כשחברו של עומר הר-שי, (30) מתל אביב, הזמין אותו לפני שנתיים לכמה שבועות לחאן שלו בניצנה, הוא לא ידע שהוא עומד בפני חוויה משנת חיים שהולכת להוביל אותו להקים מיזם מסקרן במיוחד.
הר-שי, שמתעסק בשיווק כעצמאי וכבר עובד כמה שנים ברימוט (עבודה "בשלט רחוק") מהבית, מבתי קפה, מחללי עבודה וגם תוך כדי טיולים בעולם, הרגיש שזו התנסות מעניינת. בכל זאת, למרות כל החופש והגמישות של סגנון החיים הזה, הוא התחיל לשים לב שחסרה לו מוטיבציה לקום בבוקר - גם מבחינת שייכות כעצמאי וגם בשל הקושי להניע את עצמו כל יום מחדש לעבוד לבד. "לעבוד בין 10 ל-12 שעות ביום מול המסך זה לא טבעי ולא בריא, וזה עוד בלי לדבר על האתגרים והמכשולים של עבודה מהבית", הוא נזכר.
במהלך השהות שלו בחאן בניצנה, הר-שי והחבר היו נוהגים לקום כל יום בחמש לפנות בוקר כדי לעשות עבודה פיזית בחאן - לסחוב, לבנות ולהזיז דברים. אחר הצהריים היה הר-שי מתיישב על הלפטופ וממשיך בעבודה היומיומית שלו. אלא שבניגוד למה שהוא ציפה שיקרה, הוא הופתע לגלות שלמרות שהוא עובד פחות שעות ביום, הוא הפך להיות הרבה יותר יעיל ופרודוקטיבי, הצליח להיות מפוקס יותר והשיג תוצאות טובות יותר: "כשאני חושב על זה היום, זה נראה לי טבעי שחיים מאוזנים שמשלבים עבודה פיזית ועבודה מול מחשב גורמים לך להיות טוב יותר", הוא מסביר.
"בסופו של דבר לא המצאתי את הגלגל"
לאחר החוויה המכוננת, התחיל הר-שי לחשוב איך הוא משחזר את התהליך שעבר וחולק אותו עם עוד אנשים בארץ ובעולם. לאחר הרבה חשיבה וסיעור מוחות הוא הגיע לתובנה שנוודות דיגיטלית בקיבוצים יכולה להיות הדבר הגדול הבא. בכל זאת, יש בארץ כ-270 קיבוצים, רובם ממוקמים במקומות עם הנופים הכי מרהיבים בארץ, והכי חשוב – יש להם את כל התשתיות שקהילה צריכה: מגורים, בריכה, חדר אוכל, חלל שאפשר להסב לחלל עבודה ועוד. מפה לשם, הר-שי החליט להקים מיזם שיביא קבוצות של עובדים מכל העולים, שיגיעו לקיבוץ ושם יוכלו להמשיך בעבודה שלהם ולחיות כקהילת מתכנתים, בלוגרים, מעצבים ועוד. "השאיפה היא שהאנשים שיגיעו יהיו מאותם עולמות תוכן עם מכנה משותף, ויוכלו לחוות ביחד את חוויית הקיבוץ וליהנות גם מעבודת כפיים בהתנדבות כמו חקלאות, נגרות ועוד", מתאר הר-שי את החזון מאחורי הרעיון.
ואם הרעיון של קבוצות צעירים מחו"ל שבאות לקיבוץ נשמע לכם מוכר, אתם בהחלט צודקים; "בסופו של דבר לא המצאתי את הגלגל", הוא מודה, "בשנות ה-60 וה-70 היו מגיעים לקיבוצים בארץ כ-300,000 מתנדבים מאירופה ומהסביבה. מה שאנחנו עושים זה להתאים את החוויה שהייתה נכונה אז – לדור של היום, המילניאלס. מדובר בדור שרוצה לטייל, לחוות, לראות את העולם ויחד עם זאת בוחר לא לעצור את הקריירה ולהמשיך להתפתח, להכניס כסף ולעבוד. למזלנו הטכנולוגיה של היום מאפשרת את זה".
במה באה לידי ביטוי ההתאמה? מלבד עבודת הכפיים, אליה הקבוצה למעשה לא מחויבת במסגרת התכנית, מקבלים החברים בה עוד הרבה תוכן חיצוני - מהקיבוץ ומחוצה לו: הרצאות במגוון נושאים כמו אגרו-טק ויזמות, שיעורי יוגה ומדיטציה, טיולים בסופי שבוע, ערבי פויקה ועוד. "התכנית באה לתת מענה לכל הצרכים המקצועיים והחברתיים של המשתתפים", אומר הר-שי, "יש ווי-פיי טוב ומכונת קפה, וגם הזדמנות לעבוד עם הידיים, ליהנות, להתפתח, להכיר אנשים חדשים ולפתח קשרים חזקים עם אנשים שעוברים איתך את החוויה".
התכנית נקראת Gather ונמשכת חודש, כל פעם בקיבוץ אחר, כאשר כל קבוצה מונה כעשרים חברים. התכנית הראשונה צפויה לצאת לדרך בדצמבר הקרוב בקיבוץ כפר בלום, ובינואר 2020 בקיבוץ תובל. לדבריו של הר-שי, הסיבה לגיוון בקיבוצים היא הרצון להרוויח חוויות שונות ולנצל את היתרונות המגוונים שיש לכל קיבוץ להציע. "מה שמיוחד בתכנית הוא שאי אפשר לשחזר את החוויה כל פעם, כי האופי של הקיבוץ, הקבוצה, האנשים והקהילה הוא אחר ומשתנה". השאיפה העתידית בפרויקט היא לדעת להכווין את המשתתפים לקיבוץ שמתאים לאופי שלהם ולסוג העבודה שהם עוסקים בה. משהו בסגנון של "תגיד לנו מי אתה ואנחנו נגיד לך באיזה קיבוץ אתה צריך לעבוד".
