עובד רשאי לבחור מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה ולמעסיק לא תהיה חובה בעניין — כך קבעו בשבוע שעבר שלושת שופטי בית הדין הארצי לעבודה ושני נציגי הציבור. מדובר בפסיקה שעוסקת בסוגיה בעלת השלכות משמעותיות על מעסיקים ועובדים במשק: האם יש למעסיקים בישראל חובה לבטח את עובדיהם בהסדר פנסיוני הכולל כיסויים למקרה מוות או נכות — גם במקרה שבו העובד בוחר אחרת.

הרקע לטענות הוא "פנסיה חובה" — צו הרחבה שנכנס לתוקף בתחילת 2008, שמחייב מעסיקים להפריש כספי פנסיה לטובת עובדיהם השכירים. בצו ההרחבה נכתב כי הביטוח הפנסיוני יהיה בקרן פנסיה מקיפה או ביטוח מנהלים — "ובלבד שתכלול גם כיסויים למקרה מוות ונכות באותה קופה או בקופה אחרת".

במקרה המדובר, אשה התחילה לעבוד ב–2005 בחברת גל־רוב יועצים, ובמארס 2008 חתמה על מסמכי הצטרפות לביטוח מנהלים של חברת מגדל. כשנתיים לאחר מכן היא אובחנה כחולה בסרטן ולא היתה יכולה לעבוד במשך כחצי שנה. העובדת פנתה למגדל כדי לקבל תשלום בגין אובדן כושר עבודה, אך אז התברר לה כי היא מבוטחת בהסדר פנסיוני שאינו כולל רכיב למקרה של נכות או אובדן כושר עבודה.

בעקבות כך הגישה העובדת לפני כחמש שנים תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, באמצעות עו"ד איתי בן הרא"ש, וביקשה לחייב את המעסיק לשלם לה פיצוי על אובדן כושר עבודה. המעסיק, באמצעות עו"ד אבי מיכאלי, טען כי לאחר שהיתה בידי העובדת אפשרות לבחור בין פוליסת ביטוח מנהלים לבין קרן פנסיה מקיפה חדשה, בחרה העובדת בפוליסת ביטוח מנהלים — אף שידעה שאינה מבוטחת בפנסיית נכות.

השופט יוחנן כהן, יחד עם נציגי הציבור מטעם העובדים והמעסיקים, קיבל באוגוסט 2015 את עמדת המעסיק וקבע כי בפעולותיה יש לראות את העובדת כמי שהביעה את רצונה להיות מבוטחת בביטוח מנהלים. "אין זה מתקבל על הדעת שנטיל חובה על מעביד לבדוק את תנאי הביטוח הפנסיוני של עובדו, שכן חובה זו מרחיבה את יריעת חובותיו הרחבה בלתי־סבירה בעליל". בית הדין האזורי ציין כי היה צדק בטענות העובדת על כך שלא קיבלה הסבר מפורט מסוכן הביטוח על משמעות הצטרפותה לביטוח מנהלים ועל תנאי הפוליסה, אך אין בהתנהלותו של סוכן הביטוח כדי להשליך על האחריות של החברה כמעסיקה — שכן ההחלטה שלא לכלול ביטוח אובדן כושר עבודה היתה של העובדת. 

ההסתדרות תמכה בעובדת, מגדל התנגדה

העובדת עירערה לבית הדין הארצי לעבודה, ובשל ההשלכות המהותיות של הסוגיה נדרשה גם המדינה להציג את עמדתה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה. בעמדה, שהציג ביולי 2017 עו"ד דורון יפת מפרקליטות המדינה, נקבע כי לעובד יש אוטונומיה מוחלטת לבחור את הקופה שאליה יצטרף, וכל עוד הוא עומד בתנאים שנקבעו בחוק — אין המעסיק יכול להתערב בבחירת הקופה או המוצר הפנסיוני. עמדה זו הסתמכה על סעיף 20 לחוק הפיקוח, העוסק בזכות הבחירה של העובד בסוג המוצר הפנסיוני שהוא בוחר, את החברה שתנהל את הכספים הללו ואת מסלול ההשקעה.

לפי עמדת המדינה, "הטלת חובה קטגורית על המעסיק לרכישת ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח שארים, על אפו וחמתו של העובד, עלולה דווקא לפגוע באינטרסים של העובדים. זאת בפרט במצב שבו, בהיעדר בחירה אקטיבית, העובד יבוטח בביטוחים אלה". כמו כן, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא שהפתרון מצוי בהנגשת המידע הפנסיוני והביטוחי לציבור באופן טוב יותר מהמצב כיום.

