נדמה שלא משנה כמה ניסינו להתחמק מזה, הקורונה אילצה את כולנו להביא את העבודה הביתה. עבור חלקנו מדובר בפרוצדורה סולידית של פינת עבודה שקטה עם לפטופ ועציץ מעלי אקספרס, אבל יש מי שלוקחים את זה לאקסטרים ומכניסים את כל האקשן מהעבודה בין ארבע קירות. אז איך זה לתפעל רחפן תעשייתי מהבית? ומה לגבי בן משפחה חדש שהוא...רובוט? שוחחנו עם שלושה עובדים שמצאו דרך יצירתית וחיונית להמשיך ולעבוד גם בסגר.
"בימים שהרחפן בבית אני משתלט על חדר המשחקים"
מי אני? יובל פוקס (32)
תפקיד בחברה: "מהנדס מערכת ב-Airobotics. אני עובד בתחום ובחברה כבר שש שנים. התחלתי בחברה כבר כסטודנט להנדסת מכונות ומאז אני כאן".
איך הקורונה השפיעה על התנהלות החברה ועל שגרת העבודה היומיומית?
"הקורונה השפיעה עלינו מאוד, כי רוב חברי צוות הפיתוח נדרשו לעבור לעבוד מהבית. רצינו למנוע מצב בו אנשים שחייבים להיות במשרד יישלחו לבידוד וכמובן לשמור על הבריאות של כולם, לכן הוחלט שהשגרה החדשה תהיה שרק מי שחייב להיות במשרד יהיה שם. בפרויקט הנוכחי שאני עובד עליו אנחנו עושים פינג-פונג בין ניסוי במשרד ותחקור מהבית, אז כל פעם אחרי הניסוי אני לוקח את הרחפן הביתה. כבר מהסגר הראשון עבדו אצלנו בשיטה הזאת, תוך שמקפידים כל שבוע לעשות הערכת מצב מחדש לפי ההנחיות. מהסגר הראשון התחלתי להביא את הרחפן כל שבוע הביתה".
"צריך להבין, הרחפנים שלנו הם לא רחפני צעצוע בקוטר של 30 ס״מ, כרגע יש לי בבית רחפן תעשייתי אוטונומי בקוטר של שני מטרים. הוא נמצא בחדר העבודה שאשתי ואני אלתרנו לטובת העניין, כי יש ילדים קטנים בבית. אני כמובן לא מטיס אותו, אבל אני מפרק רכיבים פיזיים ספציפיים ברחפן, מתחקר על מחשב ומרכיב מחדש. אני כל פעם מביא אותו הביתה עם רכב מיוחד שיכול לשנע אותו באופן בטוח".
איך היה עבורך להביא את העבודה הביתה?
"זה היה מאוד מורכב, בשנה הזאת נולדה לי ילדה שנייה, אשתי הייתה בחופשת לידה והספיקה כבר לחזור לעבודה, אז יש עכשיו ימים שאני עובד בבית עם הילדות, אשתי והרחפן. הפכנו את חדר המשחקים לחדר עבודה כי הבנו ששנינו לא יכולים לעבוד מחדר השינה או מהסלון. אשתי גם באה מעולם ההייטק אז גם היא עובדת מהבית. בנינו עמדה אחת בחדר שינה ועוד עמדה בחדר המשחקים, העברתי חצי מהציוד של המשרד הביתה שכלל מסך גדול ורכיבים שאני צריך כדי לתחקר את הרחפן - כבלים, מברגים, רב מודד ועוד כל מיני כלי עבודה. בימים שהרחפן בבית אני משתלט על חדר המשחקים, כי אין באמת אופציה לעבוד עליו במקום אחר בבית".
איך בני הבית מתמודדים עם המצב החדש?
"הילדות אוהבות לראות אותי עם הרחפן, הן לא מבינות מה זה, אבל זה נראה להן כמו צעצוע משוגע. אני אומר שאסור לגעת, זה גם רחפן מאוד יקר, אבל הגדולה בת 3 והיא מאוד מתרגשת כשהיא רואה אותו. מבחינת אשתי זה פחות נוח לה, זה תופס הרבה מקום, היא קבעה שאם הרחפן לא חייב להיות בבית - שיחזור למשרד".
