ענת כרם-אנג'ל, דוקטור לביוכימיה
החוקרת הצעירה שעשתה דוקטורט בביוכימיה באוניברסיטת תל אביב ופוסט דוקטורט במכון ויצמן בחקר המערכת האימונולוגית, לא הייתה מאמינה שבגלגול המקצועי הבא שלה תהיה מטפלת ברפואה משלימה. "לפני חמש שנים הבן הבכור שלי עבר תקופה רגשית קשה, ובמקביל חליתי בפיברומיאלגיה, מחלה של כאבים כרוניים שאין להם הסבר רפואי", מספרת ד"ר ענת כרם-אנג'ל. "הבנתי שהכול נובע מסטרס ומצוקה, שהכול נאגר בגוף. עזבתי את הכול והקדשתי את הזמן לטפל בבני, בי ובמשפחה. נחשפתי לשיטות שונות של טיפול נפשי, וראיתי כמה זה עולם מורכב. הפיברומיאלגיה עברה כלא הייתה, באמצעות טיפול ששילב גוף ונפש.
"באותה תקופה גם התחלתי לעשות יוגה. עד אז הייתי אדם ספורטיבי, שרק רוצה לסחוט את הגוף. שחיתי, הלכתי לחדר כושר, הרמתי משקולות ורצתי. רק כשהתחלתי לתרגל יוגה הבנתי את המשמעות של שהייה ונשימה, וכמה זה חשוב לגוף. כמה התנוחות הסטטיות של היוגה והנשימה חיזקו והחיו אותי. אם מישהו היה אומר לי קודם את הדברים שאני משמיעה, הייתי מורידה לו כאפה. מה לי ולרוחניקיות הזו?".
עד שפרשה לטובת שיקום המשפחה, עבדה כרם-אנג'ל, 49, כמנהלת השקעות בקרנות הון סיכון ובחממה שמשקיעה במיזמים בתחום המכשור הרפואי. "לקחתי חלק בפיתוח מכשיר בשם ג'טפרט, שמסייע להליך הקולונוסקופיה. חוץ מלנהל את הפרויקט והתקציב, עבדתי עם היזמים. מצאתי את עצמי גם תומכת נפשית ורגשית מול סטרס ולחץ".
נקודת המפנה
איך החלטת להפוך למטפלת?
"כשנפתח לי צוהר לעולם הגוף-נפש, החלטתי שאני רוצה ללמוד את זה. התלבטתי אם ללכת על מסלול של פסיכולוגיה, אבל אז במקרה יצא לי לראות כתבה על הביו-סינתזה ואמרתי 'זה זה'. אין מקריות בעולם. עניין הפלסבו במדע נותן לי חיזוק לתובנה שלא את הכול אנחנו מבינים. אנשים מקבלים כדור שאין בו שום חומר מרפא ומצבם משתפר, רק כי חשבו שזה עוזר להם, ולמדע אין תשובות בעניין. לא הכול מדיד. גם למחלה שלי לא הייתה אחיזה בבדיקות דם או בצילום רנטגן, אבל היא הייתה שם.
"כל מי שלמד איתי ביו-סינתזה היה אדם שנמצא בפרק ב' של הקריירה שלו. אלה אנשים שעברו דרך ונשרטו ונחבטו בה. אלה אנשים ששואלים שאלות, ושיש להם גם יכולת נתינה. יש לי צורך גדול לטפל, אולי יותר גדול מלהיות מטופלת".
השיטה
ביו-סינתזה הוא זרם של שיטה שנקראת פסיכותרפיה גופנית. הביו-סינתזה מתייחסת לשלושת הרבדים של האדם - הרובד הגופני, הרוחני והנפשי. נקודת ההנחה היא שלכל אדם יש יכולת לשיקום עצמי. השיטה מבוססת גם על מודל אמבריולוגי (חיי הרחם), התופס את תהליך התהוות העובר כשורש עמוק של קיומנו הפיזי-נפשי, וכמפתח להבנת חולי ובריאות.
