נתחיל בהתנצלות: זה לא שאנחנו רוצים לפתוח פה, אנחנו דווקא משתדלים לומר תודה על זה שיש לנו עבודה קבועה ומסודרת, אבל איך נגיד את זה בלי שזה יישמע מתלונן? החיים במשרה קבועה, שגרתית ומלאה מ-9:00 ועד 17:00 הם קצת פחות קצביים ומרימים מהשיר של דולי פרטון. ובכל זאת, יש כמה אנשים שהצליחו להפוך את המשרה שלהם למשרת חלומות. ולא, הם לא שינו את השעות, את היקף המשרה ואפילו לא את המשרה עצמה או את החברה בה הם עובדים. אז מה כן נשאר להם לשנות? את המיקום – והם עושים זאת בגדול וכבר הופכים לתופעה של ממש. שמם בישראל – הנוודים הדיגיטליים.
הנוודות הדיגיטלית מתייחסת לעובדים העושים שימוש בטכנולוגיות תקשורת כדי להתפרנס, ומנהלים אורח חיים של נוודים. בקיצור, הם יכולים לעבוד בכל זמן, מכל מקום בעולם, ובאופן עקרוני גם בלי הגבלה של טווח התקופה. הרי אם יש מגבלה שיכולה לקצר לכם טיול היא היעדר כסף ומשכורת, ואם יש משהו שיכול לשבש לכם חלום על רילוקיישן הוא היעדר עבודה מסודרת וקבועה, כך שלאור העובדה שבנוודות דיגיטלית יש לכם את שניהם, אפשר להגיד שאתם יכולים להגיע ככה עד סוף העולם.
הנוודים הדיגיטליים עובדים מבתי קפה, מספריות ציבוריות, מחללי עבודה משותפת ולמעשה מכל מקום ציבורי המאפשר להם פשוט לפתוח את הלפטופ ולהתחיל להזיז דברים. בקיצור: המודל המושלם לעצמאות כלכלית, לפיתוח קריירה שלא תלויה בזמן ובמקום ובעיקר – לטייל ולראות עולם.
"זה היה נשמע לי מגניב, אבל בלתי אפשרי מבחינה לוגיסטית"
אחד מאותם נוודים דיגיטליים שעושה לנו ירוק מקנאה הוא שלומי שאדי (33), שעובד כבר כ-4 שנים וחצי בתור מפתח תוכנה בחברת Innovid, אבל כמו שכבר הצלחתם להבין, לא תמיד זה היה ממשרדי האם. "הרגשתי שאני חי בשגרה כזאת שאני מכיר את החבר'ה במשרד והם מכירים אותי, אני יודע את התפקיד ואני צריך שינוי קטן, משהו שישבור לי את הרוטינה ויוציא אותי מאזור הנוחות".
שלומי מספר שנחשף למושג "נוודות דיגיטלית", אבל לא ממש ייחס לכך חשיבות, "זה היה נשמע לי מגניב אבל בלתי אפשרי מבחינה לוגיסטית. לא האמנתי שיאפשרו לי ממקום העבודה לגרום לכל הדבר הזה לצאת לפועל". אך לאחר כמה חודשים בהם התבשל עם הרעיון, ומצא את עצמו כל הזמן חוזר לאפשרות הזו, כשהוא מנסה לתכנן את הצעד הבא בחיים שלו. הוא החליט לאזור אומץ ולהציע את הנוודות הדיגיטלית לראש הקבוצה שלו. "ראש הצוות אמר שיבדוק אם זה אפשרי, לאחר שבוע כבר הייתה לי שיחה עם מחלקת משאבי האנוש, כדי לברר מה נוודות דיגיטלית כוללת ואיך זה נראה בפועל. אחרי כמה שבועות אישרו לי את הנושא והחליטו יחד איתי לנסות את זה".
*כל כיתובי התמונה נכתבו על ידי שלומי - במהלך המסע שלו*
בניגוד למה שאתם חושבים, הקפיצה למים לא הצריכה יותר מדי. שלומי מספר שהוא תכנן ציר זמן כללי של המקומות העיקריים שהוא מתכנן להיות בהם (רשימה שכללה כמה יעדים שאתם בטח בונים עליהם בחופשה הבאה שלכם), מעין תכנית מסע בסיסית כדי להבין לאן שני הצדדים נכנסים. בנוסף, הוא סידר את כל הדברים הלוגיסטיים בארץ, ארז את המעט שהיה צריך, והכי חשוב – הסתנכרן עם ראש הצוות שלו לגבי אופן התקשורת היומיומית ביניהם וקביעת הפגישות מרחוק.
"אתה קולט שכל עוד הלפטופ איתך, אתה לא תלוי בזמן או במקום"
היעד הראשון היה חודש בבודפשט, ואחריו חודש בברצלונה. "התחלנו עם יעדים בהם יש פער זמן של שעה מישראל", הוא מסביר, "זה היה מאוד קל. כשראינו שזה מתקתק טוב התחלתי להתרחק יותר ויותר עד שהגעתי לצ'אנג מאי, יפן, ניו-זילנד, אוסטרליה ואפילו ארצות הברית - שהיא אזור הזמן הכי קשה, בגלל שאין בה כמעט שעות עבודה חופפות עם ישראל. זה היה אחד האתגרים הכי מעניינים, אבל בזכות התקשורת המדהימה עם ראש הצוות שלי, סיגלנו לעצמנו את הסנכרון המושלם. ראינו שזה פשוט רץ, גם התקשורת וגם הפרודוקטיביות. חוץ מזה, העובדה שפגשתי מפתחים ממקומות אחרים ואנשי מקצוע מתחומים אחרים שהם גם נוודים דיגיטליים, נתנה לי הרבה השראה. בסופו של דבר כולנו מתעסקים עם כל מיני בעיות שצריכות פתרון, וזה נותן זווית מבט אחרת".
