רועי עמוס לא רוצה שיקראו לו "גורו". גם ההגדרה "מנטור" עדיין קשוחה לו, על אף שיש לציין שכך הוא מוצג בספר שהוציא לאחרונה, העונה לשם: "עכשיו! ארגז הכלים המדויק לאושר ולהצלחה שלך".
בשיחה איתו עמוס לא צריך שאלות חימום, הוא מיד מניח את הקישקע על השולחן וחושף את השריטות הכי עמוקות שלו. לעיתים נדמה כאילו הוא מדלקם את הדברים כמונולוג מושחז היטב. אבל אולי זה רק נשמע ככה כי הוא רגיל כבר לחטט בעבר שלו בהרצאות שהוא מעביר, רק כי הוא באמת מאמין שאם תכירו את הסיפור שלו – תוכלו ללכת גם אתם בדרכו. בכל זאת, בשנתיים בלבד הצליח רועי עמוס (בן 42, גרוש +2), לקבץ סביבו עשרות מדריכים ואלפי מתאמנים שהולכים בשיטתו. ביניהם גם אחד שאתם ודאי מכירים – יובל שם טוב, יובל המבולבל בשבילכם, אבל עוד נגיע אליו.
"כילד גדלתי במשפחה מאוד ענייה. בגיל צעיר מצאתי את עצמי עובד כדי לפרנס את האחים שלי", הוא יורה מהר כשאני מנסה להבין מאיפה הכל התחיל, "תמיד הייתי על התפר שבין נער עבריין לנער נורמטיבי. הייתי עם בעיות קשב וריכוז שאז בכלל לא ידעו לאבחן, סילקו אותי מכל בית ספר. ההורים שלי שקעו בחובות. המעקלים חיו לנו בבית. כילד הילדות הייתה לעבוד, לגנוב קצת, להביא קצת אוכל מהמכולת. הייתי ללא ילדות, ללא בטחון, ללא חברים".
עמוס אמנם נולד בעפולה, אך לדבריו למשפחה מעולם לא היה מקום של קבע: "טיילנו בכל הארץ, כל הזמן ההורים שלי ברחו מחובות. אבל את רוב הילדות שלי עשיתי במושב כפר ברוך. הייתי בפנימייה עד שהתגייסתי בגיל 19".
עמוס התגייס למג"ב והחליט שזה כרטיס היציאה שלו: "האמנתי שאם אתרחק, החיים ישתנו ויהיה לי יותר טוב", הוא משחזר. "שנה אחרי הטירונות שיבצו אותי ברמאללה, בשטחים. באחד מהלילות קיבלתי טלפון מאמא שלי, גיליתי שהיא חולה במחלה הארורה. אמא שלי היא האישה הכי קרובה אליי. מצאתי את עצמי שוב חוזר לאזור הצפון לעזור לה לגייס כסף, להביא תרופות. נשבעתי איתה יחד שאנחנו מנצחים את זה. הייתי חייל בבוקר ובלילה מלצר כדי להביא כסף הביתה".
כשהגיעה העת להשתחרר מהצבא, לעמוס היה חלום לטוס רחוק ולגלות את העולם הגדול, אבל אבא שלו שינה את דעתו: "הוא ניפץ לי את החלומות ולא רצה שאהיה חמור כמוהו. הוא התעקש שאחתום קבע. זה משהו שלא רציתי, אבל הלכתי אחרי האמירה שלו. ראיתי שהוא לא אבא ולא מגדל את הילדים כמו שצריך וחשבתי שככה אני מתקן את הגורל שלי. חתמתי קבע ועזבתי מהר את הבית. משם התחיל גוש שלג של צרות. מצאתי את עצמי במשברים".
למה הכוונה משברים?
"עשיתי את כל הטעויות האפשרויות; עברתי לגור לבד, אכלתי במסעדות, קניתי רכב. הכל ממשכורת צבאית. מהר מאוד שקעתי בחובות", הוא מתאר בקור רוח. כאילו הוא כבר מכין את מי שיקרא את הראיון להבין שמדובר בחלק בלתי נפרד מהתהליך שהוביל אותו להיות מי שהוא היום. "התחתנתי עם הבחורה הראשונה שאמרה לי כן. בגיל 25 כבר הייתי נשוי, והדבר הבא שעשיתי היה לקנות בית 'כי חייב', למרות שלא היה לי כסף. בסוף הקבלן עקץ אותי ובכלל לא קיבלתי את הדירה. מצאתי את עצמי משלם גם משכנתה וגם שכירות במקביל - וככה התגלגלתי לעוד חובות".
