לא מעט שאלות המתייחסות להיבטי האימהוּת, האבהוּת ושיתוף הפעולה בין גברים לנשים, עולות בכל הקשור בשני מוקדים אלו. למרות שאנו חיים בעידן מודרני בו קיימת התפתחות משמעותית רבה בתחומי החיים השונים, בכל הקשור בשילוב בין בית וקריירה חלקנו, כולל לא מעט נשים, עדיין תקועים בתפיסה מגדרית אנכרוניסטית, המקבעת את הסטריאוטיפ שטיפול בילדים וניהול הבית נעשה על ידי האישה כסטנדרט. בנוסף, לא אחת נטען שהורות ככלל ואימהוּת בפרט, מעקבת את הקריירה ומהווה סוג של מגבלה בדרך להתקדמות בסולם ההיררכי במרחב התעסוקתי.
היום יש בידיהם של יותר ויותר עובדים את החופש לבחור, אך האם הם ממשיכים לנהל את חייהם על פי אותן תפיסות מיושנות ש"פג תוקפן"? או שמא הם בוחרים בראייה חדשנית והוליסטית של הפרט, המדגישה את הצורך בהכרה שכל תחומי חייו של הפרט צריכים להתכתב האחד עם השני באופן מיטבי, כדי שיוכל לחוות רווחה נפשית?
בהיבט זה בולטים ביותר הבית והקריירה, כשיחסי הגומלין ביניהם משפיעים ומושפעים האחד מהשני לעיתים באופן מכריע, עד כי לא אחת חוסר סיפוק באחד משליך באופן בולט לשלילה על התנהלותו של הפרט בתחום האחר. יש להדגיש כי בהרבה מקרים, בקרב גברים ונשים גם יחד, יחסי הגומלין בין הבית והקריירה עדיין אינם מתכתבים באופן מיטבי אחד עם השני.
זוגות, הגיע הזמן להפנים: אתם המנכ"לים המשותפים של המשפחה
ניתן למצוא כיום, הרבה יותר מבעבר, נשים במשרות הנהלה בכירות ובעמדות מפתח בארגונים. על פי מחקר של משרד הכלכלה שפורסם באפריל 2014, ישראל בהשוואה למדינות ה- OECD ולמדינות ה-G8, מתאפיינת בפער מגדרי קטן יותר בתחום ההשתתפות בכוח העבודה ומתן שוויון הזדמנויות וקידום בשוק העבודה.
על אף תמורות אלו, נשים עדיין שומרות לעצמן שליטה ועוצמה גדולה יותר (ביחס לגברים) בתא המשפחתי, בדומה לעוצמה שיש לגברים בשוק העבודה. כדי שנשים תוכלנה כיום ליהנות מיתרונות שוק העבודה, להתקדם ולנסוק בו, הן צריכות ראשית להסכים ולוותר על השליטה בספירה הפרטית ולאפשר לגברים לתרום הרבה יותר לתא המשפחתי. באופן אבסורדי, נשים רבות נרתעות לעיתים קרובות מלוותר על השליטה בתוך ביתן, גם במחיר של פגיעה או וויתור על מימושן בתחום הקריירה.
אישה שתלמד להכיר בלגיטימיות של צרכיה למימוש עצמי מחוץ לביתה, ותסכים לחלוק את שניכסה לעצמה בספירה הביתית, תוכל לרתום את בן זוגה לשינוי תוך שהיא מחילה את דפוס השיתוף בבית ביתר קלות. אישה שאינה רגילה לדאוג לצרכיה, תוכל להקל על עצמה אם תכיר בכך שאי ויתור עליהם יביא באופן טבעי לתחושת סיפוק גדלה והולכת שלה עצמה, מה שללא ספק יתרום גם לסביבתה הקרובה.
אבות שישכילו לתפוס את הערכים המוספים שמאפשרת הוויית האבהות ויעלו את הדרישות מהשטח למעסיקיהם, יסייעו ויתרמו לכך שלארגונים לא תיוותר ברירה אלא לשנות תפישה ולאפשר לאבות ולאימהות לחוות ולהשקיע בספירה הביתית לצד ההשקעה במקום העבודה. ההכרה של אבות שהם לא צריכים להגיע לסטטוס של "גרוש", ואז בלית ברירה להציג בפני מעסיקיהם את ההכרח לצאת יומיים בשבוע מוקדם כדי לבלות אחר צהריים משותף עם הילדים, תביא לכך שגם הם בזהה לאימהות יוכלו לדרוש ממעסיקיהם את הבקשה לצאת מוקדם יותר ממקום העבודה בימים מסוימים, בתמורה להתחייבות להשלים את השעות והמשימות בימים אחרים.
זוגות, במיוחד אלו שכל אחד מהם מנהל קריירה, שישכילו לסגל תפישה שעיקרה אנחנו "מנכ"לים משותפים" של הארגון הנקרא משפחה, יצליחו ליצור איזונים ביניהם, באופן שיאפשר ניהול קריירה של כל אחד מהם עם מינימום פגיעה בה.
ניצני שיתוף פעולה כדוגמת זה ניתן למצוא בקרב זוגות צעירים, בין אם נשואים ובין אלו החיים בקוהביטציה (הסדר אחר של שותפות ביתית), ששואפים ליותר איזון בחלוקת הנטל עם יותר גמישות, בהשוואה להוריהם. בקרב זוגות אלו, הגברים פחות נרתעים מסטיגמות אם ייקחו על עצמם יותר בספירה הביתית והם גם פחות חוששים שבת זוגם תרוויח יותר מהם. יחסים כאלו בין בני זוג עשויים להשפיע על צמצום פערי השכר המגדריים בשוק העבודה.
הכותבת אורנה זכאי, מנכ"ל ובעלים "התבוננות" - יעוץ ארגוני וסדנאות למנהלים