התכנית אמנם מיועדת גם לישראלים, אך מרבית הפניות מגיעות דווקא מחו"ל. "אנחנו זוכים להתעניינות מכל העולם ומקבלים פניות מרמאללה ועד קנדה, אוסטרליה והודו", הוא מספר, "מרבית הפניות הן של חבר'ה בגילאי 35-25, שילוב של שכירים בחברות גדולות, עצמאים ויזמים מרקעים שונים".
אגב, לא כל אחד יכול פשוט להירשם ולהגיע. תהליך הקבלה כולל שאלון אינטרנטי, שיחת טלפון ואחריה עוד שאלון. "אנחנו עושים את זה כדי לוודא שהאנשים באים סקרנים, עם ראש פתוח ועם הגישה הנכונה לחוויה הזאת", מסביר הר-שי, "וכמובן גם שמבחינה טכנית הם מתאימים – שהם עובדים ברימוט, יזמים או עצמאיים שמתכננים לעבוד על פרויקט מסוים או שכירים שיכולים לאפשר לעצמם לצאת לתכנית כזאת למשך חודש".
"wework הביאו את הקיבוץ לעולם, ואנחנו מביאים את העולם לקיבוץ"
למעשה, Gather מצטרפת לחברות נוספות שכבר רוכבות על הטרנד העולמי של נוודות דיגיטלית, שגם כתבנו עליו כבר בעבר. ניתן למצוא היום תכניות דומות בתאילנד, בדרום אמריקה ובמקומות אקזוטיים נוספים.
אז מה מיוחד דווקא בכם?
"בסופו של דבר החברים בקבוצה מצטרפים לקהילה קיימת, לקיבוץ – שזו תופעה ייחודית ומעניינת שיש רק בישראל. להגיע מבחוץ ולחיות בתוך המבנה והתרבות של הקיבוץ זו חוויה שאי אפשר להשיג בשום הוסטל או Airbnb בעולם".
הר-שי, שהסתובב בחודשים האחרונה בכ-50 קיבוצים ברחבי הארץ, מספר שמצד הקיבוצים יש המון התלהבות ונכונות לפרויקט. "יש לקיבוצים נכונות להחזיר את המתנדבים מחו"ל כמו פעם, בסך הכל אנחנו עושים משהו די ציוני וחיובי במתכונת חדשה שמתאימה להיום. אמנם ההתנדבות היא לא חובה והיא לא חלק מאוד מרכזי בתכנית, אבל היא בהחלט ערך מוסף למשתתפים וחוויה חד פעמית. אם הקיבוצים ייהנו מזה – מה טוב, אבל זו לא המטרה העיקרית".
אז מה כן המטרה העיקרית? הר-שי טוען שהעיקר הוא לחזור לחיי הקהילה של פעם. "היום יש מגמה בעולם של עבודה משותפת, קהילת עבודה וחללי עבודה משותפים כמו WeWork. לדעתי הפרויקט הוא סגירת מעגל די יפה כי מי שהקים את WeWork הוא קיבוצניק במקור (אדם נוימן גר בילדותו במשך כמה שנים בקיבוץ ניר עם)".
"ברור שהקיבוץ של היום זה לא הקיבוץ של פעם ובינתיים הרבה קיבוצים הופרטו או שהם נמצאים בשלבי ביניים, אבל יש משהו מיוחד באוויר של הקיבוץ, תחושה שאין אותה לא בתל אביב ולא בניו יורק. את זה אני רוצה לתת לאנשים לחוות.WeWork הביאו את הקיבוץ לעולם, ואנחנו מביאים את העולם לקיבוץ", הוא מצהיר בשאפתנות.
"גם מעבר לחוויה, אפשר למצוא הרבה יתרונות מבחינת יעילות", הוא מוסיף, "אין פקקים בדרך לעבודה, אין צורך לרדת לצהריים ולחפש איפה אוכלים היום. הכל במרחק הליכה, זו צפויה להיות תקופה מאוד מעצימה וחיובית למשתתפים".
ועם כל הדיבורים על החזון האוטופי של הקהילה השיתופית, אם חשבתם שהפרויקט הוא בהתנדבות, אז ממש לא. המחיר ההתחלתי של השתתפות בפרויקט הוא כ-2,000$ לחודש. לחלקנו מדובר בכמעט משכורת שלמה, אך לדבריו של הר-שי ייתכן וקיימת פה אפילו הזדמנות לחסכון: "המחיר כולל כל מה שהמשתתפים צריכים. בשונה מההתנדבות של פעם הם לא מתנדבים בתמורה למשהו. הם מגיעים לסוג של מסגרת תיירותית ומשלמים על החוויה הכוללת לינה, משרד, ארוחת צהריים מדי יום, סדנאות, יוגה, טיולים בסופי שבוע. יוצא שמלבד התשלום לתכנית, כמעט ואין הוצאות נוספות במהלך התקופה, מעבר לקניות במכולת או בירה פה ושם. החיים בקיבוץ הם די פשוטים. לאדם שמגיע מניו-יורק או אנגליה, סביר להניח שהתכנית הזאת אפילו תחסוך לו כסף".