הקשר שלנו עם המנהל הישיר הוא אחד הגורמים החשובים ביותר שמשפיעים על שביעות רצוננו בעבודה, ועל שביעות רצונו של המנהל מאיתנו. אלא שלא תמיד הכל זורם על מי מנוחות. במקרים רבים המנהל מתקשר עם עובדיו באופן שגורם להם להרגיש לא נוח, ולעיתים ברמה שמפריעה להם לעבוד ומטרידה את מנוחתם עד מאוד.
בתגובה לכך, פעמים רבות מפרשים העובדים את יחסו של המנהל כלפיהם בצורה אינטואיטיבית, חד-משמעית ואולי אף פזיזה, בעוד שהדברים אינם כה פשוטים כפי שנדמה. בהתאם לפרשנותם המידית הם פועלים, אבל בגלל שפרשנותם לא קלעה בדיוק לנסיבות התנהגותו של המנהל - גם דרך הפעולה שלהם אינה מועילה להם ולא משפרת את המצב.
הנה כמה תרחישים מאינטראקציות שגרתיות עם בוסים שונים:
כשנדמה לכם שהוא לא מחבב אתכם
"המבטים שלו כלפיי, הנימה שבה הוא מדבר אתי, התשובות היבשות והלא מפרגנות, אומרים לי בוודאות שהוא פשוט לא אוהב אותי" (ד', חברה סלולארית)
לעתים מרגישים עובדים שהמנהל שלהם לא אוהב אותם אבל כאמור, לא תמיד מסקנה זו נכונה. פעמים רבות תגובות המנהל כלפי העובדים נובעות מסגנון התקשורת שלו, ולא קשורות כלל לרגשותיו כלפיהם. לכן, אם אתם חשים שהמנהל שלהם לא מחבב אתכם, מוטב שתשאלו את הקולגות שאתם סומכים עליהם וחשים עמם בנוח כיצד הם מרגישים. אולי גם הם חשים כמוכם? אם כן, יתכן מאוד שמדובר בדפוס התקשורת של המנהל, ושאין הדבר מעיד על יחסו של המנהל אליכם ספציפית. (זה אולי לא הופך את זה לפחות מעצבן, אבל בכל זאת מעט מנחם).
אם נראה כי היחס של המנהל כלפיכם ייחודי אליכם והדבר מפריע לכם, אתם יכולים לנסות לשוחח עמו – לא רק במטרה לנסות לשפר את היחסים אלא גם כדי לזהות אם יש משהו שאתם יכולים לשנות בעצמכם, דבר מה שיגרום לו להתנהג כלפיכם אחרת. כמובן, מוטב להגיע מוכנים לשיחה, עם כמה דוגמאות מהמפגשים ביניכם, כדי שהמנהל יבין על מה אתם מדברים, וחשוב שתעשו זאת ברגע שבו הוא נראה פנוי ונינוח, ובלא תוקפנות או נימה של האשמה. למשל: "שמתי לב שכשאני מצטרף לדיונים, אתה נוהג לקטוע את דבריי לעתים קרובות. יש לכך סיבה?", או - "כשאמרת לי אתמול מה לעשות, הרגשתי בין המילים שאתה כועס או מאוכזב ממני, זה נכון?".
אם למנהל שלכם יש סיבה טובה לכעוס עליכם, על רקע התנהגות שאתם יודעים שאינה לרוחו (איחורים, היעדרויות, אי עמידה בדד-ליינים, זלזול כללי בעבודה), יחס בלתי אוהד מצד המנהל צריך להיות נורה אדומה בעבורכם: עליכם לשנות את גישתכם, ומומלץ אף להצהיר על כך באוזניו.
כשהוא מתעלם מכם
"המנהלת שלי עושה לי תרגילי פאסיב-אגרסיב. אני כאילו לא קיימת מבחינתה. היא לא מציעה לי שום דבר, לא מבקשת ממני אלא מאחרים, לא מגיבה לדברים שאני אומרת בישיבות צוות, ולא יוזמת כמעט שום אינטראקציה עמי" (ש', חברה בתחום הפיננסי)
במקרים אחרים מספרים עובדים על מנהל שנדמה כאילו שמתעלם מהם בכוונה תחילה. גם במקרים אלה זו לא תמיד האמת. פעמים רבות מדובר בעומס יתר מצד המנהל, שאפילו לא מספיק לעצור כדי לחשוב כיצד הוא מצטייר מהצד ביחסו כלפי הסובבים. יתרה מזו, יתכן אף שדווקא התעלמותו של המנהל מעובדיו מבטאת את אמונו המלא בהם.