מה הקשיים בלהביא עבודה כזו הביתה?
"כל ניסוי טיסה שאנחנו עושים, הרבה יותר קשה לוגיסטית. צריך לדאוג להביא מהבית גם את המטיס, גם את המפעיל וגם את צוות הפיתוח הרלוונטי. אני עובד על רחפן גדול, כדי לעבוד על רחפן גדול צריך מרחב גדול בהתאם, אין את זה בבית כמו שיש במשרד. אני עובד עכשיו על יכולת הנחתה של מתקן ייעודי וצריך לבצע את הבדיקות מגובה של 5 מטרים - אני יכול לעשות את זה רק בימים שאני במשרד, זה מגביל לפעמים את העבודה. כל העניין של העבודה הפיזית עם הרחפן מאוד קשה מהבית, מצד שני את כל הניתוחים של הניסויים שאני עושה בעיקר על המחשב הרבה יותר נוח לעבוד מהבית. נכון הבנות נמצאות, שזה באמת יכול לטריף מדי פעם. אבל בשורה התחתונה יוצא לי לראות אותן גדלות וזה יותר חשוב מהכל - גם אם אני צריך לעבוד יותר בערבים כשהן ישנות".
מה יקרה אחרי הקורונה? תחזור למשרד או שאולי דווקא עלינו פה על קונספט חדש?
"אני מאמין שלא אחזור למשרד באופן מלא. יש דברים שאני עושה יותר ביעילות מהבית, בעיקר כל מה שקשור לעבודה על המחשב וניתוח מידע. אני מקווה שאוכל לעבוד יום בשבוע מהבית גם אחרי הקורונה. אבל בגלל אופי העבודה שלנו, עם רחפנים תעשייתיים אוטונומיים מתקדמים, אין באמת אפשרות לעשות את כל הניסויים והפיתוח מהבית ולכן כנראה שנחזור למשרד".
"אמרתי לילדים שלרובוט משעמם לבד במשרד"
מי אני? ניר רוזן (45)
תפקיד בחברה: "ארכיטקט תוכנה ראשי (Chief Software Architect), בחברת ככה רובוטיקס (Caja Robotics) לפיתוח תוכנה המפעילה רובוטים שהופכים מרכזים לוגיסטיים מסורתיים לאוטומטיים. אני אחראי על הגדרת מבנה פתרון התוכנה והחלוקה לרכיבים מבוזרים, אלגוריתמיקה של ניהול צי הרובוטים, אופטימיזציה של סידור המחסן, ניהול הזמנות ועוד. אני עובד בתחום כבר כמעט 20 שנה, בחברה אני סוגר החודש חמש שנים".
איך הקורונה השפיעה על התנהלות החברה ועל שגרת העבודה היומיומית?
"לאחר תקופת הסתגלות וחוסר ודאות ראשונית, ההתנהלות הפכה להיות יותר מתוכננת מבחינת שגרות עבודה. בעקבות הקורונה התחלנו לעבוד באופן מסודר יותר עם פגישות סנכרון יומיות ושבועיות קבועות, ושיתוף מידע על בסיס נוהל קבוע - כיוון שלא ניתן לפגוש אנשים במשרד באופן ספונטני, להתעדכן ולדון בדברים. מה שקצת נפגע זה דווקא חלק מהשיחות האישיות, המפגש האישי, צחוקים וסמולטוק שמתרחשים כשאנשים נפגשים ומבלים יחד שעות רבות יום אחרי יום. החברה חווה גידול משמעותי ורבים הצטרפו דווקא בתקופת הקורונה, מה שמציב אתגר בחיבור עם אותם עובדים חדשים שמצטרפים, שצריך להכיר דרך פגישות וידאו ולאפשר להם להיקלט כחלק מהצוות".
