זוכרים מה למדנו בשיעורי מתמטיקה - שלפעמים הדרך חשובה לא פחות מהפתרון? הדבר נכון לא רק בהקשר הלימודי, גם בחיים לא פעם חשוב לשים לב איך מגיעים לתוצאה הסופית. במיוחד כאשר במקרים רבים מרוב רצון להגיע לתוצאה המושלמת, אנחנו מפספסים לא מעט בדרך וגם התוצאה נפגעת בהתאם.

כמו בכל תחום חיים, גם בשגרת העבודה שלכם חשוב ללמוד לשחרר ולהתפשר. ברוב המקרים פרפקציוניזם יתר יחבל יותר מאשר יועיל. כמו למשל במקרים הבאים:

אתם מתקשים בתהליך חיפוש עבודה

כפרפקציוניסטים, אתם קובעים לעצמכם סטנדרטים גבוהים מאוד בתהליך חיפוש העבודה, ועשויים למצוא את עצמכם מחכים זמן רב לבואה של ההזדמנות "המושלמת". כשאינכם מוצאים התאמה של מאה אחוז למשרה שנקרית בדרככם, אתם פוסלים אותה על הסף.

בראיונות עבודה קשה לכם במיוחד. אתם מתכוננים כל כך הרבה לקראת כל ריאיון, עד כי לעתים אתם מצטיירים כמעין רובוטים של מידע ברגע האמת, בהיותכם מדקלמים משפטים ששיננתם. וכשדבר מה לא מתרחש בדיוק כפי שתכננתם, אתם מלקים את עצמכם וחשים אשמה כבדה.


אולם עוד קודם לכן – ההבנה שהגיע הזמן הנכון לעזוב עבודה אחת ולחפש עבודה אחרת לא קלה לכם כשלעצמה, מפני שכפרפקציוניסטים, אתם חוששים לקחת סיכונים (משום שאתם חרדים מפני כישלון). לכן, פעמים רבות באופן אבסורדי דווקא אתם, השואפים למושלם, עלולים להימצא במקום עבודה ממש לא מושלם בעבורכם, ולגרום לקריירה שלכם "להיתקע" – רק כי אתם חוששים להיכשל במקום אחר ולא מוכר. 

קצב העבודה והפרודוקטיביות שלכם נפגעים

כפרפקציוניסטים, אתם מבצעים כל שלב ושלב במשימה בצורה יסודית ומוקפדת. אתם לא מסוגלים להשלים עם הרעיון שהתוצאה לא תהיה מושלמת, ומרבים להתעכב על הפרטים בדרך להשלמתה עד שנראה כי אתם מאבדים את היכולת להסתכל על התמונה הכוללת.

גם לאחר שאתם מתחילים לראות את תוצאות עמלכם – לעתים בסוף תהליך העבודה ולעתים במהלכו – כל סטייה הכי קטנה מהמתוכנן בביצוע המשימה, עשויה לגרום לכם לעצור ולהתחיל הכול מההתחלה, כדי לשפר את התוצאה.

משמעות הדבר היא שבפועל, ביחס לאחרים, לוקח לכם זמן רב לספק תוצאות, ואתם אינכם עומדים בדד-ליינים – מה שוודאי לא משמח את מנהליכם. סביר להניח גם שבעת חלוקת תפקידים לעובדים, איטיותכם עלולה להיות סיבה טובה להדיר אתכם מביצוע משימות מעניינות ומשמעותיות, בידיעה שאף על פי שתספקו תוצאה מעולה – אין די זמן לחכות שזו תגיע.

רכילות בעבודה (אילוסטרציה: Shutterstock)
מרוב שאתם מנסים לתקן את כולם - הפכתם לבלתי נסבלים | אילוסטרציה: Shutterstock

אתם מעצבנים את הסובבים אתכם

אם אתם פרפקציוניסטים, סביר להניח שאתם חשים צורך להעיר לאחרים, לערוך ולתקן את טעויותיהם, וזאת גם כשכלל לא התבקשתם לעשות זאת.

לאנשים שאינם פרפקציוניסטים, ההערות שלכם צפויות להצטייר כבלתי רלוונטיות וכמיותרות, ואתם עצמכם צפויים להצטייר כמי שאינם יודעים להפריד בין עיקר לטפל. קשה להם להבין למה אתם כל כך מתרגשים מעניינים שנראים להם שוליים.

יתרה מזו, קולגות שאתם מתקנים את שגיאותיהם עלולים לחשוב שמצדכם זהו רק ניסיון לבטא את עליונותכם לעומתם, ולממש את הדחף להיות מי שאומרים את המילה האחרונה. בשל כך, יחסיכם עם הסביבה צפויים להינזק, והדבר עשוי לפגוע בכם. למשל, הם יעדיפו לא לשתף עמכם פעולה מכיוון שעבודה עמכם משמעה קבלת ביקורת שמעייפת אותם ופוגעת בביטחונם העצמי. הם עלולים גם לעקוף אתכם בתהליכי עבודה, בידיעה שתעכבו תהליכים עם עיניכם החדות, ולהשאיר אתכם מאחור.

נוסף על כך, כאשר אתם מצליחים להשיג תוצאות מושלמות, כפי שאתם שואפים, אתם מציבים רף ציפיות גבוה ביותר בקרב ההנהלה. חבריכם, שלא מתנהלים כמוכם, עשויים לכעוס ולהתמרמר על כך. גם כמנהלים אתם מציבים לעובדיכם ציפיות לא ריאליות, וממעטים במתן חיזוקים חיוביים – מה שוודאי פוגע בתחושת המעורבות והמחויבות שלהם וגורם להם לתסכול רב ולמוטיבציה ירודה.