"זה היה הלילה שאני אומר לעצמי שנכשלתי"
לצד ההסתבכות הכלכלית, אחרי כשנה של נישואין, רועי ואישתו דאז התקשו להביא ילדים לעולם. כמו זוגות רבים במצבם הם פנו לטיפולי פוריות, תהליך מורכב נפשית ופיזית, שרבים שאינם חווים זאת בעצמם לא יכולים לשער בנפשם עד כמה הוא יכול להיות שואב ומאתגר להמשך היחסים. "גילינו שאנחנו לא יכולים להיכנס להריון. זאת היא, אבל זה משהו שהיינו בו ביחד. המליצו לנו לאמץ אבל לא הסכמתי. עברנו 7 שנים של טיפולי פוריות, קרוב ל-9 הפלות, כשבמהלך הדרך כולם אומרים לי 'תפסיק', 'אתה מזיק'. המליצו לנו לאמץ אפילו. אבל אחרי 7 שנים הבאנו לעולם שני ילדים, אור-מאיר וספיר, האוצרות שלי".
ומה היה הרגע שהבנת שאתה חייב לצאת מהלופ של החובות?
"נקודת הקיצון שלי הייתה כשהילדים שלי היו בני 3. אני מגיע מהבסיס אחרי שבועיים שאני תורן. רואה את אישתי שרועה על הספה, את הילדים משחקים על הרצפה, והיא בדמעות. היא מספרת לי שחודשיים היא לא עובדת ולא היה לה אומץ לספר לי שאין אוכל במקרר. היא בכתה שהיא מנסה לארגן דברים והיא לא מצליחה, שניתקו את החשמל וסילקו את הילדים מהגן כי לא שילמנו עליהם. לא היה לי מושג שזה קורה בכלל מאחורי הגב שלי. אני אומר 'יהיה בסדר', והולך למקרר, ואז המשקולת נופלת עליי ואני מבין באמת שאין מה לאכול".
ומה אתה עושה באותו רגע?
"זה היה הלילה שאני אומר לעצמי שנכשלתי. נכשלתי כאבא, כבן זוג, הבטחתי לה בטוב וברע", הוא משחזר בקול רועד, "הלכתי למרפסת, לקחתי את האקדח הצבאי שלי, כיוונתי לרקה ויריתי. לא הבנתי איך זה קרה, אבל זאת הייתה פעם הראשונה שהשארתי את המחסנית בחוץ".
נשמע כמו קטע מסרט. ומה אז?
"הדבר הראשון היה לרדת לרחוב לחפש אוכל לילדים שלי. ממש הלכתי מפח לפח עד שמצאתי לחם. ברגע הזה הבנתי שאני לא הולך להמשיך את החיים שלי בצורה הזאת. לא יכול להיות שאני אבזבז חיים שלמים על הישרדות. שאני אחזור על הטעויות שעשו ההורים שלי".
הוא התחיל לנקות חדרי מדרגות בלילות ובבקרים המשיך לשרת כקצין במג"ב. "בתקופה הזאת ירדתי ל-47 קילו. ממש תת תזונה, העדפתי לשמור את האוכל לילדים שלי. לא ישנתי בלילות כי עבדתי לכסות חובות. במקביל גם למדתי תיווך ונדל"ן, ותוך כדי התחלתי לשכור ולהשכיר עוד ועוד דירות".
אם עד עכשיו נשמע לכם שמדובר בסיפור שחוצה את גבולות ההיגיון, רועי עמוס ממשיך להפתיע: "עם השנים אני מצליח לעמוד על הרגליים, ועדיין אני לא מבין למה אני לא מאושר. וואלה יש לי כבר כסף, כבר פחות חובות, אז למה אני לא מאושר? פה התחיל השינוי האמתי. באותה התקופה עוד שירתי כקצין במשמר הגבול ופיקדתי באזור שכם. אנחנו מדברים על תקופת הסכינאות, כל שני וחמישי יש מפגעים. צומת תפוח היה אז בכותרות. יום אחד נזרק עלי מטען צינור ואני מגיע לבית החולים במצב של מוות קליני. אני מתעורר ומבין שאני מתעורר לחיים אחרים. אחרי 21 שנות שירות אני גוזר את החוגר ותוך זמן קצר אני מתחיל לסבול מהתקפים של פוסט טראומה ומקבל טיפול פסיכיאטרי כדי להתמודד. לפני שאני שוב עם החרב על הצוואר, אני מחליט לקחת את עצמי בידיים ויוצא למסע עם עצמי חודשיים בארצות הברית. אני חוזר משם עם תובנה שהאושר לא נמדד בכסף או במה שאני עושה מחר בבוקר. האושר נמדד במה שיש לי בחיים".
