במהלך אימון הכנה לצבא, התחשמל יואב אסא אל מול עיניהם של חניכיו. אסא, בוגר יחידת 669 ומאמן כושר קרבי, בער כולו, נשרפו לו הבגדים והעור והוא סבל מכוויות ב-70 אחוז מגופו. "הייתי מחוסר הכרה עם הראש תקוע בחול והחניכים היו צריכים לטפל בי, לעשות לי עיסויים והנשמות". הוא הובהל לבית חולים תל השומר, שם היה מורדם ומונשם במשך 12 יום, עד שהתעורר למציאות חדשה, בה הוא לא יכול להזיז את הרגליים, בקושי יכול להזיז את יד ימין וסובל מכאבים שלא ניתן לתאר במילים. עם פציעות כמו שהיו לו, סיכויי התמותה הם גבוהים והרופאים חשבו שיצטרכו לכרות לו את הרגליים ולהשתיל לו עור בכל הגוף.
כיום, כ-8.5 שנים לאחר אותו אירוע, הוא עונה לטלפון בהתנשפות כבדה, "בדיוק סיימנו אימון" הוא אומר. בהתלהבות ובאופטימיות מדבקת הוא מספר על עבודתו בארגון "אסא אותי לוחם" המכין נוער לצבא - מלמד אותם מנהיגות, אמינות, ניווט, ערכים, עמידה בזמנים, מחויבות ואחריות אישית וקבוצתית. בגלל מה שעבר, או אולי דווקא בזכות זה, חשוב לו כיום לעשות למען האחר ולהיות חלק ממשהו שגדול ממנו. "רדיפה אחרי משמעות מלווה אותי עוד לפני מה שקרה, ומאז זה אפילו עוד יותר ברור לי בבטן, בעצמות, שאני צריך לעשות בשביל האחר. בימים בהם אנשים עושים בשביל עצמם, שוכחים את היסודות ומתרחקים מהמרכז שלהם, חשוב לי לעשות דברים גדולים ממני, לעזור לאנשים להתחבר למקור שלהם. כשמשיגים הכל בקלות שוכחים את החוויה של הקהילתיות ומסתובבים פה בעולם ריקים ומתוסכלים. דווקא ברגע שהדברים נעשים מחוצה לנו, שם נמצאת הגבורה והעוצמה".
הבחירה הנכונה היא לשמוח
בחזרה לתל השומר, אסא הרגיש שאין לו אופציה אחרת מלבד להיות גיבור ולא לוותר. "נקלעתי לסיטואציה שקל מאוד ליפול בה לקורבנות ולהאשמות, אבל בזכות התפיסה שלי את עצמי, מערכת האמונות שלי והתמיכה של הצוות הרפואי המדהים, המשפחה המיוחדת שלי, החברים, החניכים וכל האנשים סביבי, יכולתי להתמקד בלהיות גיבור ולא להיות מסכן. לימדתי את החניכים שלי לא לוותר כשקשה, אז לא יכולתי גם לוותר לעצמי. אם באמת קשה, הבחירה הנכונה היא לשמוח".
לאחר חודש וחצי בבית החולים, נסגרו רוב הכוויות בגופו. כולם מסביב, כולל הרופאים, הופתעו לטובה והתייחסו לזה כמעין נס, זמן שיא של החלמה מפגיעה מסוג זה, ללא פגיעה במערכת החיסונית וללא זיהומים. "הם אמרו שלא ראו דבר כזה, ורגע אחרי זה המערכת החיסונית שלי קרסה והתעוררתי שוב למציאות קשה". התסכול עלה, המשקל ירד, המצב התדרדר והוא הרגיש שאין לו למה להמשיך. "סבלתי מכאבים נוראיים, הייתי עם מלא אנטיביוטיקה ובחילות והבנתי שיש לי עוד חודשים או שנים של כאבים ורציתי לוותר. לפני שהגוף נשבר, הראש נשבר. אם אנחנו מרשים לעצמנו ליפול אנחנו ניפול". אסא עמוס במשפטים חיוביים מעוררי השראה שעלולים להיתפס כקלישאות, אך כשהוא אומר אותם, אחרי כל מה שעבר, אפשר באמת להאמין לו.
