עברתם עשרות ראיונות עבודה והתרגלתם ללחץ, למטח השאלות ולחקירה הצולבת, אבל כמעט תמיד תיתקלו בשאלה קשה שלא הייתם מוכנים לה – זו שגורמת לכם לנוע בחוסר נוחות על הכסא, לגמגם ולהרוס את כל הרושם שבניתם עד עכשיו. השאלות הקשות הללו חוזרות בראיונות עבודה רבים ומסתבר שיש שיטות מצוינות לענות עליהן באופן שיתרום לדעה החיובית עליכם ולא יפגע בסיכויים שלכם לקבל את המשרה. אמיר לאופר, שותף באורוטק, חברת השמה בתחום הטכנולוגיה ואיוש בכירים, סיפר לנו מה התשובות הנכונות לשאלות הכי קשות בראיונות העבודה.
השאלה: מה התכונה הפחות טובה שלך?
התשובה: בחרו תכונה שלילית שלא פוגעת בתפקוד המקצועי ואפילו תורמת לו.
לכולנו יש תכונות שליליות שאנחנו מודעים אליהן ולא רוצים לחשוף מחשש שהן יפגעו בסיכויי הקבלה שלנו. חשוב מאוד שנענה על השאלה הזו (כי בכל זאת – לכולם יש תכונות שליליות), אבל כדאי לנו לבחור בתכונה שלילית בהתאם לאופי התפקיד. למשל: מי שמתמודד לתפקיד של איש מכירות שטח יכול לומר שיש לו קוצים בתחת – תכונה שלילית שהופכת לחיובית בהקשר של התפקיד. תשובה טובה נוספת היא "וורקוהוליות" או "שקיעה בעבודה" – תכונות מהן תוכלו להמשיך כדי לספר על ההשקעה שלכם והריכוז במשימות. מי שמתמודד לתפקיד של תכנת יכול לומר שהוא לא מצטיין במולטי טאסקינג – כי התעמקות בדבר אחד היא התכונה שנדרשת בעולם הפיתוח. אותה תכונה בראיון למשרת מכירות תפגע במועמד, אז חשוב לחשוב ולהבין איזו תכונה שלילית תשים אתכם באור חיובי.
הרשמו חינם למאגר קורות חיים
רגע, ומה עם פרפקציוניזם? ובכן, לאופר מספר לנו שזו התשובה הנדושה ביותר כיום, זו שעולה על עצביו של כל מראיין. הוא ממליץ לכם להימנע ממנה – גם לטובת הרוח הטובה וגם בגלל שאחריה תבוא שאלת ההמשך: “ומה עוד?”. בנושא הזה יש ללאופר טיפ חשוב נוסף עבורכם: אף פעם אל תעידו על כך שיש לכם קשיים חברתיים. אתם לא מדהימים בעבודת צוות? אתם אוהבים להתבודד מול המחשב? גם אם העבודה שלכם כוללת קשר רציף עם מסך, בחברות היי-טק שמים היום דגש על גיבוש הצוות וחורטים את הדי.אן.איי הקבוצתי על דגל החברה – לכן, כדאי להימנע ולמצוא תכונה אחרת.
שאלה: למה עזבת את מקום העבודה האחרון שלך?
התשובה: תלויה - האם פוטרתם או התפטרתם?
אם פוטרתם ממקום העבודה שלכם – דבר ראשון אל תשקרו בנוגע לכך. מעסיקים בודקים את הנושא ושקר ימנע מכם את קבלת המשרה. מה כן לעשות? כדאי לנתק את העובדה שפוטרתם מהיכולות המקצועיות שלכם: שינויים ארגוניים, קיצוצים רוחביים בחברה – אלו הם הדברים שלא תלויים בביצועים שלכם ויתקבלו בהבנה. אם אתם יכולים, חזקו את הרושם הזה באמצעות ממליץ ממקום העבודה שנתן לכם ללכת – רצוי המנהל הישיר שלכם.
התפטרתם? כאן המצב קל יותר. חשוב לחפש את החלק הטוב ולהבליט אותו: אם עבדתם 4 שנים במקום העבודה האחרון שלכם תוכל לספר שהרגשתם שאתם רוצים להתקדם הלאה. אם יש במקום העבודה הקודם תקרת זכוכית כמו מחלקה בכירה של שני עובדים קבועים או שהגעתם לתפקיד הבכיר ביותר בחברה – אפשר לציין את זה. ומה עם המקרה ההפוך, של זמן עבודה קצר מאוד? אם הייתם במקום עבודה חודש או חודשיים – אל תכניסו אותו בכלל לקורות החיים. נשאלתם על מקום העבודה הזה בכל זאת? תסבירו שעבדת במשהו זמני, בדקתם כיוון מסוים אבל זה לא הסתדר ולא התאים ובגלל הזמן הקצר לא ראיתם לנכון להכניס את ההתנסות לקורות החיים. סיבה נוספת שלגיטימית בהחלט להתפטרות היא שינוי כיוון בקריירה: אם עבדתם בתפעול אבל אתם נמשכים למכירות – זה בסדר גמור.
