כשאנחנו מתחילים לעבוד במקום חדש או מבקשים לשפר את תנאינו במקום העבודה הקיים, מרבית העובדים מסתכלים רק על נושא השכר - "השורה התחתונה" שמראה לנו כמה תכל'ס ייכנס לחשבון בכל חודש. בשנים האחרונות, בעיקר בשל ההתפתחות המואצת של ענף ההיי טק והחשיפה להטבות שניתנות לעובדי מדינה (שלא ניתנות באופן דומה לעובדים במגזר הפרטי), יותר ויותר עובדים מבינים, שלעיתים, לא פחות חשוב לבקש ממקום העבודה גם הטבות שונות שעשויות להיות משמעותיות לא פחות מסוגיית השכר - והאמת שלפעמים גם למעסיק קל יותר לתת "הטבות לעובדים" במקום העלאת שכר.
רכב מהעבודה, קייטנות לילדים, סבסוד ארוחות, טלפון נייד או מחשב על חשבון החברה, קרן השתלמות, ביטוח בריאות, הגדלת מספר ימי החופשה השנתית, השתתפות בביטוח או אחזקת רכב, מימון אינטרנט בבית, הסעות למקום העבודה, ארוחות מסובסדות, השתתפות בהוצאות ביגוד, מימון השתלמות או קורס מקצועי, חדרי כושר, השתתפות בהוצאות החינוך לילדים – כל אלה ועוד נחשבים להטבות לעובדים. עם זאת, בניגוד לדעה הרווחת ולאהבה שלנו לקבל מתנות, חשוב שתדעו שלא כל מה שנחשב בקרב העובדים ל"הטבה" באמת משתלם לכם, ועל חלק מההטבות הללו תיאלצו לשלם מיסים באופן שיהפוך אותן להרבה פחות כדאיות. כך שלפעמים אפילו עדיף לוותר עליהן.
פנינו לעו"ד ורו"ח נמרוד רטנר, סמנכ"ל חשבונתון (המרכז לחשבי שכר ומנהלי חשבונות), שיעזור לנו להבין אילו הטבות פופולריות באמת משתלמות – ואילו פחות:
רכב מהעבודה: משלמים עליו בממוצע כ-13,000 ש"ח בשנה
בעבר זה היה "הגביע הקדוש" של כל עובד, הדבר המרכזי לשאוף אליו. כולנו זוכרים את השיר "רכב חברה" של להקת "אפליקציה" מארץ נהדרת, ששיקף את התחושה של חלק מהעובדים כלפי הרכב שלהם ("מעניין לי את התחת שנדלקת נורה"), וסייע עוד יותר במיצוב ההטבה כאטרקטיבית ונחשקת.
הטבה הזאת נחשבת כבר מזמן כסטנדרט בחברות רבות, ובמקרים רבים מוענקת לעובד תוך ניכוי סכום מסוים משכר הברוטו. עם זאת, בשנים האחרונות כבר ברור שזה נושא מורכב יותר ולא כל עובד היום לוקח רכב ללא מחשבה.
כל עובד שיש ברשותו רכב ממקום העבודה, משלם היום מס שווי שימוש בשיעור 2.48% משווי הרכב (שווי השימוש מחושב כשיעור מתוך מחיר המחירון של הרכב בהיותו חדש; למעשה, בפועל, חלק ניכר מרכבי החברה ישנים מאוד עם מאות אלפי ק"מ ולמעלה מכך). כיום, עובד שכיר המחזיק ברכב צמוד לצרכי עבודה משלם בממוצע כ-13,000 ש"ח בשנה (או כ-1,100 ש"ח לחודש) למס הכנסה ולביטוח הלאומי.
אבל זה לא נגמר בכך; כאשר אתם מתלבטים האם לקחת רכב עבודה או לא, חשוב גם להבין האם יש מגבלות לשימוש ברכב. למשל: מי מורשה לנהוג בו לפי הביטוח? האם יש הגבלת קילומטרים או צריכת דלק? מה קורה במקרה של תאונת דרכים? ועוד. בקיצור, אם הרכב הוא "הטבה" ואיננו חובה לביצוע העבודה שלכם (כמו טכנאים, חשמלאים, אנשי מכירות וכו') - בדקו היטב האם זה בכלל כדאי לכם. ייתכן שתעדיפו לוותר על הרכב ש"כולם מקבלים" ולהגדיל את הברוטו.
