היום, ה-3 בדצמבר מציינים ברחבי העולם את היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות, ואחד הנושאים החמים על סדר היום הוא שוויון ההזדמנויות עבור אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה. למרות שישנם סוגים שונים של מוגבלויות שכלל לא מפריעות לבצע תפקידים מסוימים (למשל - אדם שנמצא בכיסא גלגלים מסוגל לבצע כל סוג של עבודה משרדית בישיבה מול מחשב, ואדם עם לקות ראייה יכול לבצע כל עבודה שמתבססת על שיחות טלפוניות), הסטיגמות הנלוות לאנשים עם מוגבלויות חוסמות בפניהם אפשרויות בשוק התעסוקה, גם אם אין שום קשר בין אופי התפקיד והיכולות הספציפיות של העובד לבין סוג המוגבלות. למעשה, הרבה פעמים דווקא אנשים עם מוגבלויות נוטים להיות עובדים מסורים ופרודוקטיביים יותר, מכיוון שהם מעריכים את ההזדמנות שניתנה להם ומרגישים לעתים שהם צריכים להוכיח את עצמם יותר מאחרים.
סקר חדש שנערך בספטמבר-אוקטובר 2019 בהובלת ״מרכז אקורד - פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי״ באוניברסיטה העברית עבור הקרן המשפחתית ע״ש תד אריסון, קרן משפחת רודרמן, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים וג׳וינט ישראל, מציג נתונים בנוגע ליחס לו זוכים אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה. הסקר נערך לרגל יום השנה לזכויות אנשים עם מוגבלות במסגרת מדד הנגישות העירוני, הבוחן מזה כמה שנים את איכות חייהם של אנשים עם מוגבלויות בישראל.
בסקר, נמצא שהפער הגדול ביותר בין האופן בו החברה תופסת אנשים עם מוגבלות לתפיסה של אנשים ללא מוגבלות - נמצא בתחום התעסוקה. לפי הממצאים, רק 44% מתוך האנשים עם מוגבלויות שהשתתפו בסקר היו אופטימיים לגבי הפתיחות של מעסיקים במגזר הציבורי והפרטי להעסיק אותם, בהשוואה ל-64% שהשיבו באופן דומה בקרב אנשים ללא מוגבלויות. בנוסף, התגלה שעובדים עם מוגבלויות חשים שהם פחות מוערכים מעמיתיהם ומנהליהם במקומות עבודה לעומת עובדים ללא מוגבלויות בכמעט 11%. זאת ועוד - 20% מהאנשים עם מוגבלויות דיווחו כי הם חווים אפליה במקום העבודה שלהם, בהשוואה ל-8% בלבד בקרב אנשים ללא מוגבלויות.
מבט מקרוב על האופן בו השיבו אנשים עם מוגבלויות על השאלות בתחום שוק העבודה מלמד על תמונת מציאות בעייתית. רובם המכריע של האנשים עם המוגבלות הנפשית שהשיבו לסקר ואשר מועסקים דיווחו כי הם מנסים להסתיר את המוגבלות שלהם במקום העבודה כדי שלא יתייחסו אליהם באופן שלילי - 79% השיבו כך. בנוסף, 47% המועסקים עם מוגבלות שמיעה, 42% מהמועסקים עם מוגבלות נפשית ו-39% מהמועסקים עם מוגבלות ראייה, חשים כי מקום העבודה אינו מעניק להם את ההתאמות הנדרשות להם. 80% מהמשיבים עם מוגבלות ראייה ו-78% מהמשיבים עם מוגבלות שמיעה (שמועסקים ושאינם מועסקים) טענו כי הם נמנעים מהגשת מועמדות לעבודה מלכתחילה.
"צריך המון אמונה עצמית ולא להתייאש"
יש גם מי שהצליחו להשתלב בשוק העבודה בהצלחה ואפילו להתקדם לתפקידי ניהול, אבל הדרך לשם לא הייתה פשוטה. אלירן גולן בן ה-37 הוא לבקן עם לקות ראייה ורגישות לאור, שעד לאחרונה ניהל צוות של מוקד מכירות בתחום הנדל״ן. ״זה אתגר מאוד מאוד גדול בכלל להגיע לתפקיד כזה״, הוא מספר. ״בגלל כל החששות, הדעות הקדומות והסטריאוטיפים שיש למעסיקים. צריך המון אמונה עצמית ולא להתייאש, כי אתה מקבל המון דחיות בדרך״. לגולן היה ניסיון ניהולי בתפקיד קודם, כמנהל משמרת במסעדה, מה שנתן לו יתרון, לכאורה, אבל כשהוא סיים קורס של גוגל והתחיל לחפש עבודה בתחום ה-seo, מעסיקים רבים דחו אותו בגלל לקות הראייה. ״תמיד שואלים אותי בראיונות עד כמה זה מגביל אותי, כמה אני רואה, אם אני מסתדר עם מחשב, והאמת היא שאני לרוב מסתדר בעצמי עם ההגדלה שיש במערכות ההפעלה ואני לא צריך שום דבר מיוחד מעבר לזה, אבל במשרות כאלה, מעסיקים חושבים שלא אצליח להגיע לאותה התפוקה כמו אחרים, או שאפספס דברים. תמיד יש את האתגר הכפול של להוכיח שאני יכול ומסוגל למרות המגבלה״.
