1. "יש לי עיניים בגב": משפט שנאמר עד היום בכיתות ברחבי הארץ ומצליח להלחיץ כל פעם מחדש. עוד לא הבנו איפה העיניים האלה ממוקמות בדיוק, אבל לא משנה אם הן בגב או בעורף (תלוי בסוג המורה) לעיניים שאנחנו דמיינו כילדים היו משקפיים חתוליות מנצנצות, שיכלו לזהות מתי אנחנו מעתיקים במבחנים. אימאל’ה.
2. "אם לא תקשיבו עכשיו לא תדעו את החומר": בשביל מה יש מחברות בחינה? חוץ מזה, גם אם נקשיב, אנחנו יודעים שהרבה לפני גיל 30 נשכח איך עושים חילוק ארוך ומה ההבדלים בין פרזנט סימפל לפרזנט פרוגרסיב.
3. "אני מדברת בשקט, מי שיקשיב – ישמע”: טריק ידוע ליצירת שקט בכיתה, רק שאף אחד לא שומע את ההצהרה השקטה, שנראית כאילו המורה ממלמלת לעצמה את החומר. אולי הרעיון לשבת בסוף הכיתה לא היה כל כך טוב.
4. "אני בכיתה למי שלא שם לב": מצטערים, באמת לא שמנו לב. משפט שניתן למצוא גם בגרסאות נוספות - "אני שקופה?" / "אני כזאת קטנה?".
5. "עכשיו אתה צוחק, כשתקבל את המבחן שלך תבכה": האיום שלא ממש עבד עלינו. ניסינו להיזכר דווקא בצחוקים שגרמו לנו להגיע לציון הנורא הזה. מה, זה ממתיק את הגלולה.
6. "זה העתיד שלכם - לא שלי": חד משמעית, ולכן אנחנו מעדיפים לעשות דברים שכנראה יתרמו לנו יותר מאשר ללמוד על המלך יאשיהו.
7. "אתם הרבה, אני אחת": זו לא הכמות, זו האיכות, ואת יודעת שאת הרעש אנחנו עושים רק כי אנחנו אוהבים אותך.
8. "תקשיבו לזה טוב, זה הולך להיות במבחן!”: אבל למה את מגלה לנו? רצינו הפתעה!
9. "אם אתה חושב שאתה מצחיק אותי אתה טועה": משפט שנאמר לפחות פעם אחת לכל סטנדאפיסט מצליח בישראל כשהוא היה תלמיד, כשלא הצליח להצחיק את המורה בכיתה ח’, אבל היה לו על מה להתאמן. פרקטיס מייק פרפקשן.
10. "מה זה פה, גנון?”: כולנו יודעים שלא, אבל יש מצב שהיינו שמחים לשחק בחול כל היום ולא להתעסק במבחנים ועבודות משעממות.
11. "למה אני מרגישה כמו שוטרת?”: לא ברור, אבל יש מצב שצריך לבדוק את זה לעומק. למען האמת, אנחנו גם קצת מרגישים בבית מעצר.
12. "אני המומה מהרעש הזה": אנחנו יודעים שלא באמת ושאת אומרת את המשפט הזה לכל כיתה שאת נכנסת אליה. אבל כל הכבוד על יכולות המשחק, כמעט והאמנו.
13. "אני את החומר כבר יודעת": שמחים בשבילך, יש מצב שאת מעבירה לנו סיכומים לקראת המבחן?
14. "אני לא מתכוונת להרים את הקול": הבטחה שמחזיקה חמש דקות בלבד, וזה במקרה הטוב.
15. "אולי תספר לכולנו שכולנו נצחק": אבל את יודעת שזה עלייך, וגם אם לא, כולם חושבים שכן, אז בואי ניתן להם ליהנות מהספק.
16. "יש ילדים שחושבים שהחופש הגדול כבר התחיל": גילוי נאות – עוד מהראשון לספטמבר אנחנו מתקשים להתרגל לרעיון הזה של להגיע לכאן ב-08:00.
17. "אתם לא מכירים אותי, אני יודעת גם לכעוס": יש מצב שאת הופכת לענק הירוק כשזה קורה? נשמע מגניב, בואי ננסה!
18. "מי שאני מתכוונת אליו יודע – משה (שם משתנה לפי הצורך)": חוץ מיכולות הטלפתיה המדהימות שלך, אם הוא יודע, למה שנייה אחרי את טורחת להגיד את השם שלו?