"אני מטפלת רק בנשים", מספרת כרם-אנג'ל. "יש תקופות שלמות שאנחנו מטפלות בכל העולם - בית, ילדים, בעל, קריירה, רק לא בעצמנו. מגיע לנשים שמישהו יקשיב להן. יש בטיפול גם מן האינטימיות, שלא מתאימה לי עם גבר.
"אני רוצה לחבק נשים כמו שהייתי רוצה שיחבקו אותי. מגיעות אליי מטופלות עם רצון לפתור בעיות, אך לא דרך דיבור. הן רוצות משהו אחר. הרבה פעמים הן מדווחות על בעיה, ותוך כדי טיפול עולה משהו אחר. תחושות מחנק, חוסר יכולת להירדם, התקפי חרדה - הם סימן לדבר שמתחולל פנימה, בנפש.
אני מתחילה בתשאול, הן לפעמים רק יושבות ונושמות. לפעמים אני לוקחת את היד, מסתכלת מה הגוף משדר לי. הטיפול יכול להיות נשימות, ויכול להיות ציור או השמעת צלילים. לפעמים רק צריך חיבוק - הבירור נעשה דרך הגוף. כל מפגש משתנה בהתאם למה שהמטופלת צריכה באותו יום.
"אנחנו עושים את הדרך עקב בצד אגודל. יש דברים כל כך מודחקים, שמספיק רק מגע ונשימות, והכול צף. המטופלת נושמת, ואני מנערת לה את היד בדרך מסוימת, מבקשת ממנה לכווץ ולפתוח את היד, ואז עולים אסוציאציה ורגש. משם יש תגובה של צחוק מטורף, או של בכי או כעס. אני לוחצת על כפתורים, אבל אין תפריט מראש. כל בדיקה שלי מניבה תנועה גופנית שיוצרת רגש. זה יכול להיות במילים, ויכול להיות בתנועה. לפעמים הטיפול הוא טעינה, ולפעמים הוא פריקה של טעינה.
"עכשיו אני לומדת הידרותרפיה, טיפול באמצעות מים. במים, בגלל שאין כוח כבידה ואין עכבות, יותר קל להציף את התת מודע. בטיפול במים יוצאים דברים, קל יותר לצעוק או לשיר. זה החיבור הראשוני, והזיכרון הכי מוקדם שלנו".
- איפה את מציבה את הגבול?
"למדתי לשמור על גבול של יחסי מטפל-מטופל, אחרת אני אחזור הביתה מחורפנת, וזה נכון לכל המטפלים. למדתי להפריד ולווסת בין מה ששלי לבין מה ששייך למטופל".
העוצמה שבטיפול
בעלה של כרם, אודי אנג'ל, הוא בעל המניות המרכזי של זכיינית ערוץ 2, רשת.
- איך הוא הגיב למעבר שלך לעולם הרפואה המשלימה?
"הוא מגבה אותי. אני גם הכרתי לו את היוגה. הוא אמר לי אחרי השיעור הראשון שזו הפעם הראשונה שהוא שמע את עצמו נושם".
- ואיך המדענית שבך מסתדרת עם הרפואה המשלימה?
"בשנה הראשונה, כשהגישו לנו חומר תיאורטי, אמרתי להם: 'תנו לי להעביר את זה'. הייתי איומה. רק אחרי שנכנסתי לעולם הזה, הבנתי למה העבירו כמו שהעבירו, שיש אנשים בקבוצה שלא עסקו במדע. נקודת המבט שלי הפכה ליותר הוליסטית ופחות רפואית. לאט לאט, במהלך הלימודים, הורדתי את החלוק של המעבדה".
- מה השתנה אצלך עם המעבר לעולם ההוליסטי?
"למדתי להקשיב לגוף, לשאול את עצמי שאלות. אם כואב לי, למה כואב לי? לקבל את המצוקה ולא לברוח ממנה. לשבת עשר דקות בשקט, לשים הכול בצד, לנשום, לרחם על עצמי, לפעמים לבכות. לפרק את זה. מותר להיות חלשה ולבקש עזרה. קודם עשיתי את זה עקום, או בכעס, או שזה יצא בצורה של התקפי חרדה, בחילה וסחרחורות.