"אני ממש זוכר את התאריך. זה קרה ב-1 במאי 2019. אני מבין שאני חייב להתגרש, שאני חייב לעזוב את הפסיכיאטר, שאני חייב שינוי בחיים. אני חוזר לבית של אמא עם ארגז כלים אדיר ואני נשבע שאני מגיע לגג העולם - כי יש לי את הכלים להיות מאושר".
וככה רועי עמוס מחליט לאפס את עצמו. חודשיים אחרי הוא כבר עולה על הבמה עם ההרצאה הראשונה שלו מול 200 איש, שכולם קנו כרטיס להופעה. בתוך שנתיים הוא הופך למרצה מבוקש עם עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, כאשר אנשים נרשמים חודשים מראש כדי להשתתף בהרצאות שלו. "אני המאמן הכי עסוק בארץ", הוא מעיד על עצמו, "בשבוע שעבר פתחתי את המרכז להתפתחות אישית הכי גדול בארץ, כזה שנותן מענה לכל האוכלוסיות. אני מכשיר מאמנים והיום מחזיק בצוות של 10 מאמנים שכל אחד מומחה בתחומו. יש לי עשרה עסקים של חברות שיווק, נדל"ן, התפתחות אישית. יש לי אהבה מטורפת לבת זוג חדשה, אני אבא הרבה יותר טוב לילדים שלי, אני מקים עסקים לאנשים צעירים ועוזר להם לא להסתבך. כבר 5,000 עותקים נמכרו מהספר שלי תוך 3 חודשים באונליין בלבד, רק החודש אני מתכנן להכניס אותו בכלל לחנויות הפיזיות. אפילו חיתנתי למעלה מ-10 זוגות".
אז איך בעצם השינוי המהיר הזה הגיע? מה קרה?
"אני חי את החיים שאני באמת אוהב. אני חי בנתינה מלאה. אני מבין שהאושר האמתי שלי נמצא בעזרה לזולת. אני מלווה אנשים פוסט-טראומתיים ומלמד אותם איך להתמודד עם זה. אני חי היום חיים מלאים בשפע. אני חיי חיים של אהבה. אני כבר לא אוסף מהפח אוכל", הוא חוזר שוב לאותה נקודת קצה שכמעט לקחה את חייו.
"היום אני מעביר סדנאות שכחלק מהן אני מחייב את הבוגרים לתרום לקהילה. לניצולי שואה, לנשים מוכות, כל מה שאת לא רוצה וחסר. אנחנו כל חודש מלווים אותם. ביום שאספתי אוכל מהזבל, כשכבר מצאתי פיתות, ההוא מלמעלה שלח לי קבצן אמתי. דמייני לך בראש גבר עם חצי מדים חצי אזרחי, עובר מחפש פיתות ושומע קול בשעה 2 בלילה – שאומר לי 'הי אדוני אפשר את הפיתות?', בראש אני אומר 'לך מפה', אבל היה לי ברור שאני צריך לתת לו. הוא אמר לי 'אל תבכה, הדמעות לא עוזרות'. הבנתי שאם אני נותן לבנאדם מהכלום שהיה לי אני מבין שיש לי כוח. אני חושב שברגע הזה הבנתי שאני רוצה לעסוק בנתינה ללא מניירות".
"תביני. אני עד לפני שנתיים חייתי רק עם אמונה אמתית שאני יכול לחיות אחרת ושאני לא חייב להיות אדם אומלל. היום אני נמצא על גג העולם". וכשעמוס אומר על גג העולם הוא מתכוון לזה מילולית: המרכז שהקים נמצא בקומה 52 במגלי משה אביב, השוכנים באחד הצירים הכי עמוסים של גוש דן.
"אני לא גורו ואני לא רוצה שיקראו לי כזה"
אתה לא מפחד מהיום שזה פתאום יגמר?
