אתם פוגשים אותם כל יום. למלצר בבית הקפה יש תואר ראשון. המוכרת בחנות הבגדים סיימה תואר בהצטיינות. הברמן בפאב בכלל כותב עכשיו תזה. אתם מכירים אותם, את אלה שעובדים בעבודות פשוטות על אף שיש להם תואר. אנחנו אומרים שזה מצב זמני, הזדמנות להכניס קצת כסף עד שימצאו עבודה "אמיתית". בספרות המקצועית קוראים לזה underemployment , תת-תעסוקה. אנשים הנמצאים בתת-תעסוקה עובדים במשרות שאינן מנצלות את מלוא ההשכלה, ההכשרה והיכולות שלהם.

כשזה נוגע לבוגרי אקדמיה, אנחנו נוטים להמעיט בחומרת הבעיה, מתוך מחשבה שעם הזמן הם ימצאו את השביל שלהם ומדובר בבעיה של הטווח הקצר, של חסרי ניסיון תעסוקתי. אבל עצם קיומו של המצב הזה מעלה שאלות על היכולת שלנו להכין סטודנטים לקראת יציאתם לשוק העבודה באופן טוב יותר. השאלה הזאת מתחדדת ככל שמתרחבים הפערים בין הלימודים למציאות של עולם העבודה.

העולם המשתנה מציב שאלות חדשות על החיבור בין השכלה להכשרה לעולם העבודה. על פי נתוני הבנק המרכזי, בארה"ב אחד מכל שלושה אקדמאים עוסק בעבודה שאינה דורשת השכלה אקדמית ולכן מוגדר בתת-תעסוקה. הנתונים מראים שכאשר מסתכלים על בוגרי אוניברסיטאות צעירים בגילאי 22-27, אחוז התת-תעסוקה עולה ל-44%. דוח חדש של חברת Burning Glass, המנתחת את שוקי העבודה, מסמן שהבעיה היא לאו דווקא זמנית ושהתפקיד הראשון בשוק העבודה חשוב יותר מכפי שהיינו רוצים לחשוב. לפי הדוח, תת-תעסוקה בתפקיד הראשון היא סימן מקדים לירידה קבועה לדרך צדדית, שתוביל לחוסר יציבות תעסוקתית ולהכנסות נמוכות. בוגרי אוניברסיטה שמתחילים את דרכם בתפקידים שהם מתחת לרמתם, הסיכון שיישארו במצב הזה גם אחרי 5 ו-10 שנים הוא גבוה. אגב, נשים יותר מגברים משלמות את המחיר של ההתחלה האיטית בטווח הארוך.

כמה נתונים. ראשית, מי שהתחילו "טוב", לא ירדו בהמשך לתת-תעסוקה. 87% מאלו שהתחילו בתפקיד שתאם את יכולותיהם מילאו תפקיד כזה גם כעבור חמש שנים, ו-מהם 91% היו בתפקיד כזה גם אחרי עשר שנים. מנגד, אלה שהתחילו בחסר נשארו שם. לפי המחקר, ארבעה מכל עשרה בוגרי אקדמיה התחילו בתפקיד ראשון שלא תאם את רמת ההשכלה שלהם ושני שליש מהם היו באותו מצב גם כעבור חמש שנים. 75% מהם נשארו במצב הזה גם אחרי עשור.

כנראה לא תופתעו מההשפעה שיש לאופי התואר. בוגרי מקצועות STEM (מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) היו מראש בסיכון מופחת לתת-תעסוקה, וגם אם מילאו תפקיד לא מתאים הם יכלו בקלות רבה יותר מבוגרי תארים אחרים לצאת ממנו לקריירה מתאימה. המחיר הכלכלי של תת-תעסוקה הוא משמעותי ומתבטא ברמת שכר נמוכה יותר. מהבחינה הזאת, נקודת ההתחלה של נשים היא נמוכה במיוחד. כמעט חצי מהנשים במחקר התחילו בתת-תעסוקה, לעומת 37% מהגברים. מאחר שנקודת המוצא קובעת גם לעתיד, כך גם נראה הפער בהמשך. יותר מכך, נשים נמצאות יותר בתת-תעסוקה ללא תלות בתחום לימודיהן. כלומר, גם אם הן בוגרות מקצועות STEM , אחוז גבוה יותר מהן יעבדו במשרה שאינה תואמת את כישוריהן.