אחרי שקיבל לפחות 15 דחיות בתחום, גולן הגיע לחברת הנדל״ן דרך מכרה, לתפקיד של מוקדן שדורש בעיקר שיחות טלפוניות, ולכן המגבלה שלו לא הייתה רלוונטית. ״מבחינתי זה היה תפקיד זמני עד שאמצא משהו יותר רציני, אבל בשלב מסוים הציעו לי לנהל את המוקד״, הוא אומר. ״כשנכנסתי לתפקיד הרגשתי את הרמת הגבה מצד חלק מהאנשים, היו גם אנשים יותר ותיקים ממני שהרגישו שזה לא הוגן, אבל הבנתי שהמנהל הישיר שלי מבין את הכישורים שלי, ועשיתי את התפקיד בהצלחה, המוקד הגיע להישגים טובים״.
״כשהייתי מנהל הייתה לי הזדמנות להיות בכובע של גיוס עובדים חדשים״, גולן מספר. ״וקרה שהגיעו אנשים עם מגבלה או שלחו קורות חיים. כשאני חיפשתי עבודה, לא ציינתי בקורות החיים שלי את המגבלה. לדעתי, אם אתה חושב שאתה מסוגל לבצע את העבודה ומגיש את עצמך כמועמד, צריך לתת לך את הכבוד, אבל במציאות - לא נותנים את הכבוד הזה. אז החלטתי שאני מוריד את זה מקורות החיים. כשהגעתי לראיונות זה עלה בשיחה, ואז קיוויתי שהקסם האישי והוורבליות שלי יעשו את שלהם. ברוב המקרים זה לא עבד, אבל יש יחידי סגולה״.
"אם הוא היה יודע שאני בכיסא גלגלים, הוא לא היה קורא לי לראיון"
גם אוהד יפרח, כיום ראש צוות בדיקות איכות בחברת Gett, מספר שבתקופה שחיפש עבודה, הוריד בשלב מסוים את העובדה שהוא מתנייד בכיסא גלגלים מקורות החיים. ליפרח, בן 42, יש שיתוק מוחין המתבטא בפגיעה בשלוש גפיים ובדיבור. ״הקריירה שלי התחילה בגיל 21, אבל זה היה אחרי שנתיים של חיפושי עבודה״, הוא מספר. ״סיימתי לימודי תיכנות בהצטיינות, אבל כשהתחלתי לשלוח קורות חיים קיבלתי הרבה דחיות, עד שהתחלתי להוריד את העובדה שאני בכיסא גלגלים ופתאום היו המון זימונים. כשהגעתי לראיונות היו אומרים לי פתאום שאין תקן ומורחים אותי והיה מישהו שאמר לי ישירות שאם הוא היה יודע שאני בכיסא גלגלים, הוא לא היה קורא לי לראיון. הייתי צריך להשתמש הרבה מאוד בקשרים. העבודה הראשונה הייתה קשה מאוד להשגה, אבל מאז הרבה יותר קל, כי אנשים כבר מכירים אותי, עולם ההייטק הוא עולם קטן והיום חברות פונות אלי, אני לא צריך ליצור קשר״.
״גם כאשר אנשים עם מוגבלות מצליחים להשתלב במשרות ניהול, להצליח בהם ולתרום מיכולותיהם הגבוהות למקום העבודה, הם עדיין לצערי נתקלים לא אחת באפליה, בדעות קדומות והרמת גבה, וכן באתגרים וחסמים נוספים בתוך מקומות העבודה. אני סבור כי לצד יישום מלא של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, נדרשת התגייסות של מנהלי חברות אשר יחד יביאו לשינוי של ממש במצב״, כך אומר אברמי טורם, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, והגופים האחרים השותפים להזמנת הסקר מסכימים. ״למרות ההישגים בתחום השוויון בתעסוקה והצלחתם של אוהד ואלירן להשתלב בתפקידי ניהול, ממצאי הסקר מלמדים על שיעור גבוה של עובדים עם מוגבלות שעדיין חווים אפליה ונאלצים להסתיר את המוגבלות במקום העבודה. המעסיקים במשק חייבים להנגיש את התשתיות במקום העבודה, ובעיקר עליהם לבנות תרבות ארגונית חדשה - כזו המעודדת שוויון, ולא גורמת לרגע לעובדים להתבייש במוגבלות שלהם״, אומרת שירה רודרמן, מנכ״לית קרן משפחת רודרמן. ג'ייסון אריסון, יו״ר הקרן המשפחתית ע״ש תד אריסון, מוסיף: ״מעסיקים שישכילו להנגיש את התשתיות הפיזיות במקום העבודה ובעיקר יפגינו פתיחות ומחויבות אמיתית לשוויון, יהנו ממנהלים מוכשרים ואיכותיים, אשר המוגבלות לא מפריעה להם להצטיין״.