דווקא אז, כשהיה במקום הכי נמוך שלו, הגיע לבקר אותו דוד סמי, אח של סבתו, אז בן 86, שעשה פעולות רבות למען המדינה, קיבל צל"ש מבן גוריון והיה ממדריכי הצניחה הראשונים בארץ. "כשאמרו לי שהוא מגיע אליי לא הייתה לי ברירה. ניגבתי את הדמעות, צחקתי איתו, אמרתי לו שצלקות זה סקסי ושהכל בסדר, שלא ידאג. הוא האמין לי והלך ואני חשבתי לעצמי 'איזה מזל, עכשיו אני יכול לחזור לבכות', אבל לא הייתי צריך לבכות יותר. פתאום הייתה לי משמעות, היה לי "למה", הייתי חייב להתמודד ולהצליח, בשבילו".
תתמודד מהר – תחלים מהר
אסא בחר לא להיות קורבן, לא לקטר ולא להאשים, וכיום הוא מעביר את המסר הזה הלאה. עוד בתקופת האשפוז, החליט לקיים מרוץ שליחים בעקבות לוחמים, שיחבר את הנוער למדינה, כשבכל תחנה היו סיפורי מורשת קרב שקשורים לאזור וללוחמים. "בסיום המסלול הם חזרו לאותה נקודה בה התחילו, אבל הם היו אחרים". בנוסף לאימונים של הנוער, הוא מקיים גם סדנאות והרצאות למגוון קהלים (הקרובה ב-14/01 בתל אביב, פתוחה לקהל הרחב). "אנשים צמאים לחיבור ל'למה'. אני עובד עם נוער, עם מנהלים, עם מפקדים בצה"ל. אני מתחיל עם הסיפור שלי כמסגרת ודרכו מעביר את המסרים". אסא מאמין שכאשר אתה מתמודד עם דברים מהר, אתה תחלים מהם מהר. "הבעיות לא ייעלמו אם נתעלם מהן. הן רק יהפכו מורכבות יותר, ולא משנה אם זה בגוף שלך, בעסק שלך, בזוגיות או בחיים הפרטיים. אם אתה מזניח כאבים ובעיות אתה תשלם את המחיר".
חשוב לו להדגיש שגם הוא לא היה מושלם. אומנם ברוב הדרך הוא היה נחוש להמשיך הלאה, לא להתקרבן ולא ליפול, אך לא תמיד זה היה קל. "היו רגעים שהאשמתי, ויתרתי, אבל לא נתקעתי. נפלתי וקמתי, וגם הצוות הרפואי לא ויתר לי, נתנו לי יעדים ואתגרים והיו כמו אבא ואמא, שמצד אחד דורשים ממך ומצד שני נותנים חום ואהבה".
העבודה עוזרת בהחלמה
כיום, כחלק מעבודתו, הוא מספר את סיפורו שוב ושוב בפני אנשים רבים. "העבר שלנו משתנה כשאנחנו מספרים את הסיפור שלנו. הדבר הטבעי זה אולי להגיד שזה מה שקרה ולא צריך להיזכר בזה כל פעם מחדש או להתעסק בכאבים שהיו, אבל דווקא כשאני מספר את זה אני לא נותן לעצמי להסתתר. אני מספר שוב ושוב עד שזה כבר לא גורם לי להרגיש רע, וזה עוזר לאנשים, אז למה לי להפסיק?". הוא מאמין שצריך לשאת את האחריות בגישה חירותית. "האחריות מגדילה את החירות. צריך לחייך מול האחריות, לעשות מתוך חדווה, לעשות לעצמך טוב".
אסא מרגיש שהעבודה שלו כיום עוזרת לו בהחלמה והיא חלק בלתי נפרד ממנה. "יש בעבודה הזאת מלא "למה". אני עובד עם נערים אז אני חייב להישאר צעיר. אני עובד עם מנהלים אז אני חייב להישאר רלוונטי לעולם שלהם. יש לי סיבה להמשיך, לקום בבוקר עם חיוך. אני עובד במסגרת שבאה לעורר חירות ומצוינות אצל אנשים, אז חד משמעית זה משפיע עליי גם להיות כזה. אתה משדר את מה שאתה, ומה שאתה עושה משפיע לך על האישיות".