המסע הזה מסביב לעולם, לקח לשאדי קצת יותר מ-80 יום (כן, מספר קלישאתי משהו), ובימים אלו הוא שוהה בארץ לאחר שחזר לעבוד במשרדי האם שלו. את הצלחת המסע הוא זוקף לזכות קהילת הנוודים הדיגיטליים העולמית ולאתר nomadlist - מאגר מידע המנתח, מציג ומדרג נתונים מערים שונות ברחבי העולם הרלוונטיים לנוודים דיגיטליים, כמו למשל זמינות תשתיות wi-fi, מזג אוויר, גודל אוכלוסיית הנוודים במקום, יוקר המחיה ועוד. "חלק מהיעדים הראשונים שלי היו מרשימת ההמלצות של האתר, הערים נבחרו מתוך רצון שהתנאים יהיו הכי טובים והסידור יצליח. אחרי זה התרחקתי לאוסטרליה, ניו-זילנד, יפן, ארה"ב (סיאטל, פורטלנד, מיאמי). בערים הראשונות שהיתי חודש, אך ככל שהזמן עבר, והרגשתי יותר בנוח עם התקשורת ועם העבודה וראיתי שהדברים מתקתקים, התחלתי לנדוד בקצב מהיר יותר. לקראת סוף המסלול זה היה ממש עניין של שבוע-שבועיים. מדהים להפוך לנווד, אתה קולט שכל עוד הלפטופ איתך, אתה לא תלוי בזמן או במקום".
ולמה בכל זאת לא לצאת פשוט לטיול?
"גם הרעיון הזה עלה כשדיברתי עם משאבי האנוש. הציעו לי להתאוורר ולקחת שלושה חודשים לטיול גדול מסביב לעולם, אבל מאיך שהכרתי את עצמי ידעתי שזה יתמסמס לי ושאני טיפוס שצריך מסגרת. העבודה מקרקעת אותי ונותנת לי סדר יום אפקטיבי. הכיף של זה מגיע ממקום אחר, מהיציאה מאזור הנוחות, מההיכרות עם האנשים".
"אני מוצא את עצמי מסיים לעבוד בבית קפה, כל פעם במקום אחר, ואז יוצא לחקור את המקום. זה נחמד לחפש איפה יש עוד נוודים, יש אפילו התכנסויות ואירועים של קהילת הנוודים המקומית שהרבה פעמים מילאו לי את היום. כל מיני מיט-אפים כאלו ואחרים שנותנים לך כלים וטיפים, כל קהילה עם האופי שלה ושל המקום".
ומה לגבי רילוקיישן?
"המחשבה בנוודות דיגיטלית היא ההפך מרילוקיישן. לא מדובר פה בלהשתקע במקום חדש אלא לעבור ממקום למקום. התפיסה שלך נחלקת לשניים – בשעות העבודה אתה עובד כרגיל אבל לאחר שעות העבודה, בסופ"שים ובערבים, אתה הופך לתייר לכל דבר. אני למשל אוהב ללכת ברחוב או לשחק משחקי לוח. אגב, ערבי משחקי לוח היו דרך לא רעה בכלל להכיר אנשים מקומיים, שהמליצו לי על דברים נוספים. לפעמים התחברתי עם נוודים אחרים ולפעמים העדפתי את השקט שלי ואת הלבד".
אז בשורה התחתונה אתה ממליץ על נוודות דיגיטלית? כי בהתחשב בתמונות אני כבר התחלתי לארוז.
"אני לא יודע אם זה מתאים לכולם, אני חושב שזה מאוד תלוי במי אתה. יש אנשים שה'לבד' הזה כל הטיול יכריע אותם, יש כאלה שלא יסתדרו עם משמעת עצמית. למרות שבסופו של דבר זה תלוי גם במה שאתה עושה במסגרת הנוודות ובמה אתה עוסק. יש פרילנסרים שעושים זאת והאופי של הנוודות שלהם שונה לגמרי, כי הם גם לא מחויבים לתקשורת און-ליין עם הארץ או לדינאמיקה קבועה עם בוס כזה או אחר - וזה יכול להיות שונה לגמרי מאיך שאני התנהלתי".
"הדבר שהכי חשוב למי ששוקל את זה ברצינות, זה נכונות לצאת מאזור הנוחות ולנסות סיטואציות חדשות ודברים אחרים. זה גם מאוד תובעני; ביום שלמחרת הטיסה אתה כבר צריך לעבוד. אין ג'ט לג ואין תירוצים. הכל און דה פליי, וכל חודש אתה עושה ריסטארט לחיים. לכל מי שמוכן לזה ומחפש לגוון את השגרה - זה אחלה דבר לעשות".
כשאני שואלת את שלומי אם הוא מיצה את החוויה או שהוא מתכנן בקרוב עוד מסע, הוא עדיין לא החלטי לגבי התשובה. "אני מרגיש שעוד לא הוצאתי את זה מהסיסטם ושיש בי רצון לעשות עוד משהו כזה", הוא מסביר כמעט בהתנצלות, "אבל צריך להבין שלמרות שזה נורא כיף ונחמד, אי אפשר לחיות ככה לנצח. אתה לא תושב של שום מקום ויחד עם זאת תושב של כל מקום. אני חושב שאני אשמח לעשות את זה שוב, כבר עכשיו אנחנו בודקים אופציות נוספות, אבל כרגע אני בארץ. אני לא יודע אם זו תחנה סופית או עוד תחנה בדרך, אבל יש לי הרגשה שזה לא סוף הסיפור".
