אפשר לומר שבשנים האחרונות סוגיית לימודי התנ"ך בבתי הספר עולה תכופות לכותרות, כשברקע דיוני ההדתה וההקצנה הנובעות מכך. אלא שבמרכז תל אביב, בחוג למקרא ותרבות ישראל שבמכללת סמינר הקיבוצים, מאמינים שאפשר לעשות את זה אחרת ומגלים כל פעם מחדש איך הטקסט התנכ"י רלוונטי ואקטואלי גם לימינו אנו, והכי חשוב – לכולנו.
"חשוב להבין כי התנ"ך הוא טקסט אוניברסלי, רלוונטי ושייך לכל בני האדם מכל הדתות והתרבויות השונות, יהודים על כל גווניהם וישראלים יהודים ולא יהודים". אומרת ראשת החוג למקרא ותרבות ישראל בסמינר הקיבוצים, ד"ר מורן גאם-הכהן, "אין לאף מגזר מנדט על התנ"ך ולאף אחד אין זכות להדיר ממנו מגזר אחר. דרך לימודי התנ"ך אפשר להקנות השקפת עולם חינוכית ערכית והומניסטית, דווקא בגלל שהוא טקסט אוניברסלי שמגלם בתוכו זיקות לתרבויות ולדתות השונות. זה מה שנותן לו את הפוטנציאל והכוח לחבר בין הפרטים בחברה וגם בין היהדות לבין הדתות האחרות".
"המורים שמלמדים את המקצוע מתחלקים בדרך כלל לשני סוגים: מורים שמלמדים את הטקסט מבחינה אמונית-מסורתית ומורים שמלמדים את הטקסט מבחינה אקדמית-ביקורתית", מתארת גאם - הכהן את מורכבות לימודי התנ"ך בבתי הספר, "בעיני, אף אחד משני הסוגים לא צריך להוביל את הוראת התנ"ך במרחב הממלכתי. המורים שאני הייתי רוצה לראות לנגד עיני הם קודם כל אנשי חינוך שברור להם שתפקידם הוא לעצב את זהותם של התלמידים שלהם, את דור האזרחים הבא של החברה הישראלית. מורה שיעסוק אך ורק בניתוח ספרותי של הטקסט מבלי לומר עליו שום אמירה משמעותית ורלוונטית בוודאי שיאבד את התלמידים, לא יעניין אותם ובהכרח גם לא יעשה את תפקידו ויקנה להם ערכים ותפיסת עולם. מצד שני, גם המורה המסורתי-אמוני שמעמיד את אלוהים במרכז הסיפור לא ממלא את שליחותו. בעיניי, במרחב הממלכתי לא שייך לשלב ערכים תורניים-תיאולוגיים".
תני דוגמה לדרך ללמוד את הדברים בצורה הומניסטית?
"לצד זה שחשוב להאיר את הפנים הפחות מוארות בסיפור הרגיל, חשוב גם לבקר את הספר ולא לקבל חלקים מסוימים. הרבה מהתלמידים למשל מצדיקים את זה שמשה הרג את המצרי על מנת לסייע לעבד העברי, אני תמיד אתעכב על זה ואשאל האם הוא ראוי להיות המושיע הלאומי הראשון שלנו? האב טיפוס לכל מי שיבוא אחר כך? האם יכול היה לנהוג אחרת? אני תמיד אקיים דיון על כך".
"דוגמה נוספת היא גרסת הבריאה השנייה, בה האדם נוצר מהאדמה והאישה מהצלע שלו. רבים זוכרים אותה ולא את הגרסה הראשונה, הבריאה השוויונית שבה מסופר על זכר ונקבה שנבראו ביחד לשם אותו ייעוד של שליטה בעולם ופרייה ורבייה. זה המקום להדגיש איך טקסט מלפני אלפי שנים קידם את עניין השוויון בין המינים, מה שאנחנו כחברה ב-2018 עדיין מנסים לקבל ולהטמיע".
"וזה בעצם העניין, לקחת את הסיפורים המכוננים האלה בזהות שלנו, לבחון אותם מחדש, לזנוח את החלקים הלא מוסריים ולקחת מהם את הצדדים המוארים המוסריים המקדמים עבורנו אותנו כחברה".
מה את חושבת על לימודי תנ"ך בבתי הספר לאור סוגיית ההדתה שעלתה לכותרות?