המסר של מודעות הדרושים

אבל הסיפור הגדול והמטריד יותר טמון באופן שבו מוגדרת תת-תעסוקה. אנחנו יודעים שבשנים האחרונות תואר ראשון הפך לדרישת מינימום בתחומי עיסוק רבים, מה שמכונה Upcredentialing , העלאת סף הדרישות. כך, גם במשרות שבעבר הסתפקו בבגרות או בלימודים מקצועיים אחרים, דורשים היום תואר. לכן, אפילו אם מישהו עובד במשרה שדורשת תואר ראשון, זה לא מבטיח לנו שהוא לא בתת-תעסוקה. מניתוח מודעות דרושים, החברה מצאה שעבור יותר ויותר מקצועות נפתח פער בין מי שעובד כיום במקצוע לבין הדרישות עבור מגויסים חדשים. במקצועות האדמיניסטרציה, למשל, רק ל-19% יש כיום תואר, בעוד שב-65% ממודעות הדרושים נדרש כזה. כשמסתכלים על הגידול במודעות הדרושים מאז 2010, המודעות הדורשות תואר ראשון צמחו בכ-250% אבל אלה הדורשות תואר ראשון למשרות שבעבר לא דרשו תואר ראשון צמחו פי שניים, ב-500%. הטענה היא שהמשרות האלה מחפשות מועמדים לתת-תעסוקה, לעבודה שלא באמת מנצלת את ההכשרה וההשכלה שלהם.

לא בטוח שזו טענה נכונה. אם בעולם העבודה החדש יש הרבה פחות משמעות למקצועות שנלמדו והרבה יותר משמעות ליכולות שנלמדו, ובהן היכולת ללמוד, הרי שתואר ראשון מכין את העובדים ליכולת ללמוד במהלך חיי העבודה את מה שנדרש כדי להתפתח. אולי דווקא יש כאן אמירה של מעסיקים שהם מבינים שהעובדים לא מגיעים ממערכות ההשכלה עם הידע הנדרש, אבל הם מחפשים את אלה שיידעו לרכוש את הידע הזה תוך כדי תנועה. ויותר מכך, שהם מבינים שהמשרות עבורן הם מגייסים לא יישארו כפי שהן מוגדרות כיום, והם זקוקים לאנשים שיידעו להתפתח עם השינויים.

חזרה לסטודנטים. אם התפקיד הראשון חשוב, כדאי לחשוב היטב איך לשפר את היכולות והניסיון תוך כדי שנות הלימוד. במחקר של Burning Glass שעסק בסטודנטים במדעי הרוח בדקו איך משפרים את הסיכוי לעבודה אחרי התואר. מתוך 3.8 מיליון משרות פתוחות בארה"ב לבעלי תארים, יש 1.4 מיליון משרות שבוגרי מדעי הרוח יכולים להתאים להן ולהרוויח שכר המקביל למשרות התחלתיות במקצועות STEM . אבל יש כאן תנאי, והוא שהבוגרים ירכשו יכולות משלימות להשכלה שקיבלו. היכולות האלה תלויות בסוג ההשכלה, אבל מה שמאפיין אותן הוא שהן מקנות כלים פרקטיים וטכניים משלימים שהופכים את ההשכלה לישימה בעולם העבודה. לדוגמה, בוגר מגמת אמנות שלמד גם עיצוב דיגיטלי או התמחה בכלים חדשים, או בוגר מינהל עסקים שהתמחה בניהול פרויקטים, תקציב וכלי ניתוח.

יותר מכך, העולם החדש מערבב מחדש את התפקידים ומעלה צרכים ליכולות שבאות מעולמות שונים, שאינם תואמים את האופן שבו אנחנו רוכשים השכלה כיום. למשל, תפקיד התחלתי בעיצוב גרפי דורש גם יכולות עיצוב, גם היכרות עם כלים דיגיטליים וגם יכולות פיתוח ברשת ומיומנויות שיווק. מי שיזהה היכן הפערים בין מה שנלמד בתואר לצורכי התפקידים וישלים אותם יהיה בעמדה תחרותית יותר עם כניסתו לשוק העבודה. השלמות כאלה אפשר לעשות בקורסים אבל גם על ידי בחירה נכונה של עבודה סטודנטיאלית. אז כן, אולי השכר ממלצרות גבוה יותר, אבל לא בטוח שזה השיקול הנכון להמשך הקריירה.

הבחירה בתפקיד הראשון הוא חזרה גנרלית לקראת הדבר האמיתי, ולכן בסוף התואר אולי כדאי שלא לקחת משהו זמני רק לכמה חודשים, כי החודשים עשויים להתמשך לשנים רבות. עם הזמן, יש לקוות, נוכל לייצר כאן מרחבי למידה שמגדירים מחדש את המסלולים בין השכלה לתעסוקה עבור כל העובדים.

כתבה זו פורסמה במקור באתר גלובס