צריכה להיות מפרגנת. מעבר לנוחות הפיזית יש נוחות מנטלית".
אם נחזור לכל מיני אמיתות שיש לנו על העולם, זו שמוכחת יותר מהשולחן המבולגן, היא שהרעיונות הכי טובים שלנו באים דווקא במקלחת. למה זה קורה?
"כי שם אנחנו משחררים. הרי מה הפחד שלנו? מה בולם אותנו? הפחד להיכשל. הלחץ והפחד פשוט גוזלים משאבי מוח והרי יש לנו מלאי מוגבל של משאבים. ברגע שאנחנו מניחים לרגע, הולכים לאמבטיה, מניחים ללחץ ומשחררים אותו - יש יותר משאבי מוח שעוסקים בבעיה ויכולים להגיע לפתרון".
ואולי זה מה שסביבות עבודה ולמידה יעילות מבקשות לעשות. לדמות מה שקורה לנו במקלחת, כשאנחנו מרגישים רגועים ושלווים. לאפשר לנו לשחרר את הפחדים, הלחצים והחסמים, ולתת ליצירתיות שלנו לפרוץ החוצה. בינתיים, דלבה ממשיך לטפח את מעצבי העתיד החינוכי של ישראל וכשאני מבקשת ממנו מסר לסיום הוא עונה - "בכל יום למד משהו את מישהו, זה כנראה יהיה הדבר החשוב ביותר שתעשה באותו יום".
03-6901200