"אחד מההיבטים של התהליך שהוביל למודעות להדתה במערכת החינוך, בטח בהקשר של מקצועות המקרא ותרבות ישראל, הוא ההכנסה של גופים חיצוניים לתוך בתי הספר במטרה שהם יקבלו את המנדט ויעבירו את התכנים והפעילויות שקשורים לחגים, מועדים ולטקסים של מעגלי חיים (כמו למשל בר מצווה). בעקבות זה נוצר מצב שהגופים החיצוניים מגיעים עם אג'נדות שלא בהכרח תואמות את רוח המוסד החינוכי, ולעתים אף מונעות מאינטרסים פוליטיים, ולאו דווקא חינוכיים והומניסטיים".
"הבעיה ממשיכה כשהפעילויות האלה נעשות בצורה מאוד אטרקטיבית, חווייתית ומתוקצבת ויחד עם זאת, הרבה פעמים הפעילויות הן בחינם, עניין שבפני עצמו קורץ למנהלים והרכזים במוסדות. כל זה מוביל בעצם להפקעה של נושא הוראת התנ"ך ותרבות ישראל מתוך השקפת עולם מגובשת, מובנית ומבוקרת של הצוות החינוכי במוסד, לטובת אותם אינטרסים זרים של הגופים החיצוניים"
אין ספק שהתנ"ך הוא טקסט נפיץ מבחינה פוליטית, איך מתמודדים אתו מבחינה הזו במסגרת החוג?
"הדגש הוא להתמודד עם בעיות ולא לטאטא מתחת לשולחן. לבקר התנהגות שאינה מוסרית ולא להתבלבל. להדגיש בפני המורים שהתפקיד שלהם הוא לא לגרום לתלמידים להתפקד למפלגה מסוימת אלא להתוות ערכים. תפקידם הוא להיות אנשי חינוך. לא פוליטיקאים, לא פרשני מקרא ולא חוקרי מקרא אלא אנשי חינוך שפועלים למען קידום ערכים הומניסטיים כמו שוויון, סובלנות וחיי אדם".
"זו הפרספקטיבה שלנו, אלה גבולות הגזרה שלנו וזה תפקידנו כאנשי חינוך: לייצר שפה ותפיסת עולם הומניסטית ולהוביל לחברה שוויונית, מוסרית וצודקת יותר. הדיבור שלנו על כל אלה בא מתוך בחינה של המקורות האלו שההנחה לגביהם היא שהם אלו שמעצבים את תפיסות עולמנו. כאנשי חינוך וכמורים לתנ"ך אלו בדיוק השאלות שיש לעסוק בהן וכך התנ"ך יכול גם להפוך למקצוע הכי מעניין, חשוב ורלוונטי כי הוא מדבר עלינו כבני אדם וכחברה".
ובכל זאת, איך נמנעים מתחושת האנטגוניזם שנוצרה ביחס למקצוע?
"הסיפורים האלה נמצאים ב-DNA שלנו כחברה. רובנו גדלנו על הסיפורים האלה ורובנו התעצבנו, במודע או שלא במודע, על הסיפורים האלה, כך שיש לנו בסיס טוב כדי להתחיל", היא קובעת ומסבירה, "השלב הראשון הוא לברר את העמדות ביחס לסיפורים האלה, מה המטען של כל תלמיד, הבית שממנו הוא מגיע. לתת מקום לכל ילד להביא ולבטא את היחס שלו כאדם פרטי כלפי הספר בשיעור: האם מדובר בספר קדוש? האם זה ספר היסטורי או סיפורי אגדה? בשלב הבא יש לבחון את העמדות המוקדמות שהוא ביטא ביחס לטקסט על ידי לימוד מעמיק של הטקסטים ותוך קישור לסוגיות רלוונטיות ואקטואליות, בכך הוא בעצם הופך את הטקסט לחלק ממנו. יותר מזה, אחרי תהליך כזה יש יותר סיכוי שהתלמיד ייקח אחריות על הטקסט הזה ויתייחס אליו כטקסט מכונן בעיצוב ההחלטות שלנו כפרטים וכחברה. בסופו של דבר, הנרטיב המקראי משפיע על ההחלטות האלה והשאיפה היא שהחלקים היותר מוארים וחיוביים של הטקסט יניעו, ינחו ויובילו את התלמידים לפעול למען מציאות מתוקנת וראויה יותר".