י', בת 57, עבדה בחברת היי-טק בתפקיד מזכירת מנכ"ל במשך 27 שנה. לפני כארבע שנים החברה נמכרה, וממלא מקום המנכ"ל הודיע ל-י' על סיום העסקתה בחברה. היא הוזמנה לשימוע ובו נאמר לה שהיא מפוטרת עקב צמצומים שנולדו מתוך רצון לארגון מחדש ("רה-ארגון") שנערך בחברה.
לטענתה, היא פוטרה מעבודתה בין השאר בגלל גילה ושכרה שנחשב לגבוה. "אני מבינה שנזרקתי החוצה בגלל הגיל, ללא שום סיבה שקשורה לתפקוד המקצועי", טענה י' בשימוע. י' הגישה תביעה נגד החברה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ובה טענה שפוטרה בעיקר בגלל גילה ולמעשה בכך היא הופלתה לרעה לעומת עובדים אחרים. היא ביקשה לחייב את החברה לשלם לה פיצוי בגין פיטורים מחמת גילה.
החברה הגישה כתב הגנה בו טענה מנגד כי פיטוריה של י' היו על רקע של צמצומים, שכן החברה נקלעה להפסדים כספיים וכי עובדים נוספים פוטרו אף הם מאותה סיבה.
הליך השימוע לא נעשה כדין
השופטת הדס יהלום טענה בפסק הדין, כי י' פוטרה גם בגלל גילה ולא רק עקב צמצומים שהיו בחברה. "יחד עם זאת מכלול הראיות מצביע על כך שההחלטה על פיטורי התובעת הייתה מוכתמת בשיקול של גיל שהיא נגזרת של ותק בעבודה ושל גובה השכר", הדגישה השופטת. היא ציינה עוד כי הליך השימוע שנערך ל-י' לא היה תקין, שכן יום לפני כן הוחלט לפטרה וכי לא נעשה שום ניסיון אמיתי למצוא לה תפקיד חלופי.
השופטת קבעה כי י' תקבל פיצויי פיטורין ופיצוי נוסף על פיטוריה עקב גילה, בסכום כולל בגובה של 340 אלף ש"ח וכן הוצאות משפט בסכום של 20 אלף ש"ח.