לפני כשלוש וחצי שנים עבדה מ' בת ה-58 ממרכז הארץ בתפקיד של בודקת תוכנה בחברת ההייטק 'אמדוקס'. מ' עבדה באופן קבוע חמישה ימים בשבוע, בין 9 ל-12 שעות ביום. באחד הימים היא הוזמנה למשרדו של הבוס לפגישת סיכום והערכה שנתית. בעיצומה של הפגישה, הודיע המנהל למ' שהשנה היא אינה זכאית לקבל בונוס שנתי, בניגוד למה שבדרך כלל מקובל בחברה.
שבוע לאחר מכן ביקשה מ' להיפגש עם שני מנהלים בכירים יותר, כדי להבין מדוע לא תקבל את המענק כמו מרבית עובדי החברה. בפגישה הטיחו בה המנהלים האשמות בנוגע למקצועיות שלה. הם טענו שהיא אינה בקיאה בקטלוג המוצרים של החברה, ולאור כך היא חלק מעשרת האחוזים של עובדי החברה שלא יקבלו בונוס באותה השנה.
מ', שהייתה נסערת, חשה ברע ופרצה בבכי מתמשך. היא אף חשה כאבים חזקים בחזה והתקשרה לבעלה שיבוא לאסוף אותה מהחברה. הם נסעו יחד לקופת החולים שם בדק אותה רופא משפחה, ביצע לה בדיקת א.ק.ג ולאחריה הורה לה להתפנות מידית לבית החולים. מ' הגיעה לבית החולים אסף הרופא ולאחר סדרה של בדיקות מקיפות נאמר לה שהיא עברה התקף לב. היא אושפזה במשך מספר ימים ועברה צנתור.
לאחר שהתאוששה הגישה מ' תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בדרישה להכיר במקרה שלה כתאונת עבודה. מומחה מטעם בית הדין קבע נחרצות כי אין קשר סיבתי בין אירוע הנזיפה בעבודה ואי קבלת המענק לבין התקף בלב בו לקתה, אך הדגיש כי ייתכן והאירוע בעבודה החמיר את מצבה. מ', לעומת זאת, טענה בבית הדין כי יום לפני הפגישה חשה ברע והייתה שרויה במתח, והשיחה עם המנהלים למעשה החמירה את מצבה.
למרות חוות הדעת של המומחה החליטה השופטת חנה טרכטינגוט לקבל את תביעתה של מ' ולהכיר במקרה שלה כתאונת עבודה. לדבריה לא נמצאה אצל מ' שום מחלה תורשתי, ולכן ייתכן מאוד שאירוע הלב בו לקתה קשור לאותה ישיבה שבה ננזפה, וכתוצאה מכך שנאמר לה שלא תקבל את הבונוס. בנוסף חייבה השופטת את הביטוח הלאומי לשלם למ' סכום של 4,000 שקל על הוצאות המשפט.