האם המעסיק שלכם מאפשר לכם הפסקות אוכל ראויות בזמן העבודה? אם לא, זה עלול לעלות לו ביוקר: ד' בן ה-45 עלה מהודו לישראל לפני כ-16 שנה. הוא עבד במשך כתשע שנים בסניפי רשת "רב חסד שפע חיים" כסדרן סחורה, ובין השאר כעובד בכללי במחסן. הוא קיבל משכורת שנעה בין שכר מינימום למעט יותר, בהתאם לשעות העבודה שעבד.
אלא שיום אחד גילה ד' לתדהמתו כי לאורך כל השנים מנהליו לא טרחו לאפשר לו לקבל הפסקות אוכל, זאת בהשוואה לשאר העובדים. "לא נתנו לי לאכול ולשתות", אמר ד', "לא היו לי בכלל הפסקות אוכל, הייתי עובד באופן רצוף והייתי עייף ומותש מהעבודה. ניצלו את זה שאני עולה חדש שלא יודע את כל החוקים והזכויות. פניתי שוב ושוב למנהלים שלי אבל כלום לא עזר".
לפני כארבע שנים נשבר לד' מהיחס כלפיו ומכך שלא קיבל זכויות נוספות המגיעות לו, כמו שעות נוספות, דמי חופשה, דמי חגים הפרשות פנסיה ועוד. הוא חש ברע עקב עומס בעבודה וביקש שמונה ימי מחלה, בנימוק שאינו יכול יותר לעבוד מבחינה בריאותית. באמצעות עו"ד הוא שיגר מכתב להנהלת הרשת בו התריע על היחס שהוא מקבל ועל כך כך שהרעו והפרו את זכויותיו ותנאי עבודתו, ואף איים כי יתפטר מעבודתו, אבל זו התעלמה מהמכתב.
בלית ברירה החליט ד' להתפטר והגיש תביעה כנגד הרשת לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד אריה אביטן, טען ד' כי הרשת הפרה את זכויותיו תנאי עבודתו. הרשת, מצדה, הגישה כתב הגנה בו דחתה על הסף את טענותיו של ד' ואף דרשה מבית המשפט לחייב אותו בגין שמונת ימי המחלה שקיבל לאחר סיום יחסי העבודה ביניהם.
לטענת הרשת, התובע התפטר על דעת עצמו שכן הוא לא נתן לה הודעה מוקדמת כמקובל טרם התפטרותו וכי טענותיו לא נכונות וכי הוא חיפש כל דרך להתפטר.
השופטת רחל בר"ג-הירשברג קיבלה את תביעתו של ד' בנימוק שהוכח שאכן תנאיו עבודתו הורעו, והוא אף אכן שיגר מכתב התראה על כך שבכוונתו להתפטר מעבודתו. השופטת ציינה כי היא מאמינה לד' שמשום שהיה עולה חדש בארץ והתקשה בשפה העברית, לא נתנו לו לאכול ולשתות ולנוח במהלך עבודתו במרכול.
השופטת חייבה את הרשת לשלם לד' 72 אלף שקל, בין היתר על כך שלא קיבל הפסקות אוכל לאורך כל השנים שעבד, וכן הפרשי זכויות נוספות שהגיעו לו כחוק. בנוסף תשלם הרשת לד' גם את הוצאות המשפט, בסכום של 10,000 שקלים.