ומה אם התפטרתם בגלל לחץ? ובכן, כדאי לשמור את העובדה הזו לעצמכם, אלא אם אתם נבחנים לתפקיד שאין בו לחץ כלל. אם זה לא המקרה ואתם עוברים מתפקיד בחברת היי-טק אחת לאחרת – ברגע שתדברו על לחץ תיתפסו כמי שמפילים את העט בחמש – וזה יפעל לרעתכם.
בכל מקרה, אל תאמרו אפילו מילה רעה אחת על מקום העבודה הקודם שלכם. לא שילמו לכם בזמן? השאירו אתכם עד מאוחר? שמרו את זה לעצמכם. כלל חשוב נוסף הוא לעולם לא להעיד על עצמכם כמי שהיו להם בעיות חברתיות במקום העבודה. הייתם האנשים הללו שאף אחד לא מסתדר איתם? לא יכולתם לסבול את הבוס שלכם עוד רגע אחד והחלטתם שאתם הולכים? ברגע שתספרו את זה תפגמו בסיכויים שלכם.
שאלה: למה הבוס הקודם שלך הוא לא אחד הממליצים עליך?
תשובה: הבוס שלי ואני לא ראינו עין בעין בסוף התפקיד שלי ולכן אני מניח שהוא ימליץ עלי בצורה לא אובייקטיבית.
במקרה הזה, בו עזבתם או הועזבתם, מצוידים במערכת יחסים עכורה עם הבוס לשעבר, כדאי לשים את הדברים על השולחן בעדינות – ולספק ממליצים אחרים מאותו הארגון: מנהלים בכירים יותר, קולגות או עובדים ממחלקות אחרות שיוכלו לומר עליכם מילה טובה.
שאלה: אני רואה חור בקורות החיים שלך. מה עשית בתקופה הזו?
תשובה: זה בסדר לקחת חופש או לעבוד בעבודות סטודנטיאליות.
אם מדובר בתפקידים לחבר'ה צעירים - לגיטימי לחלוטין לומר שבתקופה הזו ביצעתם עבודות סטודנטיאליות שאין להן ערך למקצוע אליו אתם מתראיינים ושלא מצאתם לנכון לכלול אותן בקורות החיים. אם החלטתם לטוס לשנה בהודו – זה גם בסדר גמור. אפשר להגיד שהייתם תקופה בחו"ל כי רציתם לחוות חוויה חדשה, לנסות כיוון חדש. כדאי, באותה נשימה, להדגיש את הדברים שכן מתאימים ותורמים: את העובדה שניקיתם את הראש ועכשיו אתם מוכנים ומזומנים להיות כל כולכם בעבודה, לדבר על הניסיון שיש לכם ועל הרקע הרלוונטי לעבודה אליה אתם נבחנים.
שאלה: מה היית עושה אם היית יודע שחבר טוב לעבודה עבר על תקנות החברה?
תשובה: הייתי דוחף אותו לעשות את המעשה הנכון.
זו שאלה שמציבה אתכם בדילמה בין לויאליות לקולגיאליות. טוב להסביר שהייתם גורמים לחבר להבין שעשה דבר פסול ומביאים אותו לעשות את המעשה הנכון במצב הזה. כל זה נכון, כל עוד הייתם מגלים שהוא ביצע עבירה מינורית, כמובן. על עבירה משמעותית כדאי להסביר שהייתם מדווחים.
שאלה: אם הייתי מתקשר למנהל שלך/לעמית שלך/לכפיפים שלך - מה הם היו אומרים עליך?
תשובה: תלויה בגורם עליו שואלים.
רוב המראיינים יבדקו מה המנהל האחרון שלכם חושב עליכם, אבל לא יגיעו לקולגות או כפיפים וזו עובדה שכדאי לדעת, כי כנראה שהתשובה שלכם לגבי המנהל תושווה בסופו של דבר עם תשובתו האמיתית.
אם שואלים על הכפופים אליכם, ספרו על החניכה שלכם אותם, על העצמה שלהם ועל כך שהם הרגישו שהם יכולים לפנות אליכם בכל נושא ובכל בעיה – מקצועית ואישית.
אם שואלים על העמיתים, כדאי לדבר על שלושה דברים: שיתוף פעולה, שיתוף פעולה ושיתוף פעולה. הרשו לעצמכם להטות את המושג הזה בכל צורה אפשרית ולהזכיר אותו כמה שיותר.
שואלים על המנהל שלכם? ספרו שהייתם לויאלים, שהוא יוכל לומר בפה מלא שעשיתם מעל ומעבר בתוך התפקיד, שהגדלתם ראש ושהצלחתם לתרום לעבר להגדרת התפקיד היבשה.
ושאלת בונוס: איך תספרו על עצמכם טובות מבלי להצטייר כנרקיסיסטים?
התחילו בזה שאין הנחתום מעיד על עיסתו, ושבצו את המחמאה הרצויה. אתם יכולים גם לומר שהתרשמתם משיחות סיכום שהיו לכם בעבר שהסובבים אתכם סבורים כך או אחרת – באופן כזה אתם יכולים לומר את הדברים בצורה עניינית מבלי להרגיש שאתם מחמיאים לעצמכם שלא לצורך.