עד לפני חמש שנים הפשיעה בעיירה שגב שלום גאתה. העבריינים עשו ככל העולה על רוחם, גנבו, היו מעורבים במעשי ירי בין חמולות, סחר בסמים ועבירות אלימות חמורות נוספות. מקרי הפשע עלו באופן ניכר והמשטרה נאלצה להציב ביישוב כוחות משטרה גדולים, במטרה למגרם.
"הפשיעה בשגב שלום הייתה גבוהה יחסית", אומר קצין במשטרה, "זה השפיע גם על היישובים הסמוכים לעיירה בפזורה. היה שם גרעין קשה של עבריינים בתחום סחר בסמים בעיקר". אחת הבעיות הייתה חוסר מקומות תעסוקה או איזורי תעשייה בפזורה הבדואית.
לפני כשלוש שנים הגיעה בשורה חדשה לעיירה, בעלי המפעל "עוף עוז" החליטו להעתיק את פס הייצור מחדרה לעיירה, בעידוד משרד התמ"ת שנתנו להם שורה של הטבות. בעלי המפעל השקיעו 170 מיליון שקל בהקמתו בשגב שלום והוא מעסיק כיום כ-1,300 עובדים. במפעל, העוסק בשחיטת עופות ומכירתם, פועלות שתי משחטות גדולות ונחשב כמשוכלל ביותר במזרח התיכון.
אלא שגם הקמת המפעל לוותה בקשיים רבים. כבר בשלבי הקמתו, אלמונים שלא אהבו את הגעתו ליישוב הציתו אותו וגרמו לו נזקים בשווי של עשרות מיליוני שקלים. בעלי המפעל לא ויתרו והקימו אותו מחדש בסיוע תושבי המקום שראו בו פרויקט חשוב, שיכול לשדרג את היישוב.
"היום שנתיים אחרי, יש שקט ביישוב בתחום הפשיעה"
מאז הוקם המפעל לפני כשנתיים וחצי הוא מעסיק 450 עובדים משגב שלום ועובדים נוספים מהפזורה, ובהם גם 40 עבריינים לשעבר, שנחשבו לגרעין פשיעה קשה באזור. המשטרה מדווחת שעם פתיחתו, ירד מפלס הפשיעה בשגב שלום במאות אחוזים, וכך גם ביישובים הסמוכים לו.
לתפקיד מנכ"ל המפעל מונה עם מעברו לנגב, תושב העיירה, נואף אבו מעמר, שהיום הוא מאוד מרוצה מהתוצאות: "לקחתי 40 עבריינים לשעבר, מהגרעין הקשה, הכנסתי אותם לעבודה מסודרת במפעל והיום שנתיים אחרי, יש שקט ביישוב בתחום הפשיעה. הם עובדים קשה, יש להם תעסוקה, הם מקבלים משכורת מכובדת וכולם מרוויחים מזה, גם היישוב, גם התושבים וגם המפעל", הסביר אבו מעמר בסיפוק, "כשיש תעסוקה אנשים לא חושבים על הפשע והיום רואים את התוצאות בשטח". במפעל עובדים גם יהודים וגם בדואים ביחד ובמקום יש בית כנסת וחדר תפילה.
"אין ספק שהקמת המפעל הורידה את הפשיעה בשגב שלום ובכמה יישובים סמוכים. יש השלכה ישירה בין תעסוקה לבין רמות פשיעה וזה דבר מבורך", הסביר קצין במשטרת מחוז דרום בשיחה עם mako.
עבד, עבריין לשעבר, מספר שהעבודה במפעל באמת שינתה את החיים מהקצה לקצה. "כשלא היה מפעל, חוץ מלגנוב ולבצע פשעים לא היה לנו מה לעשות. אנשים הסתובבו משועממים. כשהקימו את המפעל, עזבתי את הפשע והלכתי לעבוד והיום אני מתפרנס בכבוד. כבר שנתיים שאין לי תיק במשטרה וטוב לי שאני לא בכלא ושיש לי מסגרת".
אבו מעמר מאמין, שהקמת מפעלים נוספים ביישובים הבדואים, כמו "סודה סטרים" שמקימה בימים אלו מפעל בו יועסקו כ-600 עובדים ברהט, תוביל למגמה של ירידה בפשיעה. "הקמה של מפעלים ואזורי תעשייה במגזר הבדואי תעודד את הצעירים לצאת לעבודה במקום לעסוק מתוך שעמום בפשיעה. בסופו של דבר, כולם מרוויחים מזה ואיכות החיים של התושבים משתפרת", הדגיש.