מקצוע קודם: מעצבת אופנה ובעלת המותג "גרדרובה"
מקצוע נוכחי: דולה - תומכת לידה
למה החלפתי מקצוע? "הייתי מעצבת בגדים עשר שנים וזה היה מדהים וטוב - ואז באיזשהו שלב נמאס לי: שתי חנויות, עובדות, ניהול מלאי, הסטודיו, התופרות - הניהול הפך לחלק גדול ממה שעשיתי והעיצוב לחלק קטן בתוכו. הרגשתי שהקשר האישי עם הלקוחות שלי הלך לאיבוד והבנתי שאני לא רוצה לחזור אחורה להיות חנות קטנה ושהגיע הזמן לעבור הלאה. אני חייבת לאהוב את מה שאני עושה ולהיות מרוצה ממנו כל הזמן. אנחנו חיים רק פעם אחת וככה אני חיה את החיים שלי, אז כשזה הפסיק להיות כיף ידעתי שיש עוד המון דברים שאני אוהבת והחלטתי לעבור הלאה".
למה דווקא דולה? "להיות דולה זה משהו שתמיד היה בי. מהרגע שנכנסתי להריון בעצמי הבנתי שלידה היא אירוע משנה חיים והריון ולידה הם נושאים שתמיד עניינו אותי. מאז הלידה של בתי תמרי לפני 8 שנים, חברות התייעצו בי תמיד בנושא הזה כך שיצא שעוד לפני שעסקתי בזה כמקצוע קראתי המון ואספתי הרבה ידע בנושא".
מתי החלטת על השינוי? "הזרעים לשינוי הוטמנו שעמדתי ללדת את תמרי, בתי הבכורה, ובררתי קצת על מה שקורה בחדרי הלידה בארץ. גם מקריאה וגם משיחה עם חברות שילדו, הבנתי שלהגיע למקום זר ולפגוש צוות רפואי לא מוכר זה לא משהו שמתאים לי ולכן בחרתי ללדת בבית חולים עם מיילדת פרטית ודולה. בלידה של בני, מיכאל, ילדתי בבית עם צוות שאני בחרתי ולמרות שרציתי, הלידה של בתי הקטנה נעמי לא יכולה הייתי לבצע בבית מסיבות רפואיות. כך ילדתי במרכז לידה טבעי - אבל ללא ליווי מקצועי. זו הייתה חוויה קשה, טעות ענקית - והבנתי שדולה היא פשוט הכרחית ללידה".
כמה זמן לקח להשלים את השינוי? "לקח שנתיים מהרגע שהבנתי ש"זהו זה" ועד שהשינוי קרה.
כשיש לך עסק לוקח זמן לשחרר ולהבין איך עושים את השינוי. מאוד אהבתי את "גרדרובה" - זו הייתה הבת הבכורה שלי והיה לי ברור שאצטרך לסגור אותה באותו אופן בו בניתי אותה: בהדרגתיות".
איך הופכים לדולה? "עשיתי קורס של בית הספר לדולות "אמאלדת". אחת הרכזות של הקורס היא דולה מאוד ותיקה שהעבירה לי לפני 8 שנים את קורס ההכנה ללידה. שמרנו על קשר מאז והיא תמיד אמרה לי שאני דולה ושאני צריכה לבוא ללמוד - ואני תמיד אמרתי לה שאהיה דולה בגלגול הבא.
אני דולה עובדת כבר כמעט חצי שנה ומלווה בין 3-4 לידות בחודש, כשאני נפגשת עם הבנות פעמיים או שלוש לפני הלידה, מלווה אותן בלידה עצמה וגם פוגשת אותן אחריה. זו עבודה שהיא תהליך ואני נורא אוהבת להכיר אנשים ולזכור עליהם פרטים – כמו שזכרתי לאיזו לקוחה יש איזה בגד בארון, כך אני זוכרת מה יולדת סיפרה לי על הלידה הקודמת שלה, מה המיילדת סיפרה לה והחליש אותה ומה חשוב לה. זה מאורע משנה חיים והתפקיד שלי, חוץ מלהקל ולעזור - הוא להפוך את היום הזה לחוויה טובה".
