"אני חרדה לעתיד הלא רחוק שלי, ה-1 בספטמבר", כותבת לי עובדת הוראה שטרם זכתה לקביעות, "כל זמן שאין לי קביעות, איאלץ לקבל תשובה סופית לגבי המשך עבודתי רק כמה ימים קודם לכן. בינתיים, כשכל חבריי המורים שמחים לצאת לחופשה, אני עצובה, כי בתודעתי אני נפרדת. הן מעבודה שאני אוהבת והן מתחושת ביטחון שאני זקוקה לה".
הסיפור הזה לא מופרך והוא מהווה מקור דאגה למורים רבים בתקופה הזאת של השנה. עובדי הוראה מוסמכים מגיעים לקביעות רק לאחר שנתיים בעבודה (והמעסיק רשאי להאריך תקופה זו בשנה נוספת), בעוד עובדי הוראה לא מוסמכים יקבלו את הקביעות לאחר 4 שנים (וגם זה ניתן להארכה). כך קורה שמדי שנה אלפי מורים ועובדי הוראה ללא וותק, מקבלים מכתבי פיטורין לתקופת הקיץ, ואינם יודעים האם המשרה שלהם תחכה להם בפתיחת שנת הלימודים. לפי נתוני שירות התעסוקה השנה חלה עלייה של 13% ב"מפוטרי הקיץ" ומספרם מגיע למעל 17,400 עובדים, כאשר 90% מהם הן נשים.
ולא רק עובדי הוראה ושאר מוסדות ממשלתיים שעובדים בשיטת הקביעות סובלים מחרדת אי-הוודאות הזו. בעבר היה מקובל לעבוד 30-20 שנה באותו ארגון, כמעט מבלי לחפש עבודה אחרת או לחשוש מפיטורים, אך הזמנים השתנו, והמילים "ביטחון תעסוקתי" קיבלו משמעות חדשה. במקרים רבים חוסר הוודאות של שכירים גבוה, וגורם למתח יומיומי בקרבם.
בחברות רבות השאלה אם בתום פרויקט או תקופה קריטית כלשהי ימשיכו להיות מועסקים, אינה תלויה בהכרח בביצועיהם ובטיבם של העובדים עצמם, מה שמגביר את הכאוס שבו הם מצויים ואת תחושת חוסר האונים שהם חווים. אז מה עושים? איך מתמודדים?
החליפו ציפיות בתוכניות
במקום ליצור ציפיות ולתלות תקוות בהתגשמותן, כדאי להתמקד במה שתוכלו לעשות כדי שמה שאתם שואפים שיקרה אכן יקרה. במקום לפעול בתודעת "אני עלולה להיות מחוסרת עבודה בקרוב", יש לתכנן מה אפשר לעשות כדי למנוע זאת.
זאת אפשר לעשות במקביל בשני ערוצים. האחד – העבודה הנוכחית, והשני – משרות אפשריות בחוץ. בערוץ העבודה הנוכחית עליכם לפעול כל העת כדי להרשים את מי שחשוב להרשים, הלא הם מקבלי ההחלטות בארגון. עבדו היטב, פעלו כדי לזכות בהכרה שמגיעה לכם על תפקודכם, וצרו לעצמכם – באופן פעיל – מוניטין טוב בחברה. מוניטין של אנשים שטוב ששכרו לחברה, משום שהם נחוצים לה, מועילים לה, בולטים בתוכה, משפיעים בה לטובה ומתאימים לתרבותה.
וכמובן, בערוץ שמחוץ לעבודה הנוכחית שמרו על קורות החיים שלכם מעודכנים, ותחזקו את הקשרים שלכם מבחוץ: עם קולגות, מנהלים קודמים, מתחרים או מנכ"לים גדולים שנקרו בדרככם. היו מודעים לפועלם, השתתפו בדיונים מקצועיים, זהו אילו הישגים שלכם רלוונטיים ליצירת עניין בקרב איש הקשר שאתם פונים אליו, וספרו בנסיבות שונות (ובצניעות) על הישגים אלו. כך תכינו את הקרקע למקרה שבו תרצו שיזכרו את שמכם.
הפכו זאת לשגרה: תחזוק הנטוורקינג שלכם הוא מהלך שתמיד כדאי לעשות לאורך הקריירה, ולא רק בתקופות של אי ודאות, כי אם בשגרה. הרי דווקא בתקופות שבהן אתם פורחים בעבודתכם, מסופקים ממנה ומספקים את הממונים, דווקא אז אתם אטרקטיביים במיוחד. אם תפנו לאנשי הקשר שלכם רק כשתזדקקו לעזרתם, המוטיבציה שלהם לסייע תהיה פחותה. לעומת זאת, אם זהו קשר שהקפדתם לטפח לאורך תקופה, שמכם עשוי להופיע בתודעתו כשישמע על הזדמנות תעסוקתית, וכשתזדקקו לעזרה, המוטיבציה שלו לסייע לכם תהיה גבוהה יותר.