"תראי", הוא עוצר לקחת אוויר, אולי בפעם הראשונה מאז שהתחלנו את השיחה, "הפחד הקיומי תמיד קיים. חייתי חיי הישרדות רוב חיי. הדבר שמשאיר אותי לקרקע זה להיות האדם הצנוע, לא להתרברב, לא לקפוץ מעל הפופיק. זכות הקיום שלי זה מה שאני נותן לאנשים. כל בוקר אני אומר לעצמי – 'רועי תזכור כל בוקר שלרגע התהילה לא תעלה לך'. אנשים משאירים לי הודעות כמו 'אתה מלאך', 'שינית לי את החיים'. אני כל לילה עובר על ההודעת ומזכיר לי שזאת השליחות שלי בחיים. הכסף הוא לא האישיו. זה רק שלא יחסר".
אז הפכת לגורו?
"אני לא גורו ואני לא רוצה שיקראו לי כזה. נכון, אנשים עומדים בתור – היומן שלי עסוק שנה קדימה. בגלל זה העסקתי מאמנים. בסוף אנחנו שום דבר. אנחנו עוזבים את העולם הזה רק עם שם ועם מה שעשינו בעולם. תראי, מעולם לא נגעתי בסמים. אני תמיד נשאר הילד המפוחד. לא רוצה להרים את האף. הפשטות נוגעת בי. לא פשוט להיות פשוט".
בעמוד האינסטגרם שלו תמצאו סרטוני מוטיבציה, פוסטים עם משפטים מעוררי השראה לחיים וגם תיעוד מההרצאות שלו. בסטוריז השמורים שלו תוכלו לראות גם את המפגש שהיה לו עם יובל המבולבל וקטעים מתוך השיר של שם-טוב "מאמין בעצמי", אותו הם מבצעים יחד על הבמה.
"אני מלווה לא מעט סלב, את יכולה לראות את תגובות שלהם בעמודים שלי. ביניהם כמובן יש את יובל המבולבל. אז, בתקופת המשבר שלו והסיפור הגדול שהיה לו עם המשטרה, הגעתי אליו הביתה וישבתי איתו. אחר כך העליתי אותו איתי לבמה לספר את הסיפור שלו – להראות לאנשים שרגע, שניה, יכול להיות שהוא מעד אבל הוא לא פגע בנפש של מישהו. גם הסיפור של יובל זה בדיוק 'התהילה' הזאת שדיברנו עליה קודם".
"אני לא ממש מכיר אותו לעומק, הוא משתמש בשיר שלי בהרצאות שלו, והוא הזמין אותי פעם להשתתף בהרצאה שלו, זה היה ממש מרגש", סיפר יובל שם טוב ל-mako כששאלנו אותו על ההיכרות עם רועי עמוס.
יש הרבה הצפה בשוק של אנשים בתחום שלך
"הלוואי וכל ההמון אנשים שעושים את זה יעשו את זה מתוך שליחות אמתית ומתוך הרצון לעזור. הבידול הכי גדול שלי הוא שאין אדם היום בארץ שיכול לטפל במשברים בצורה שבה אני מטפל. אני מומחה במשברים ויודע לנהל משברים. בגלל זה האימון שלי הוא ברמה האישית, אני מדבר עם אנשים בטלפון ונמצא איתם יד ביד. אם אני יודע שאני לא יכול להכיל אותם אני לא מלווה אותם. אני מבין מה הם עוברים - הייתי בכל נקודה בחיים שהם רק חולמים עליה".
View this post on Instagram
אז היום אתה רואה בעצמך מנטור להתפתחות אישית?
"אני לא קורא לעצמי מנטור. אמא שלי היא המנטור שלי, אז מה היא עושה מזה כסף? היא מנטורית לאימהות. לא תראי אותי קורא לעצמי מנטור. אני כן מאמן, אני כן קואצ'ר, אני כן מומחה לניהול משברים. מלמד איך להפוך כל משבר להזדמנות". הוא משיב בנחישות כשאני מנסה להכניס אותו לתבניות.
"אני לוקח משברים של אחרים ומנתח אותם. אני חוויתי על בשרי מה זה משבר. זה לנסות להתאבד כי אין לך איך להאכיל את הילדים שלך. זה לילות בלי שינה של פוסט טראומה. זה אימפולסיביות. זה לא לקיים יחסי מין כי אתה לא מחובר לעצמך. זה להגיד לפסיכיאטר שאני לא רוצה לקחת כדורים כדי לא להיות תלוי בשום דבר", הוא יורה בלי לעצור, "70% מהמדינה חווים חרדות. כל אחד שלישי חווה חרדה. כשלא יודעים להכיל את זה, זה מוביל אותנו למקום נורא. את תראי מה קורה אצלי בסדנאות - אנשים חווים חרדה תוך כדי הסדנה ואני מראה להם איך להתגבר".