"הרעיון הוא לעמוד מול האמת, כואבת ככל שתהיה, להקשיב למהות שלך. להגיד 'זה אני' ו'זה לא אני'. לבטא את האמת, להשמיע אותה. זה משהו שאני מנסה גם להעביר למטופלים שלי. אני חוזרת איתם לילדות, למה שהיו צריכים ולא קיבלו. לגרום למישהו לבכות אחרי שלא בכה הרבה זמן, זו הצלחה טיפולית".
אילנית באומן, אשת טלוויזיה
אילנית באומן, 47, בנתה לעצמה קריירה מרשימה כאשת טלוויזיה. היא הייתה מנהלת ערוץ ניקלודיאון, עורכת ראשית של ערוץ החיים הטובים ופיתחה וערכה תוכניות רבות נוספות. בשנים האחרונות התמקדה בעשייה דוקומנטרית, והקימה את מה שהיא מכנה "מחלקת בוטיק" בקופרמן הפקות. ובכל זאת, הרגישה לא מסופקת. "ידעתי כל הזמן שיש לי עוד מקומות לא ממומשים, חלקים מטפלים, שלא קשורים לטלוויזיה. היו בי עוד חלקים שהיו צריכים להיוולד.
"אני 'לייט בלומרית' טיפוסית, אבל בכל מה שקשור לטיפול, אני מעודדת לייט בלומריות. כדי לטפל בזולת צריך ניסיון, בשלות, הבנת החיים. כל אלה הופכים ליתרון מאוד גדול כשאתה מטפל. מי שאת בגיל 30, זה לא מי שאת בגיל 40, ומי שאת בגיל 40 זה לא מי שתהיי בגיל 45. אני תמיד מחפשת להתחדש, לעניין את עצמי ולהוציא דברים בהתאם למי שאני כיום. בכלל, הגעתי מבית דתי שמדברים בו, קוראים ספרים, עם מקום של כבוד גדול לעומק, לאיכות ולאנשים".
נקודת המפנה
"לפני שנה וחצי גיליתי שיש לי סרטן. למזלי זה היה גילוי מוקדם, תפסתי את זה בזמן. אני זוכרת את הטלפון שקיבלתי מהרופא כשהייתי במשרד, הדם קפא לי. התחלתי לבכות, התקשרתי לבן זוגי שיבוא. הגענו הביתה, ההורים שלי ישבו משני צדדיי, אבא שלי החזיק לי יד אחת ואמא שלי את היד השנייה. אבא שלי, שחלה גם הוא בסרטן והחלים לפני שבע שנים, אמר לי אז: 'זו נקודת מפנה. כל כך הרבה דברים טובים יכולים לקרות לך. זה היום שבו את מפסיקה להיות על טייס אוטומטי'.
"אחרי הניתוח, האסימונים התחילו לרדת. הבנתי שאם לא אקח את הדבר הזה כמנוף, כמנוע צמיחה, יצאתי פראיירית של הסרטן. 12 ימים אחרי הניתוח, פצועה, חבולה ומבוהלת, התחלתי טיפול בדמיון מודרך וב-NLP. לא רציתי טיפול פסיכולוגי, לא רציתי לדבר. כשהתחלתי את המסע בדמיון המודרך, הבנתי שמצאתי בית, שזו השיטה שאני רוצה ללמוד ולהפוך למטפלת בעצמי. באחת המדיטציות שעשיתי, ראיתי אותי מחלקת כוכבים של זהב, והבנתי שיש לי מה לתת מעצמי לאחרים. לקחתי את הבור וצמחתי מתוכו.
"אחרי הניתוח, כשכבר הרגשתי יותר טוב, הלכתי לטייל עם הכלבה שלי בפארק. הסתכלתי ואמרתי 'כמה ירוק ויפה מסביב. אילנית, תתעכבי על זה, על הצד הזה של החיים'. אמרתי לעצמי 'הירוק היום ירוק מאוד'. כשחליתי, כמה שהייתי עטופה במשפחה וחברות ואחיות, בסוף זו אני לבד. זו אני שנכנסת לחדר ניתוח, זו אני שנמצאת בפחד ובבלהה של החיים שלי. אבל פה לקחתי אחריות על החיים שלי, עשיתי את נקודת המפנה של חיי".