"בשבועיים הראשונים של הקורונה, זה היה מוזר כי העבודה והחיים הפרטיים התערבבו לגמרי ולא היה ברור בכלל מה קורה. מצאתי את עצמי עובד כל הזמן וגם מטפל בילדים, והייתה לי תחושה מעורבת של מצד אחד בלאגן ולחץ ומצד שני תחושת הרפתקה ושמחה מהלא נודע. לאחר כמה זמן למדתי לאזן טוב יותר את השעות, היו לי ביום שעות עבודה קבועות פחות או יותר ושעות שבהן אני פנוי לגמרי עם הילדים. ראיתי שאני מספיק לעשות יותר בעבודה וגם מבלה הרבה יותר זמן עם המשפחה. למזלי, די מהר הבנתי שלא מדובר באירוע שיחלוף מהר והתכוננתי נפשית ללפחות שנה כזאת, אם לא יותר. החברה די בהתחלה התכווננה לרוטינה של עבודה מהבית לאור הפתיחה והסגירה של המשק, עם גיחות קצרות למשרד, באופן חלקי כשמתאפשר".
איך היה עבורך להביא את העבודה הביתה?
"בזמן סגר מלא, כשהילדים בבית, אנחנו משתדלים לחלק את היום. יש שעות שבהן אני עובד ושעות שבהם אני אחראי על הילדים. אלו ימים מורכבים ולפעמים אני מרגיש שזה בא על חשבון הילדים וקורה שאנחנו פשוט מוותרים ונותנים להם יותר זמן מסך ממה שהחלטנו, כי פשוט אין לנו זמן וכוח. בזמן מגבלות קורונה אבל ללא סגר, אני עובד ארבעה ימים בשבוע מהבית ופעם בשבוע מהמשרד - ועבורי זה ממש טוב. אני מתחיל לעבוד מוקדם בבוקר ובדרך כלל עובד עד אחר הצהריים ואז אני מתפנה ומבלה זמן כיף עם המשפחה. מידי פעם, אם יש צורך אני עובד גם בלילות. היום בשבוע במשרד הוא מאוד משמעותי, הוא גם הזדמנות לקשקש ולראות את החברה פנים אל פנים, לחזק את תחושת הביחד וגם לסגור הרבה דברים שעובדים טוב יותר פנים אל פנים".
איך בני הבית מתמודדים עם המצב החדש?
"כשפתאום הבאתי רובוט הביתה, אמרתי לילדים שלרובוט משעמם לבד במשרד בלי אף אחד, אז הוא רצה לבוא לבקר אותנו. הבת שלי שרגילה לראות אותי עובד עם הלפטופ ותמיד רק שמעה על הרובוטים מהסיפורים, מיד השתלטה עליו, דיברה איתו, הציגה בפניו את הבובות שלה ולבסוף רכבה עליו בכל רחבי הבית.
הילדים הגדולים יותר הספיקו עוד לפני הקורונה לבקר במעבדה ולראות את הרובוטים, אבל בשבילה זו הייתה פעם ראשונה ועכשיו היא מעוניינת שהוא יישאר בבית".
מה הקשיים בלהביא עבודה כזו הביתה?
"הקושי היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שבניגוד למחשב, רובוט מושך כל כך הרבה תשומת לב, שהילדים חייבים לשאול עליו שאלות ולראות אותו עובד, כך שהעבודה מהבית הופכת להיות משותפת עם הילדים".
מה יקרה אחרי הקורונה?
"לדעתי העולם השתנה. שוב ושוב רואים שדברים שנחשבו בלתי אפשריים, הופכים מהר מאוד למציאות. בין אם זה להתחסן למחלה פחות משנה לאחר שהופיעה, מה שהיה מדע בדיוני עד לא מזמן, או לשנות באופן דרסטי את צורת העבודה ולראות שהדברים ממשיכים לעבוד. בסופו של דבר יותר מהכל זה שינוי במנטליות. אני חושב שאנחנו נחזור לשגרה מעורבת של בית ומשרד ובה יאפשרו לאנשים לבחור במידה מסוימת את המינון המתאים להם".
