ש הרבה ממצאים מעניינים במחקר שפירסם אתמול יובל מזר ממחלקת המחקר של בנק ישראל, אך נדמה שאפשר לרכז רבים מהם תחת הכותרת הלא־נעימה: המגזר הציבורי טוב יותר לאנשים בינוניים מאשר המגזר הפרטי. זה נשמע רע, אבל זו האמת. במגזר הפרטי זה נראה אחרת: שם, לאנשים בעלי מיומנויות גבוהות יש יכולת להשתכר הרבה יותר מאשר במגזר הציבורי, בעוד אנשים בעלי מיומנויות נמוכות משתכרים במגזר הפרטי פחות מאשר במגזר הציבורי.
הדבר המשמח והלא־מפתיע במחקר הוא שבישראל יש תשואה גבוהה על מיומנויות גבוהות — לגברים ולנשים, במגזר הציבורי והפרטי גם יחד. הכישרון משתלם, אבל אם יש לכם יכולת לבחור, מוטב שתהיו גברים במגזר הפרטי — כי אז התשואה על המיומנות היא הכי גבוהה. התשואה הגבוהה על מיומנויות גבוהות היא תוצאה של ביקוש תמידי לאנשים בעלי יכולות, וישראל אינה חריגה בכך.
מבחני המיומנות הם פרי תוכנית של OECD, הבוחנת את היכולות של מבוגרים בקריאה, מתמטיקה ופתרון בעיות בסביבה מתוקשבת. הרעיון הוא לא לבחון יכולות חישוב וקריאה בסיסיות, אלא גם לדעת מה לעשות אתן, איך להשתמש במידע ולהעריך אותו, ואיך להשתמש בטכנולוגיות ובכלים דיגיטליים כדי לפתור בעיות.
מזר ערך בדיקה בקרב עובדים משכילים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, והשווה את רמת המיומנויות שלהם לשכר שהם מקבלים. הוא בחר לבדוק רק את העובדים המשכילים, ששיעורם במגזר הציבורי גבוה מזה שבמגזר הפרטי. במחקר נמצא כי רמת מיומנויות העבודה הבסיסיות של העובדים במגזר הפרטי גבוהה מזו של העובדים במגזר הציבורי.
אמנם הדבר לא חריג בהשוואה למתרחש ביתר מדינות OECD, אך זה מעורר תהיות לגבי איכותו של המגזר הציבורי. האם הוא מהווה אבן שואבת לעובדים "בינוניים"? אם כן, מהי הסיבה לכך? הרי במגזר הציבורי יש אתגרים אדירים שהמגזר הפרטי לא תמיד יכול להתמודד עמם: ניהול מערכות ענק, ניהול ענייני המדינה וביטחונה, והשפעה אדירה על נושאים מרכזיים כמו בריאות, חינוך ותשתיות.
העשייה הציבורית נתפשת גם כבעלת משמעות גדולה משום שנעשים בה דברים למען הכלל, להבדיל מהמגזר הפרטי שבו חברות עסקיות עושות בעיקר למען בעלי המניות שלהן. מנגד, המגזר הפרטי יודע לתגמל את המצטיינים הרבה יותר מאשר המגזר הציבורי, משום שהתגמול בו קשור לביצועים האישיים של העובד. במגזר הציבורי התגמול קשור לדרגות, ותק והסכמי עבודה קיבוציים. בחסות כל אלה, עובד יכול לעלות בסולם השכר גם כשאינו מפגין יכולות גבוהות. במגזר הפרטי זה לא יכול לקרות — ודאי לא בהיקפים משמעותיים.
אבל יש רכיב אחד נוסף וחשוב שלא נבדק ואינו מופיע במחקר, והוא מבדיל בין המגזר הפרטי לציבורי: הביטחון התעסוקתי. במגזר הציבורי יש ביטחון תעסוקתי והסדרי קביעוּת שמספקים לעובדים יציבות גבוהה. זה סידור שכמעט לא קיים במגזר הפרטי, למעט בחלק מהחברות הממשלתיות לשעבר. מזר לא חקר את הנושא, אבל ייתכן שהביטחון התעסוקתי מושך למגזר הציבורי אנשים שממוצע המיומנות שלהם נמוך מזה שדרוש במגזר הפרטי.