השיטה
פירוש ראשי התיבות NLP הוא 'שפת תכנות עצבית'. השיטה פותחה בתחילת שנות ה-70 על ידי צוות חוקרים שהגיעו מהאקדמיה, ריצ'רד בנדלר, סטודנט למתמטיקה, ופרופ' ג'ון גינדר, מרצה לבלשנות. היא מבוססת על תכנות מחדש של המערכת העצבית תוך שימוש בשפה המילולית והבלתי מילולית. לצורך כך, נעזרים בכוחו המרפא של הדמיון כדי להשיג שינוי.
- איך נראה הטיפול שאת מבצעת?
"המטרות בטיפול בדמיון מודרך צריכות להיות מדידות, התנהגותיות וחיוביות. המטופל לא יכול להגיד 'אני לא רוצה לפחד', אלא לומר מה כן הוא רוצה. את כבר בלא, זה המצב העכשווי שלך, עכשיו צריך לעבור להיות עם הפנים קדימה. אנחנו מגדירים מטרה בתחילת כל פגישה, ועובדים עליה. כשמישהי באה ואומרת שהיא רוצה למצוא זוגיות, אנחנו נחקור ביחד מה זה בשבילה זוגיות, אני מדייקת אותה עד שמגיעים לשורש, לתת של התת של המטרה. בסוף כל פגישה אנחנו מסיימים במדיטציה שכוללת סימבולים וצבעים. העניין בשיטה הוא שתוך עשרה מפגשים המטופלים לא צריכים אותי יותר. הטיפול קצר מועד, והכלים שהמונחה קיבל בטיפול, נשארים איתו.
הטיפול מבוסס על העצמה, הבנה של המטופל שיש לו כלים ומשאבים לעזור לעצמו. בסיום סדרת המפגשים המטופל מחוזק ויודע מה להגיד לעצמו במשבר או בסיטואציה שאליה הוא ייקלע".
העוצמה שבטיפול
- מה הטיפול נתן לך שלא היה שם קודם?
"כשמונחים באים אליי ופותחים את הלב, אני נרגשת עד דמעות. אני אוהבת כל אחד ואחד מהם ומתרגשת מהדרך שהם עוברים. היה לי מטופל בן 35 שלא מצא את עצמו מקצועית. בעזרת ההנחיה שלי נפתח לו עולם. הוא התחיל לעבוד, הוא מרוצה, נפשו שמחה ומלאה. ההישגים של המונחים שלי זה כמו ההישגים של הילדים שלי, אפילו שחלקם מבוגרים ממני".
- איך הסביבה הגיבה לכך שהפכת למטפלת?
"זה לא הפתיע אף אחד, כי החלק הטיפולי קיים בי מאז שאני זוכרת את עצמי. הקושי שלי בדבר הזה הוא הדימוי שהקואוצ'ינג הוא נחלתם ומקצועם של אנשים שלא מצאו את עצמם. אני שגשגתי מקצועית, אבל רציתי לממש עוד חלקים שבי. אנשים מתפתחים ומבינים שיש להם עוד צרכים, ויכולות חדשות, וכשאתה גם מטופל בעצמך אתה צלול וער בתוך כל החוויה הזו, וזה דבר מעצים.
"אני אדם סקרן ששואל שאלות, אבל הטיפול פתח בפניי עולם חדש של רגש. גם בעשיה הטלוויזיונית ובדוקומנטרי אתה נוגע בלבבות של אנשים, אבל נפתח לי עוד ערוץ. כל החיים נתתי עצות לחברות ולקולגות, תעשי כך וכך, אבל בטיפול אני סותמת את הפה, כי זה התהליך של המונחה, זה חייב לנבוע ממנו עצמו. אם זה בא ממני, זה לא שווה כלום".