יש קשר בין להיות דולה ללהיות מעצבת אופנה? "כן! עבורי להיות דולה זה המשך ישיר של עיצוב האופנה: זו עבודה עם נשים, עם גוף האישה, עם הדימוי העצמי של נשים. זה אולי יישמע לאנשים שטחי כי מדובר בבגדים, אבל מבחינתי טיפלתי בנשים דרך הבגדים: בנות היו נכנסות לחנות שלי שפופות רוח וגוף, עם דימוי נמוך ויוצאות ממנה מאושרות. כל העבודה עם דימוי הגוף, עם איך שאנחנו תופשות את עצמנו – משותפת. העובדה שאת סומכת על הגוף שלך ויודעת שאת יודעת ללדת, האמונה בעצמנו – זה המשך ישיר אחד של השני. דבר נוסף שמשותף בעיני הוא העובדה שאני עובדת גם פה עם הידיים: בעיצוב האופנה זה היה עם חוט ומחט והיום זה בעיסויים ולחיצות".
מה הדבר במקצוע הישן שאני הכי מתגעגעת אליו במקצוע החדש? "בגדים חדשים. "גרדרובה" התחילה מזה שעיצבתי בגדים בשבילי ואני מתגעגעת לבגדים, לסיפוק שיש בבגד חדש שעיצבתי. אני אודה שיש לי צביטה קטנה בלב כשאני רואה בד מדהים בנחלת בנימין ומדגדג לי לקנות אותו - אז אני מפצה על זה ברכישת שמנים ארומתרפיים חדשים ליולדות או מתנדבת להכין משהו לילדים שלי. בעיצוב אופנה הבגד שעיצבתי עבר עוד הרבה ידיים והמוצר הסופי היה תלוי גם באיכות הבד ובתופרת – פה אין לי עובדים, אין לי ספקים - זו 100% אני, הידיים שלי והראש שלי והנוכחות שלי".
מה גילית על המקצוע שלא ידעת? "גיליתי המון נשים מהממות עם לב מאוד גדול – הקולגות שלי. אני חושבת שלעומת תחום האופנה, גם אם יש פה אגואים - הם כל כך קטנים יחסית למקום שבאתי ממנו עד שאני אפילו לא רואה את זה. פה אני נשפטת על מי שאני, על מה שהאישה או הזוג איתם עבדתי חושב וחוות הדעת שהוא מעביר הלאה".
איך הגיבה הסביבה לשינוי? "הייתי בשוק כי לכולם זה היה נורא ברור וטבעי. לא היו צעקות מופתעות אלא אמרו "אה, אוקי. את תהיי דולה מדהימה, זה נורא מתאים לך". היה לי נורא מוזר להגיד לאנשים כי הם לקחו את זה בנונשלנטיות ולהם זה לא היה מוזר בכלל".
מה הדבר הכי גדול שהשינוי דרש ממך? במה השתנו החיים שלך? "אין לי יותר את הספונטאניות שהייתה לי כשעבדתי כמעצבת. תראי, אם יש לי יולדת שאמורה ללדת -אני לא יכולה לקום ולנסוע עם המשפחה ל-3 ימים למדבר. מהצד השני, אני פיסית הרבה יותר בבית וזה מאפשר לי להיות באמת בבית עם הילדים אבל בו זמנית להיות זמינה ליולדות שלי – לשיחות ארוכות בטלפון, למשל. הצד השני של הנוכחות הזו בבית הוא העובדה שכשאני לא בבית, כשאני אינני – אני ממש אינני כי אני יכולה להיעלם גם ל-24 או ל-48 שעות עם היולדת. לשמחתי יש לי בן זוג תומך שיכול לחפות על ההיעדרות שלי".
מילה למתלבטות: follow you dreams", באנו לפה ליהנות. כשלא כיף לך באיזשהו מקום – את ממשיכה הלאה ומה שבטוח - לא לפחד. אם את טובה במה שאת עושה – זה פשוט יצליח".