כדי לא להישאר "באוויר" ולהתנהל בעבודה בתחושה פגועה וחסרת ודאות, חשוב לדבר עם המנהל ולברר את פשר העניין. במיוחד אם יש סיכוי שהעובד אכן עשה דבר מה שמפריע למנהל - שכן מצב כזה מחייב ידיעה לשם שיפור. אם לטענת המנהל אין הדבר קשור אליכם כלל אתם יכולים לשמוח, לרשום לעצמכם בתודעה תזכורת לכך שדבר מה שאינו קשור אליכם גורם למנהל לנהוג כך לעתים, ומומלץ בכל מקרה לשתף את המנהל בתחושותיכם במצב של היעדר תקשורת עמו.
כשסגנון התקשורת שלו בוטה
"למנהל שלי יש פה מלוכלך ודם חם, בלשון המעטה. כשהוא מתחמם, הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות זה להיות לידו. לפעמים זה ממש מלחיץ אותי. אני מרגיש שמצב הרוח שלי מופעל על ידי מצב הצבירה של המנהל שלי, ולא נראה לי שזה תקין" (י', מנהל במסעדה).
אם אתם חווים מצב שכזה, בדקו אם הדבר מאפיין את המנהל באופן כללי, או רק מולכם. אם כך הוא מתקשר עם כולם, יהיה קשה לשנותו. אתם יכולים לנסות לקחת את הדברים בקלות יחסית, ואף לנסות להתקרב אליו בשיטתו על ידי שימוש בהומור, ותוך רמיזה מחויכת לגבי התחושה שפוקדת אתכם: "לא זכרתי שקבענו קרב להיום, באתי לא מוכן".
לחלופין, תוכלו לבחור לתקשר עמו בעיקר דרך המייל – שם הסיכוי לגסות רוח קטן מעט. ואם אתם מבחינים כי הבוטות המאפיינת אותו מחריפה בעתות כעס, הקפידו לתפוס מרחק כשזה קורה, וחזרו מאוחר יותר, בחלוף הסערה. ואם הדבר ממשיך להפריע לכם, תוכלו להתעמת עם הבוס בצורה עניינית, ולהסביר לו שקשה לכם מאוד כשהוא מדבר אתכם כך. אם המנהל בוטה בצורה מוגזמת, עד כדי השפלה ישירה כלפיכם, ואין דבר שהצלחתם לעשות כדי לשנות זאת, יתכן כי אין מנוס מעזיבת עבודתכם ומציאת עבודה חדשה שבה תזכו ליחס האנושי המגיע לכם. כדאי גם שתתוודעו לזכויותיכם כחוק בנוגע להתעמרות בעבודה.
כשהמנהל מתקשר בקורקטיות וביובש
"הוא תמיד רציני ויבש. הכול כזה ענייני... אין תמיכה, אין קרבה. זה גורם לאווירה רשמית וצוננת, ויום עבודה מרגיש לפעמים כמו שבוע שלם" (א, מנהל בחברת חשמל)
קורקטיות בעבודה היא חשובה מצד אחד, אך עלולה לכבות כל שמץ של התלהבות מצד שני, ולגרום להרגשה של שעמום וחוסר מוטיבציה ותשוקה. אם אתם עובדים תחת מנהל שמתקשר עמכם בקורקטיות שאינה נעימה לכם, נסו לבדוק עם עצמכם מה יכולה להיות הסיבה לכך. האם עשיתם משהו שפגע בו? האם אכזבתם אותו בדרך כלשהי? האם יש סיבה שירגיש מאוים או נרגש לידכם? גם כאן, כמובן, אפשר לנסות להעלות את הסוגיה בשיחה זהירה עמו, לנסות להבין מה הסיבה להתנהגותו, ולברר בעדינות מה הוא היה רוצה שתעשו כדי שהמצב ביניכם ישתנה.
לחלופין, אם אתם מבחינים בכך שהוא מתנהג כך באופן שיטתי עם כולם, כדאי שתפסיקו לתלות בו את תקוותכם לניצוצות או לתמיכה, ותמצאו מה יכול לספקן במקומו. למשל, קולגות או מנהלים אחרים; התנדבות חברתית בעבודה או מחוצה לה; העלאת רעיונות ישימים שיכולים לתבל את עבודתכם ולהעלות את רמת ההנאה שלכם מעיסוקכם באופן בלתי תלוי באופי של מנהלכם, ועוד.
אם אכן מדובר במבנה האישיות של המנהל, מוטב גם שתדעו לתקשר עמו בשפתו. העדיפו לדבר עמו בתמציתיות ובאמצעות תקשורת כתובה, השתמשו בדיאלוגים שלכם בעיקר בנתונים יבשים ולא ברגשות, וכשאתם מבקשים לשכנעו או להרשימו – גבו את טענותיכם הכתובות בעובדות ברורות, והימנעו מדיונים צדדיים שאינן קשורים ישירות לנושא הנידון. כדאי גם שתתנהלו בתכנון מוקפד מראש ותימנעו מקבלת החלטות פזיזה, שכן אם מנהלכם אנליטי בסגנונו, הוא יעריך התנהגות דומה לשלו.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". המאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. אפשר ליצור קשר עם יעל בפייסבוק או באתר.