נשיאות הארגונים העסקיים הסכימה עם הפסיקה של בית הדין האזורי, שלפיה למעביד אין יכולת להתערב בבחירת העובד, בעוד ההסתדרות צידדה בעובדת. לא במפתיע, חברת מגדל סברה כי יש לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה.  

נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט־ליבנה, ציינה בפסק הדין כי תכלית סעיף 20 לחוק הפיקוח היא לאפשר לעובד לבחור את מוצר החיסכון הפנסיוני שבו הוא מעוניין להפקיד את תשלומיו ואת תשלומי מעסיקו, ללא שהמעביד יוכל להגבילו בעניין זה. זאת, כדי שהעובד יוכל להתאים את מוצר החיסכון הפנסיוני לצרכיו ולמקסם את תועלתו.

"עיקרון חופש הבחירה המלא שניתן לעובד לקביעת סוג המוצר הפנסיוני המועדף עליו הוא עיקרון יסוד בדיני הפנסיה", כתבה וירט־ליבנה. "ניתן לדמות עניין זה לכך שכשם שהמעסיק אינו צריך לוודא מה נעשה עם המשכורת שאותה הוא משלם לעובד, כך גם למעסיק אסור להתערב במה שנעשה עם כספי הפנסיה שאותם הוא מעביר לקרן עבור העובד, כאשר מבחינתו של המעסיק עניין זה צריך להיות בבחינת 'שגר ושכח'". 

השופטת הוסיפה כי בעצם המעורבות של המעסיק בבחירת הכיסויים הביטוחיים יש פגיעה לא רק באוטונומיה  של העובד אלא גם בפרטיותו. לכן, גם בחירה של עובד בביטוח מנהלים ללא כיסוי של אובדן כושר עבודה היא אפשרית, ולמעסיק אין אפשרות להתערב בבחירה שכזו. וירט־ליבנה הוסיפה כי עצם העובדה שמעסיק יסרב לבצע הנחיה של העובד, כמו למשל לבטחו בביטוח מנהלים ללא רכיב של אובדן כושר עבודה, עולה לכאורה לכדי עבירה פלילית. 

לכן נקבע כי היות שהעובדת הפקידה את הכספים בביטוח מנהלים לפי בחירתה, היא לא יכולה לטעון כי על החברה היתה מוטלת חובה לבטח אותה במסלול הכולל ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. "ככל שיש טענות בעניין זה כנגד סוכן הביטוח, הרי שאין זה בסמכותו של בית דין זה להכריע בנסיבות העניין במערכת יחסים זו", כתבה וירט־ליבנה. לעמדה זו הצטרפו השופטים אילן איטח ואילן סופר, נציג ציבור העובדים נתן מאיר, ונציג ציבור המעסיקים דורון קמפלר.  

"העובד צריך להיזהר"

עו"ד שושנה גביש, שותפה וראש מחלקת דיני עבודה במשרד ש. הורוביץ, אומרת כי מדובר בפסק דין בעל השלכות עצומות על עובדים שעושים בחירה פעילה של רכיבי הביטוח הפנסיוני (מעבר לקצבת זקנה) — שכן הוא מטיל על העובדים את האחריות לתוצאות הבחירה שלהם ומסיר אחריות מן המעסיקים. 

"עובד שעשה בחירה  פעילה ולא בחר, למשל, באובדן כושר עבודה או בביטוח במקרה מוות, יכולים הוא או שאיריו להישאר ללא תמיכה במצבים אלה". לדבריה, "הגם שהחוק מחייב הליכי שיקוף שונים שמיועדים להקל על העובדים בבחירה, מדובר בתחום מורכב מאין כמותו שדורש מומחיות והתמצאות. העובד צריך להיזהר מאוד לא לעשות בחירות ללא התייעצות פנסיונית מקיפה.

כתבה זו פורסמה במקור ב-TheMarker

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

"ואולם, יש גם לזכור כי פסק הדין מתייחס לעובד שעשה בחירה פעילה ולא לעובדים שברירת המחדל של קרן פנסיה מקיפה חלה עליהם. הליכי השיקוף המתחייבים בבחירה של העובד גם יוצרים תיעוד שמקל את ההוכחה על קיומה של בחירה כזו", הוסיפה גביש.