19. "מי שלא רוצה שלא יהיה פה": אנחנו יודעים שאת אומרת את המשפט הזה בחשש, כי חוץ מהחננות בשורה הראשונה יכול להיות שכל הכיתה תצא החוצה. בסוף זה מסתכם בכך שאף אחד לא יוצא, חוץ מהתלמיד המופרע שגם ככה היית מסלקת שלוש דקות אחרי.
20. "אתה מחכה להזמנה מיוחדת?": כן. אני רוצה אותה מוגשת אליי על ידי שליח אישי החובש כובע נוצה, מונחת במעטפת זהב עם חותמת המלך (עדיף כמו זאת שיש במשחקי הכס) ומכתב אישי ומרגש שמזמין את כבודו להיות בשקט, עם חתימה שלך בסוף.
21. "הצלצול הוא בשבילי": אנחנו מודים, לא לגמרי הבנו את הקונספט של המשפט האלמותי הזה. הצלצול הוא בשבילך כדי שתוכלי לחזור לחדר המורים? או ללכת לשירותים כי את לא יכולה באמצע השיעור?
22. "זה שהייתי חולה לא אומר שאני לא יודעת מה היה בכיתה": האח הגדול מכריז על עונה חדשה בקונספט היי סקול. תמיד חשדנו שיש בכיתה מצלמות נסתרות.
23. "גם בבית אתה מתנהג ככה?": משפט שמופיע גם בגרסה "גם על השולחן בבית אתה מקשקש ככה?", כששנינו יודעים שהשולחנות היחידים עליהם אנחנו יכולים לפרוק כל עול הם השולחנות בבית הספר. מצד שני, בבית אף אחד לא מכריח אותנו לשבת שעה.
24. "מסתובב לו כמו סטודנט חופשי": למה את סתם אומרת? אחרי שהיינו סטודנטים אנחנו יודעים שהדבר האחרון שאפשר לומר עליהם זה שהם חופשיים. כבר עדיף להיות בבית-ספר.
25. "אם אני יכולה לא לצאת לשירותים במשך שיעור שלם, גם אתם יכולים": וככה חברים, מתפתחת שלפוחית רגיזה.
26. "זה הזמן שלכם, לא שלי": אנחנו לא יכולים להסביר כמה המשפט הזה לא עזר לנו להפסיק לבזבז את הזמן על כל דבר מלבד ללמוד, אבל זה היה שווה כל רגע.
27. "מספיק עם הטיילת הזו": משפט שנשמע כל כך רומנטי וקסום, כאילו אנחנו צועדים לאורך החוף, שומעים את רחש הגלים ואת בריזת הים הנעימה. אבל בפועל אנחנו בכיתה, לפנינו יושב מישהו שמרייר מתחילת השיעור על הקלמר ולידו מישהי עם מחשבון מדעי. לא רומנטי, לא כיף, לא טיילת.
28. "אני רוצה לשמוע מישהו שלא השתתף עדיין": מאיפה חוש הצדק הזה? יש מצב שאת בכלל צריכה להיות שופטת.
29. "גם אני הייתי פעם תלמידה ואני מכירה את כל הטריקים": המילה "פעם" מעולם לא הייתה אמורפית כל כך. אבל אם נודה באמת, היום יש גם מורים שרק אתמול סיימו תיכון.
30. "יחס גורר יחס": הטיפ הכי חשוב שתיקחו אתכם לחיי הזוגיות.
31. "אולי שכחתם להאמין בעצמכם – אבל אני מאמינה בכם!"
מורות אהובות, כמו שאתן אוהבות לומר – בואו נסיים בנימה חיובית. נכון, צחקנו עליכן ולא אתכן, הפרענו ועשינו בלגאן למרות שידענו שאסור ובסתר ליבנו נהנינו לראותכן מתעצבנות. אבל, אנחנו לא שוכחים כמה אכפת לכן מאתנו, כמה אתן דואגות ונותנות את הנשמה. וכמה אתן מזכירות לנו – את מה שאנחנו שוכחים. אוהבים אתכן, על באמת, מכל הלב.
תודה ליעלי נשרי ושירה הולנדר על הסיוע בהכנת הכתבה
גילוי נאות: אמא של הכותבת (שמבקשת להישאר בעילום שם) הינה מורה
03-6901200