נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמנו באפריל האחרון ומתייחסים לנתונים שנאספו ב-2010 מגלים תמונת מצב עגומה - אבל בהחלט לא מפתיעה: 3,683 שקלים – זה השכר הממוצע של שכיר במודיעין עילית, היישוב שנמצא בתחתית הרשימה. אם תהיתם, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה השכר הממוצע לשכיר בספטמבר 2013 עמד על 9,206 ש"ח – כמעט פי 2.5 מהמשכורת הממוצעת של שכיר במודיעין עילית. היישוב הדרוזי מסעדה נמצא במקום השני והעצוב ברשימת היישובים בהם השכר הממוצע לשכיר הוא הנמוך בארץ. ההפרש – 68 ש"ח בלבד, כך שהוא עומד על 3,751 ש"ח. אם תוסיפו לסכום הזה שני שקלים בלבד, תקבלו את השכר הממוצע לשכיר בג'סר א-זרקא ובמג'דל שמס: 3,753 ש"ח – סכום שמביא אותנו למקום השלישי, בתיקו.
ומה המשכורת הממוצעת שמרוויח שכיר שגר בהתנחלויות ובישובים הערביים?
ההתנחלות החרדית עמנואל נמצאת במקום הרביעי עם הכנסה ממוצעת לשכיר שעומדת על הסכום הקשה של 3,816 ש"ח וכפר מנדא סוגר את הרשימה עם 3,831 ש"ח – סכום שקשה לדמיין איך סוגרים איתו את החודש.
היישובים בענה, רהט, שגב-שלום (הערבי, אם השם בלבל אתכם) ובוקעאתא - לא רחוקים מההכנסה הממוצעת שוברת הלב הזו, כשההכנסה הממוצעת הגבוהה ביותר שייכת לבוקערתא ועומדת על 3,996 ש"ח.
המצב הקשה מתחדד כשמגלים מהו אחוז השכירים שהשתכרו עד שכר מינימום ב-2010 או במילים אחרות: איזה אחוז מהשכירים ביישוב הרוויחו משכורת שלא עלתה על 3,850 ש”ח ו-18 אגורות -סכום בלהות לניהול משק בית. במג'דל שמס, כמו בעמנואל – היו אלה 63.9% מהשכירים – נתון גבוה לכל הדעות. במודיעין עילית מדובר על לא פחות מ-63.2%, מסעדה וכפר מנדא סובלות מאחוז דומה של 63.1% מהשכירים המשתכרים עד שכר מינימום וגם יותר ממחצית שכירי ג'סר א-זרקא (56.8%) מתמודדים עם אותו המצב.
עד כמה המדינה משקיעה בבינוי לתעשייה?
קשה לומר שהעובדה שהיישובים הערבים מככבים ברשימת היישובים בעלי המשכורת הממוצעת הנמוכה ביותר גורמת למישהו לפעור פה בתדהמה: “יש פער גדול בין היקף ההשקעות שמגיעות ליישובים יהודיים לבין אלו שמגיעות ליישובים ערביים", מסביר ירון דישון, מנהל הדרכה ב"מרכז אדוה – מידע על שוויון וצדק חברתי בישראל". “המשמעות היא שביישובים הערביים לא מוקמות תעשיות, לא מופעלים עסקים ומפעלים שיתנו משרות שיוכלו להגדיל את השכר של מי שמתגורר בהם. כשמצרפים את זה לעובדה שהאוכלוסייה במקומות הללו היא מוחלשת ומחזיקה בהשכלה נמוכה יותר – מבינים איך רואים נתוני שכר ממוצע כאלה".
כך למשל, מראה דו"ח תמונת המצב החברתית לשנת 2012 של מרכז אדוה את ההבדל בהשקעה הכספית של המדינה בבינוי לתעשייה: בשנת 2009-2010 השקיעה המדינה השקעה גולמית מצטברת בבינוי לתעשייה בסך של20.06 מיליארד שקלים ביישובים יהודיים. היישובים הערבים, לעומתם, זכו להשקעה של 1.14 מיליארד שקלים בלבד. עיירות הפיתוח, אם תהיתם, הסתפקו ב-6.69 מיליארד שקלים. “השאיפה של קברניטי המשק צריכה להיות צמיחה שתיטיב עם שכבות רחבות של החברה", מסביר הדו"ח ומציע לשדרג טכנולוגית תעשיות מסורתיות ולשדרג את ההשכלה המקצועית של חלקים נרחבים של כוח העבודה הישראלית: “בשביל זה יש צורך במאמץ רחב היקף המובל ע"י המדינה ואי אפשר להותיר את המשימה הזו בידי המגזר העסקי, כי הוא מונחה ע"י שיקולי רווחיות צרים ולא מראייה חברתית כוללת".