"אני עובד מאוד קשה כדי להגיע לאן שאני היום. לא אספר לך שאני חי במגדל השן, אני נוסע על הקו של רמת גן - בית שאן לראות את הילדים שלי. אני כל היום על הכביש, אני עובד המון, מתנדב כל חודש עם החבר'ה שלי, רק דרך הנתינה יגיע השפע האמתי. מה שיש אפשר לאבד, מה שאין אפשר להשיג".
יש לך תואר או תעודה לאמן?
"למדתי אימון. עשיתי ולמדתי לא מעט קורסים. אני בוגר תואר ראשון בקרימינולוגיה ותואר שני בביטחון לאומי. גם מאמנים שלי לא נכנסים לעבוד אצלי בלי קורס אימון".
כמה עולה להשתתף בסדנאות שלך?
"הסדנאות שלי יכולות להתחיל מתהליך של 3,000 לסדנה של 4 ימים, ואז אני מלווה אותם שנה תמורת התנדבות פעם בחודש. תהליך ליווי אישי אחד על אחד זה 35 אלף שקל. עם המאמנים שלי זה יכול להתחיל מ-6 עד 10 אלף שקל. בגדול תהליך כזה אצלי יכול להתחיל מ-3,500 ולהיגמר ב-40,000 ש"ח".
לא מעט
"אני יכול להגיד לך שיש לא מעט עזרה, יש יוצאים מהכלל. אני אומר לכולם – אין סיכוי שתבוא לבקש עזרה ותצא בידיים ריקות בגלל שאין לך כסף. אין סיכוי. אני לא אשן טוב בלילה אם אדע שאדם בא לבקש עזרה ולא נתתי לו אותה", הוא ממהר לסייג. "הנה למשל הגיעה אליי מישהי בת 28. היא לא סיפרה על הבעיה הכלכלית שלה - וזה מה שאהבתי אצלה. היא דיברה על בעיה זוגית, על בעיה עם המשפחה לצאת מהארון כלסבית, על הדימוי העצמי. אני יושב ורואה בחורה סופר איכותית מולי, אני מציג לה את האופציות שלי ללוות אותה והיא אומרת לי 'אני אגיע אליך כשאני אעשה כסף'. זה שבר אותי. מאותו הרגע החלטתי שאין דבר כזה. עד היום היא מתאמנת אצלי ולא שילמה שקל. כדי שלא תעבוד בחינם היא מתנדבת אצלי במרכז כל יום. אין דבר כזה לקבל בחינם – בנאדם צריך לעשות משהו כדי להעריך את מה שהוא מקבל. היא נמצאת איתי ועוברת את התהליך הזה".
"לא כולם חייבים להיות מיליונרים כדי להיות מאושרים"
יש כאלה שירימו גבה, שיחשבו שמדובר במכונת קלישאות משומנת שמכניסה הרבה כסף. אבל לעמוס זה לא משנה - הוא יודע שאת המסר שלו הוא מצליח להעביר, למרות מה שהצינקנים חושבים עליו.
"אני לא רוצה להפוך למכונה של כסף. נכון, אני עדיין עסק שעושה כסף. אבל אני נותן ידע, כלים. לא כולם מאמינים בדבר הזה, אבל המטרה שלי היא להראות שאפשר אחרת. אני איש עסקים מצליח, דבר שהפך אותי לכזה זה האדם שהפכתי להיות. אם יש מסר שחשוב לי להוציא לעולם זה שכל אחד יכול. העולם מושך אותנו למטה באופן טבעי וזה בסדר, לא כולם חייבים להיות מיליונרים כדי להיות מאושרים. אבל אפשר אחרת".
לקראת סיום השיחה, הוא חוזר לאותו לילה של חיפוש אוכל בפחים. "את יודעת, אני עד היום לא מסוגל לזרוק לפח לחם. כל פעם כשאני נאלץ לעשות את זה אני שם שטר של 50 ש"ח בשקית ומוסיף פתק 'אם יש לך את האומץ לקחת את החיים בידיים, אני מוכן ללוות אותך חינם', ומשאיר את המספר שלי. הנה אני מדבר איתך ויורדות לי דמעות".
מישהו התקשר?
"חלום שלי שיחזרו אליי. שנתיים אני עושה את זה".
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו.
נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
- ער"ן - בטלפון 1201*
- סה"ר - https://sahar.org.il