לישון עם חיישנים - רק שלא יקפוץ הפיוז
מי אני? דניאל בר-נס (38)
תפקיד בחברה: "מהנדס DSP בחברת אוגורי (Augury), שפיתחה חיישנים חכמים מבוססי ענן וטכנולוגיית AI לניטור פעילות ובריאות מכונה (Machine Health) בקווי ייצור ותעשייה. בתחום אני נמצא קרוב ל-8 שנים, וב-3 השנים האחרונות אני עובד בחברה".
איך הקורונה השפיעה על התנהלות החברה ועל שגרת העבודה היומיומית?
"כמו כולם, גם אותנו הקורונה תפסה לגמרי בהפתעה. הרי אף אחד לא מצפה לבואה של מגפה שתשבית את העולם. לשמחתי, החברה שלנו שמשרתת את חברות התעשייה והייצור הגדולות בעולם, נהנתה מצמיחה אדירה בתקופה הזו, כדי לסייע ליצרנים לעמוד בביקוש למוצרים שגדל במהירות. המעבר לעבודה מהבית דרש התאמות בהתחלה, אבל לאחר כמה שבועות ובעזרת הצוות המדהים של אוגורי, שגרת העבודה שלנו התייצבה לה. לצד העבודה הרגילה, שהצלחנו לשמר ברמה מצוינת גם מהבית, החברה הקפידה לשמור על הגיבוש בין העובדים והאווירה הטובה והדבר הזה הורגש מאוד במהלך כל תקופת המשבר. ברור שההתנהלות היא לא אותה התנהלות כמו בשגרה, ויש געגוע למשרד, אבל החברה עשתה הכל כדי לסייע לנו לעבור את התקופה הזו בצורה מוצלחת ונעימה".
"שבועיים לפני הסגר הראשון חזרתי מחו״ל, וכבר אז התחלתי לעבוד מרחוק בתמיכת הצוות מהמשרד, מה שעזר להתרגל לרעיון. כאשר הסגר הראשון התחיל באופן רשמי, החלטנו להעביר את כל הציוד שאני צריך (מכונות, חיישנים, מעבדה שלמה) כדי שאוכל להמשיך לעבוד מהבית באופן מלא - מבלי לעכב את הפרויקט. בגלל שאני מתגורר לבד, לא הפרעתי לאף אחד עם כל הציוד והעבודה מהבית. מצאתי את העבודה מהבית כתופעה מעניינת שנושאת עימה יתרונות וחסרונות: מצד אחד אני יכול לעבוד בשעות שנוחות לי, בהן אני הכי אפקטיבי, שעות שהן לא בהכרח השעות הרגילות בהן היינו עובדים מהמשרד. מצד שני הקשיים הלוגיסטיים שחווינו בדרך (ומאז כבר הצלחנו להתגבר עליהם), גרמו לי לעבוד הרבה יותר, במונחים אבסולוטיים".
איזה קשיים למשל?
"יש הרבה קשיים, אבל אתייחס לקושי ספציפי שאני מניח שהוא יותר ייחודי לי. מעבדה בבית, עם מכונות וחיישנים, דורשת לא מעט חשמל והאתגר היה למצוא מספיק שקעי חשמל בבית שלא מחוברים לאותו פיוז בארון החשמל, כדי לא לייצר יותר מדי עומס שיביא לקריסה. כל אחד והאתגרים שלו".
כשתסתיים הקורונה תחזור למשרד?
"לאחר הקורונה, ואני מקווה שזה יהיה בקרוב, אחזיר את כל הציוד בחזרה למשרד. גם כדי שהבית שלי לא יהיה מעבדת מכונות לנצח וגם כדי לאפשר זמינות עבודה על הציוד לכמה שיותר אנשים. מבחינה אישית, מקווה שאוכל להגיע למשרד ולעבוד ממנו ברוב ימות השבוע, ופעם-פעמיים לעבוד מהבית. המודל ההיברידי, מה שנקרא".