כלומר, אנשים המודעים לכך שיכולותיהם מוגבלות יעדיפו ליהנות מהסדרי שכר שלא תלויים רק בביצועים שלהם, אלא קשורים לוותק ולכושר המיקוח של קבוצת העובדים שאליה הם משתייכים. לא מדובר רק בהסכמי שכר, אלא גם בקביעות, שהיא לב הביטחון התעסוקתי. מנגד, במגזר הפרטי, שבו אין הסדרי קביעות, הביטחון התעסוקתי אינו מרכזי כל כך, משום שעובדים בעלי מיומנויות גבוהות יודעים שהם יצליחו להסתדר בשוק ולקבל תפקיד ההולם את כישוריהם — וגם להתקדם בשכר בהתאם ליכולותיהם, ללא קשר לעובדים האחרים בתחום.
המסקנה העצובה שעולה מהמחקר ומהמשמעויות שלו היא שהבינוניות במגזר הציבורי משתלמת יותר. המגזר הציבורי מעניש פחות את בעלי המיומנויות הנמוכות והבינוניות, בהשוואה למגזר הפרטי.
עם זאת, יש פלח מסוים במגזר הציבורי שמחזיק במיומנויות גבוהות ואפשר לומר שהפסד השכר שלו גדול, משום שבמגזר הפרטי הוא היה משתכר הרבה יותר. הסבר אפשרי לבחירה שלהם במגזר הציבורי נעוץ בביטחון התעסוקתי הגבוה. לקביעוּת יש שווי כלכלי גדול, גם במונחים פנסיוניים וגם במונחי תוחלת השכר, משום שבמגזר הפרטי יש מצבים שבהם גם בעלי שכר גבוה אינם עובדים תקופות מסוימות — אך במגזר הציבורי אין בעיה כזו: השכר משולם מדי חודש, ללא הפסקה.
לא להסתפק במינוי בינוני לראש הנציבות
על פי המחקר, הפער בין המגזר הציבורי לפרטי בתשואה על מיומנויות אצל גברים הוא 6%. אצל נשים הפער גדול יותר ומגיע ל–13.1% לטובת המגזר הפרטי. אפשר להסיק מכך שנשים במגזר הציבורי מוכנות לחיות עם פערי תשואה גבוהים יותר מאשר גברים — אולי בגלל הביטחון התעסוקתי שמעניק המגזר הציבורי ואולי משום שגברים נוטלים יותר סיכונים בניהול הקריירה ומנצלים את העובדה שיש מגזר שמוכן להעניק להם תשואה גבוהה יותר עבור המיומנות שלהם.
גברים ונשים, במגזר הציבורי והפרטי כאחד, יכולים לקחת מהמחקר הזה מה שהם רוצים, אבל גם לנציבות שירות המדינה ולממשלה כדאי לקחת ממנו משהו. ניהול השירות הציבורי לוקה בהרבה מאוד מחלות, משלל סיבות: ביורוקרטיה, פוליטיזציה ומשפטיזציה — אבל גם הסדרי העסקה שמקדשים את הביטחון התעסוקתי על פני הגמישות התעסוקתית, ובחירה בסולמות שכר שמתגמלים את הבינוניים שנהנים מההפקר, ולא מסוגלים לתגמל את מי שבאמת מגיע לו.
אין סיבה שהמגזר הציבורי יהיה אבן שואבת לבינוניים או יתגמל בינוניות יותר מאשר המגזר הפרטי. הנה עוד סיבה למנות נציב שירות מדינה מצוין ולא להסתפק במינוי בינוני. שם מתחיל הכל.
כתבה זו פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
משכילים? איפה כדאי יותר לעבוד - במגזר הפרטי או הציבורי
יום עבודה של שעה וחצי, פגישה לילית עם איילת שקד ושיחה עם אופירה וברקו: היומן של השר חיים כץ