אגב, חשוב שתדעו שבהקשר של "רכב עבודה" מתקיים מאבק ציבורי של "העמותה לשווי מס רכב". עמותה זו קמה על ידי אנשי שטח, רובם עובדי כפיים ("צווארון כחול"), שמנסים לשנות עיוות מס שמתקיים כיום מצד המדינה ורשות המיסים כלפי בעלי מקצוע רבים (טכנאים, קבלנים, שרברבים, אנשי אינסטלציה, אנשי מכירות ודומיהם), שחייבים רכב עבודה צמוד בכדי לעבוד, אבל משלמים מס זהה למס שמשלם מי שקיבל את הרכב רק כהטבה בחוזה ההעסקה שלו. כך, האינסטלטורים משלמים אותו מס כמו אנשי ההיי טק שמשתמשים ברכבם, בואו נודה, בעיקר לנסיעות פרטיות.
טלפון נייד: למרות שרפורמת הסלולר עברה מזמן – שווי המס לא השתנה
רובנו מתייחסים לכך כמובן מאליו. בפקודת מס הכנסה נקבע כי יש לראות בהעמדת מכשיר טלפון נייד לרשות העובד הטבה בידי העובד, שמהווה חלק מהכנסתו החייבת במס שיש לזקוף בגינה שווי.
ובמילים אחרות: מי מכם שמקבל טלפון נייד ממקום העבודה, רואה את זה כיום בתלוש המשכורת כסעיף חיוב על "שווי טלפון נייד". לפי התקנות, העובד יחוייב במשכורת על הנמוך מבין השניים: מחצית מההוצאה החודשית (ללא עלות המכשיר) או התקרה בתקנות (105 ש"ח). אך שימו לב שרוב המעסיקים מחייבים אתכם כל חודש על שווי שימוש בטלפון נייד בסך של 105 שקלים, למרות שמאז "רפורמת הסלולר" - עלות השימוש נמוכה הרבה יותר.
למה בעצם אנחנו משלמים על זה מס? רשויות המדינה החליטו שהמכשיר משמש את העובד גם לצרכיו הפרטיים והאישיים ולא רק לענייני עבודה, ולכן מס הכנסה קבע שיש למדוד שווי הטבה זו. ההוצאה החודשית לא תכלול את עלות המכשיר, מכיוון שהמכשיר מהווה נכס קבוע בעסקו של המעסיק. אגב, למי שיש טלפון שהוא יכול להתקשר ממנו למקום העבודה בלבד (היה נהוג יותר פעם) – זה לא ייחשב כהטבה בידי העובד.
דמי ביגוד והנעלה: האם הביגוד ישמש אתכם רק לעבודה או גם לצרכים פרטיים?
עוד הטבה נחשקת היא מתן כסף לעובדים על מנת שיוכל לרכוש לעצמם פריטי ביגוד והנעלה. כאן צריך להבדיל בין בגדים לצרכי עבודה, לעומת בגדים שאינם משמשים את העובד או העובדת במהלך עבודתם.
בגדול, ביגוד לצרכי עבודה הם הדברים שניתן לשייך למקום העבודה (למשל חולצה עם לוגו של המסעדה) או שקיימת חובה ללבוש במסגרת העבודה (למשל גלימת עו"ד או חליפת כבאים). ביגוד מסוג זה אינו מהווה הטבה החייבת במס בידי העובד.
לעומת זאת, ישנו גם ביגוד שאינו לצרכי עבודה וזה כבר נחשב ל"הטבה" החייבת במס בידי העובד. מדובר בביגוד שאינו מזוהה עם מקום העבודה וניתן לשימוש גם מחוץ למקום העבודה. מעסיק יכול לתת הטבה כזו לעובד גם כ"קצובת ביגוד לעובד" (יבוא לידי ביטוי בתלוש המשכורת) וגם כ"תלושי שי" לרכישת ביגוד. בשני המקרים, העובד חייב במס. כמה? זה כבר תלוי בסכומים.