אל תזינו את עצמכם בחרדה מבחוץ
כדאי לחשוב בזהירות יתרה על מה שאחרים סביבכם אומרים שצפוי להתרחש. איש אינו נביא, ודיבורים ורכילויות יכולים להקצין את המצב פי כמה מכפי שהוא באמת, ורק להלחיץ אתכם ולגרום לכם להתמקד בחרדת העתיד, במקום בביצועים טובים וביצירת מוניטין חיובי לעצמכם. לחץ על סמך מידע לא מבוסס אף עלול לגרור אתכם לחיפוש פתרונות מהירים בחוץ, ואז דווקא בגלל זה "תסומנו" בארגון הנוכחי כמי שעדיף לוותר עליהם, גם בעת פיטורים מקיפים.
במקום להסתמך רק על שמועות, העזרו בכמה דגלי אזהרה, למשל הצהרת הממונים שמתחילה "תקופת התייעלות", שאילת שאלות פתאומיות מצד הממונים על פועלכם, משאבים ומותרות שהיו נהוגים בעבר שכבר אינם ניתנים, ספקים שמתלוננים על אי קבלת תשלום ועוד.
וככלל, כדי לשמור על חיוביות, הזכירו לעצמכם מעת לעת כי דלתות שנסגרות מובילות פעמים רבות לדלתות חדשות שנפתחות, וכי כניסה בדלת חדשה תוכל להיות הזדמנות טובה בשבילכם, ולא להיות בהכרח סוף העולם. הזכירו לעצמכם גם שאתם עושים את המיטב כדי להיות עובדים טובים ורצויים במקום העבודה הנוכחי, ושאתם פועלים כדי לשמור על קשרים גם מחוצה לו – במקומות שגם בהם יוכלו ליהנות מאיכותכם זו כעובדים.
כשהאיום קרוב להתממש – בדקו תוכנית ב'
אם בכל זאת נראה שחששותיכם אמיתיים ומבוססים, ואכן עומדים להיפרד מכם לשלום מסיבה ארגונית זו או אחרת - בדקו אם באפשרותכם לנקוט בדרך ביניים, בהנחה שאינכם מעוניינים לעזוב. האם יש מחלקה אחרת בתוך החברה שבה תוכלו להיות מועילים? האם יש לכם כישורים ייחודיים שתוכלו להשתמש בהם כדי לעשות משהו שונה לגמרי בתוך הארגון?
גם לכך, כמובן, כדאי להיערך בשגרה, ולא רק כשסכין אי-הוודאות על צווארכם: הקפידו תמיד לפתח את עצמכם מקצועית ולהדביק את הקצב המהיר שבו עולם העבודה פועל בימינו. למדו מיומנויות חדשות וחשובות, הכירו מחלקות או סניפים אחרים בארגון, ונסו להיות בעלי ידע שהוא הן ערך מוסף ביחס לאחרים סביבכם, והן פתח בעבורכם להסתגל ולבצע סוג אחר של עבודה, באותו מקום עבודה.
מחוסר אונים נרכש – למקסימום שליטה: שימו לב כי כל העצות להתמודדות עם מצב של אי-ודאות בעבודה מכוונות אתכם ליטול כמה שיותר שליטה על מצבכם, ולהפסיק להיות נתונים לנסיבות החיצוניות לכם. אלה החיים שלכם ואתם אלה ששולטים בהם ובדרך שבה תצעדו במהלכם.
תודעת שגרה ומשבר
איך שלא תתקדמו בדרככם להתמודד עם המצב – דאגו בשגרה, ולא רק בעתות משבר, להיות מודעים לכל אפשרות שצפויה לתפוס אתכם. אחרי שתתוודעו לאפשרויות הללו, בדקו שאתם מוכנים לכל אחת מהן עם תוכנית גיבוי ועם הידיעה הבטוחה והיציבה בתוככם שאתם יכולים להתמודד עמה, ויהי מה.
חוץ מהכרה מתמדת בימים של שגרה, אם אכן נראה שהחברה נקלעה למשבר - התחילו להכין את עצמכם להיות ערוכים לשינוי אפשרי. בדרך כלל אנשים חוששים משינויים, מהבלתי צפוי. ככל שהשינוי "הבלתי צפוי" יהיה ידוע לכם, מנטלית, כך תהיו יותר מוכנים לקראתו, ובהתאם לכך – כך תיטיבו להסתגל עמו ברגעי האמת. דברו בתודעה החיובית, והזכירו לעצמכם כי כל שינוי כזה לא חייב להיות רע בהכרח, ואף להיפך.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לניהול קריירה. המאמר מיועד להעשרה, ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי ואישי ואין להתייחס אליו ככזה.