קשה לכם עם עצמכם

יעל מהודר (צילום: ינאי רובחה)
יעל מהודר | צילום: ינאי רובחה
פרפקציוניזם היא תכונה נוירוטית. מחקרים אף מצאו קשר חיובי בין פרפקציוניזם לבעיות בריאותיות ופיזיות כשינה לקויה, בעיות לב, תסמונות כאב שונות ועוד. מאפיין זה מקושר למאפיינים שליליים נוספים כאובססיביות, תחרותיות וביקורתיות במינון מוגזם.

פעמים רבות פרפקציוניסטים נוטים להרגיש שאינם מספיק טובים או מיוחדים כפי שהם, ולכן עליהם להוכיח שוב ושוב שהם "שווים". וכשהישגיהם החיצוניים לא מסבים להם אושר מתמשך ואישור מספק על טיבם, הם למעשה רצים ריצת מרתון על מסלול הליכון בלתי נגמר.

ואכן, אם אתם פרפקציוניסטים, אתם ודאי לא חשים רוגע ושלווה רוב הזמן. סביר יותר להניח שאתם מתנהלים בלחץ ואף חשים חרדה תמידית. אתם פוחדים פחד אמיתי מכישלון, לעתים עד כדי כך שהדבר משתק אתכם ואתם חשים שאינכם יכולים להתקדם בעבודתכם.

כל שיחת הערכה עם הבוס שלכם מאיימת עליכם כאילו הייתה רעידת אדמה, שהרי אתם לא מסוגלים להתמודד עם ביקורת על עצמכם ועל עבודתכם. טעויות שאתם מבצעים מעת לעת (אחרי הכול, אתם בני אדם), גורמות לכם להרגיש תחושות אשם כבדות, אך במקביל לכך – כמה אירוני – אתם מבקרים את עצמכם לעתים תכופות, גם כשבסך הכול עשיתם עבודה טובה ומשביעת רצון, אם כי לא מושלמת כפי ששיוויתם בדמיונותיכם. 

אז מה עושים? שחררו והתפשרו

בתור התחלה, נסו להיפרד מהנטייה למושלמות ב-6 סיטואציות יחסית שגרתיות במהלך העבודה:

במה שלא בשליטתכם: יש אלמנטים בתוצאות עבודתכם שאינם בשליטה מלאה שלכם. אל תיקחו עליהם אחריות. כך למשל, בסיטואציה של פרזנטציה עסקית – כשהקהל שלכם מגיע עייף, לאחר טיסה ארוכה, ולכן חש חסר סבלנות במהלך הצגתכם, או לדוגמה כשאינכם מקבלים מידע על אודות הקהל שלכם, ועשויים רק ברגע האמת לגלות שמדובר בקהל חסר ניסיון השואל שאלות רבות וגוזל את זמנכם הקצוב.

במה שלא קשור אליכם: חשבו טוב לפני שאתם מעירים לאחרים ומתקנים את טעויותיהם, במיוחד אם לא התבקשתם לעשות זאת, ובמיוחד אם אין מדובר בטעות הרת גורל שתשפיע על הפרויקט, על הצוות או על הארגון כולו. הפנימו כי אינכם יכולים לשלוט באחרים, ואינכם אמורים ליטול אחריות על עבודתם.

במה שלא מציאותי: היעזרו בקולגות ונסו להבין אילו מהיעדים שלכם בזמן נתון אינם מציאותיים, ובהתאם לכך, נסחו את יעדיכם מחדש.

במה שלא קריטי: ראשית, הבינו שאינכם יכולים לפעול במושלמות מלאה בכל מה שאתם עושים בעבודתכם. שנית, כתבו לעצמכם מה הם חמשת הדברים הכי קריטיים שאתם חייבים לעשות ללא רבב – והתמקדו בהם. בכל יתר המשימות שלכם – השקיעו כראוי, אך שחררו את הפרפקציוניזם.

במה ששואב מכם את כל כוחכם: כשבמהלך משימה אתם מתעכבים על דבר מה  שאינכם מצליחים לבצע בצורה שבה תכננתם, אתם עשויים להרגיש מותשים. אם נראה שחרגתם מהזמן ה"נורמלי" לביצועה, ואם תש כוחכם מניסיונות, יתכן שהגעתם לשיא יכולתכם במשימה. כדי להימנע מכך, קבעו מראש נקודת זמן שבה תיישמו "הקפאת תצורה" לכל שלב. ההנחה היא ששיפור והתקדמות אפשריים תמיד וללא סוף, ועצירה מלאכותית של המשך העבודה על שלב מסוים היא הכרחית.

במה שהקצב בו קריטי: יש מקרים שבהם הזריזות חשובה יותר מאיכות הביצוע. למשל, כשלקוח מחכה מכם לתשובה כדי להחליט אם לסגור עסקה עם החברה שאתם מייצגים, וסביר להניח שחברה מתחרה שעמה הוא בקשר תפעל בזריזות כדי להשפיע על החלטתו. במקרה כזה, חשוב יותר שתפעלו מהר מאשר שתספקו הצעה מושלמת ומהודקת. ספקו את מה שאתם יכולים לספק בצורה מיטבית, שמספיקה בשביל שהלקוח יוכל לקבל החלטה, ואם יש עניינים לא סגורים הרמטית – חזרו אליהם אחר כך.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". המאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק או באתר.