איך זה מתבטא? אם אני טבח במסעדה וקיבלתי ביגוד של שף וסינר יוקרתיים, בעלות של 800 ש"ח לדוגמה, לא אחוייב בתשלום מס - כיוון שמדובר בביגוד עבודה. לעומת זאת, רואת חשבון שקיבלה במתנה חליפה יוקרתית בשווי אותה עלות, המשמשת אותה בפגישותיה בלשכת מס הכנסה ובפגישותיה מול לקוחות, כן תחוייב בשווי ביגוד בסך 800 ש"ח. למה? כי אין בחוק הוראה המחייבת רו"ח בביגוד מסוים בדיונים או בפגישות, ובחליפה שקיבלה היא יכולה להשתמש גם באירועים פרטיים מעבר לשעות העבודה.
מחשב: אל תוותרו על ההטבה הזאת – היא אינה מחויבת במס כלל
הציעו לכם לקחת מחשב כהטבה? מצוין. עובד המקבל מהמעסיק מחשב לצורכי עבודה אינו מחויב בשווי מס.
אגב, יש לא מעט חברות שבוחרות להשאיר בידי העובדים ציוד אלקטרוני יקר ערך שניתן להם במהלך עבודתם, גם בתום עבודתם בחברה ("מתנת פרידה"), וזה עשוי להגיע לעיתים לשווי לא קטן.
הגדלת מספר ימי החופשה השנתית: אחת ההטבות ששווה "להילחם" עליהן
מספר ימי החופשה המינימלי בישראל עומד על 12 ימים נטו בשנה (עבור מי שעובד 5 ימים בשבוע), ו-14 ימי חופש נטו בשנה (עבור מי שעובד 6 ימים בשבוע). המינימום הזה רלוונטי ל-5 השנים הראשונות במקום העבודה, כאשר מהשנה השישית ואילך מספר ימי החופשה יגדל על פי חוק. בימי החופש הללו העובדים זכאים כמובן לשכר מלא.
אני ממליץ למי שיכול להגדיל את מספר ימי החופשה שהוא מקבל מהמעסיק – לעשות זאת. הסיבה פשוטה: למעסיק קל יותר לתת ימי חופש שלא מרגישים לו כמו "הוצאה ישירה", אבל חשובים מאוד לעובד, ובמקרים מסוימים אם לא ניצלתם את ימי החופשה שלכם בסיום עבודתכם אצל המעסיק, תוכלו להמירם בכסף.
סבסוד ארוחות: משלמים מס לפי הסכום המלא של שווי השימוש
על פי החוק, אם המעסיק מספק לעובדיו ארוחות במקום העבודה, יש לראות בכך טובת הנאה בידי העובד החייבת במס, לפי הסכום הגבוה מבין עלות הארוחה למעסיק לבין שווי השוק של הארוחה.
כלומר: אם עובד קיבל כרטיס סיבוס או תן-ביס ממקום העובדה, שאותו הוא יכול לנצל להזמנת אוכל עד לסכום של 600 ש"ח בחודש, למשל, במרבית המקרים המעסיק אינו משלם את השווי המלא - אלא משלם בפועל רק חלק מהסכום. לדוגמא: המעסיק משלם 550 ש"ח כדי להטעין את הכרטיס ל-600 ש"ח. אם העובד ניצל את כל הסכום שבכרטיס, בתלוש השכר שלו ייזקף שווי השימוש המלא – בסך 600 ש"ח, ולא הסכום נטו שעלה למעסיק.
חניה: הטבה שלא מחויבת במס כלל – אז אם נותנים לכם, תקחו
מעסיקים רבים מקצים לעובדיהם חניה בסמוך למקום העבודה, כאשר פעמים רבות המעסיק גם נדרש לשלם על כך דמי מנוי חודשיים לחברה המפעילה את החניון.
נכון להיום, אין שווי מס על חניה שהמעסיק מעמיד לעובדים שלו, ולכן זו הטבה "אמתית". מי שעובד באיזורי תעסוקה עמוסים במיוחד או במרכזי הערים, יודע שחניה קרובה מספקת נוחות שלעיתים שווה הרבה זמן וכסף (ועצבים).
אגב, רשות המיסים העלתה רעיון לחייב את העובדים שווי על החניה שהמעסיק מעמיד להם בסמוך למקום העבודה, מתוך מטרה לצמצם את כלי הרכב שנכנסים לערים. נכון לעכשיו – הרעיון הזה נותר "על הנייר".
פעילויות לרווחת משפחת העובדים: לעיתים המעסיק סופג את עלות המס
הקטגוריה הזו כוללת לא מעט הטבות משמעותיות מאוד ששוות כסף רב לכל משפחה. במקומות עבודה גדולים או במגזרי עבודה מסויימים (ענף ההיי טק והפיננסים למשל), נהוג לסייע לעובדים עם הטבות כגון חופשות מוזלות, קייטנות לילדים, מימון שכר לימוד של בני הזוג או הילדים ועוד.
מדובר במוקד משיכה גדול לעובדים, אך חשוב שתדעו שההטבות הללו חייבות במס. ועם זאת, יש מקרים בהם המעסיק סופג את העלות, ואז העובד לא מרגיש בכך. בשורה התחתונה: בדקו האם המימון כולל את שווי עלויות המס.
נקודות הנוסע המתמיד: תלוי מי נהנה מההטבה – אתם או החברה?
ישנם לא מעט עובדים שבמסגרת עבודתם טסים לפגישות עבודה מרובות בחו"ל. הטיסות הללו מקנות נקודות "הנוסע המתמיד" שיש להן ערך רב גם לחברה (החברה יכולה למשל להשתמש בנקודות שהעובד צבר לצורך רכישת כרטיסי טיסה לו או לעובדים אחרים), וגם לעובד עצמו (שיכול לנצל אותן לטיסות פרטיות, לשדרוג בתי מלון או להשכרת רכב בנסיעות פרטיות). אז של מי הנקודות - של החברה או של העובד? והאם יש להטיל עליהן מס?
לפי דעתי, אם העובד הוא שנהנה מהנקודות (באופן פרטי, לא לנסיעות עבודה) - ישנה הצדקה לחייב את העובד בשווי מס. ואם החברה היא שמשתמשת בנקודות לשימוש עסקי - אין הצדקה לזקוף שווי לעובד. בכל מקרה, רשות המיסים פונה להרבה חברות היי טק ודורשת מהן שיזקפו שווי שימוש על הנקודות של הנוסע המתמיד.
לימודים והשתלמויות מקצועיות: האם מדובר בשמירה על הקיים או בהכשרה חדשה?
מעסיקים רבים מציעים מימון לימודים או השתלמויות מקצועיות כהטבה. גם הם וגם העובדים לא תמיד מודעים לפן הכלכלי שבכך. למעשה, החוק מבדיל בין השתלמויות מקצועיות בתחום העיסוק של העובד או העובדת (הידעתם? עובדי מדינה זכאים ל-10 ימי השתלמות בשנה במימון המעסיק), לבין לימודים אקדמיים או רכישת מקצוע והשתלמויות שאינן בתחום העיסוק.
במקרה בו המעסיק מממן לימודים שהם בגדר השתלמות מקצועית - שמטרתה שמירה על הקיים ושיפור הידע המקצועי של העובד, אין לזקוף שווי לשכרו. כלומר זוהי הטבה שאינה עולה שקל אחד לעובד. בעיני החוק, אלה מקרים בהם העובדים חייבים לשמור על רמה מקצועית קיימת או לשפר אותה.
כיצד זה מתבטא? למשל, ימי עיון בנושא חשבי שכר הינם "שמירה על הקיים" ולכן לא ייחשבו כהכנסה חייבת במס, בעוד שקורס חשבי שכר, היוצר יתרון מתמיד בידי העובד, ייחשב כהכנסה חייבת בידי העובד. מבולבלים? בצדק, לכן חשוב לוודא מראש האם כל העלות תהיה על המעסיק או שגם אתם תצטרכו לשלם חלק מההטבה.