במסגרת חגיגות יום ההולדת ה-70 למדינה, התקשורת מלאה בלא מעט כתבות ניצחון ונוסטלגיה שנעים להתרפק עליהן. יש כאלו שטוענים שכתבות "סיכום" כאלו עלולות להתפרש כמו סופה של תקופה, לכן החלטנו הפעם להתמקד דווקא בישראלים שעושים חיל בארץ ובעולם ומוכיחים שהעתיד עוד לפנינו, במיוחד כשמדברים על הצלחות ישראליות. שוחחנו עם 8 יזמים ויוצרים ישראלים מבטיחים, שמציגים לנו מהי גאווה לאומית.

"חזרתי לארץ ורציתי להקים מותג שמתאים לאורח החיים החדש שלי"

שרה גורט, בת 37, גרה בתל אביב, הקימה בשנת 2014 את המותג כפכפי Moses הנמכר ברשת WeShoes. מדובר בכפכפי חופש שמיוצרים בטכנולוגיה חדישה, הנמכרים בישראל וב-20 מדינות נוספות. "אין ספק שהתמזל מזלי והמותג קיבל את הדחיפה הגדולה כשהכרתי את עמוס הורוביץ (מנכ"ל WeShoes) והצוות הנפלא שלו שמלווה אותי ומאמין בי ובמותג ובזכותו MOSES צברה תאוצה בארץ ובעולם", היא מודה, "אני חייבת לציין שאני גאה שהתמיכה הגדולה ביותר בי באה מהבית - מהמפיץ שלי ומהקהל הישראלי המפרגן, והיא זו שאיפשרה לי לפרוץ החוצה מעבר לגבולות ישראל".

גורט נולדה בפריז למשפחה שמאוד אוהבת ומחוברת ליופי ולאופנה, ומעידה שכבר בתור ילדה רצתה להתפתח בכיוון וקיבלה ממשפחתה תמיכה מלאה לממש את התשוקה שלה. בגיל 12 עלתה לישראל ולאחר התיכון עברה ללונדון ללמוד עיצוב אופנה בבית הספר הנחשב "CENTRAL SAINT MARTINS". "במהלך הלימודים הבנתי שיש לי תשוקה אדירה לנעליים והמשכתי את הלימודים בהתמחות בתחום", היא מספרת. בתום הלימודים עברה לארה"ב לעשות סטאז' של 3 חודשים בחברה בשם BCBG ולאחר מכן עבדה במגוון רחב של בתי אופנה כמוCalvin Klein Oscar de La Renta ועוד.

שרה גורט (צילום: שי יחזקאל)
שרה גורט, מעצבת שהקימה את המותג Moses | צילום: שי יחזקאל

דרכה כמעצבת התחילה בשנת 2006 לגמרי במקרה: "יצאתי עם חברות לקוקטייל בניו-יורק, וחברה משותפת שהייתה איתנו 'נדלקה' על מגפיים שנעלתי, אותם עיצבתי בעצמי. יום למחרת, בעזרת אותה חברה שהייתה קניינית של רשת חנויות בניו יורק, קיבלתי את העסקה הראשונה שלי. זו הייתה חוויה מדהימה, במסגרתה גם מכרתי תיקים ל- Sacks fifth avenue. ההצלחה הייתה מדהימה והעשייה אינטנסיבית ביותר, אך לאחר 10 שנים החלטתי שאני חוזרת לארץ, כפי שתמיד רציתי".

מה הוביל אותך להקים את מותג הכפכפים Moses?

"אחרי שנים בהן עיצבתי בעיקר נעלי עקב עבור מותגי על, ובעקבות חזרתי לארץ ושינוי הלייף סטייל, רציתי לעצב מוצר שמתאים לאורח החיים החדש שלי. ישראל היוותה בשבילי בית של חופש, צבעוניות, יופי וחיים ורציתי שכל אלו יבואו לידי ביטוי במותג החדש".

מקור השם נבע מתחושתה שכמו משה רבנו, גם היא הסתובבה 40 שנה ב"מדבר", כלומר בחו"ל, עד שהגיעה לישראל, שם מצאה את מקומה האישי והעסקי. לפני כ-3 שנים החלה לשווק את הנעליים בבלעדיות ברשת WESHOES.

מה מיוחד בנעליים שאת מעצבת?

"קודם כל הן ניתנות למחזור, החומר הוא אקו פרינדלי. הן מאוד נוחות ובעיקר מתאימות לקיץ הישראלי, כמו כן מבחר הצבעים וההדפסים הגדול נותן לכל אחד למצוא את עצמו בקולקציה".

"פעם כתבו נגדי מאמר שטנה בעיתון בהונגריה. תבעתי אותם – וזכיתי"

דודי וירניק, בן 64, נשוי ואב לשניים ומתגורר בקיסריה. בבעלותו כמה חברות בארץ ובחו"ל ובסוף שנת 2004 הקים את חברת NNG ביחד עם קובי הלפרין, בבודפשט בהונגריה. החברה מספקת את מערכות הניווט iGO ל-38 יצרני הרכב המובילים בעולם ונחשבת לחברה המובילה בעולם בתחום מערכות ניווט לרכב. החברה מעסיקה היום מעל ל-1,000 מהנדסים, ויש לה 18 סניפים בעולם, כאשר מרכז הפיתוח העולמי נמצא בבודפשט. חברת ארילו, חברת הסייבר בבעלות NMG, נמצאת ברמת גן, ומעסיקה ישראלים בלבד.

"החברה מאז הקמתה ועד היום לא לקחה מעולם מימון חיצוני או הלוואות, ואין לה חובות. כל פעילותה וכל קצב הגידול המהיר שלה נעשה מהון עצמי בלבד", מתגאה וירניק, "אנחנו נמצאים במעל 200 מדינות, יש רק שני מקומות שאנחנו לא שם - אנטארקטיקה וסהרה המערבית".

אלו תגובות אתה מקבל בתור ישראלי שפועל בחו"ל?

"ההונגרים הם מהנדסים מצוינים, אבל יכולות הניהול, שיווק ומסחר שלהם, הן לא גבוהות. לכן, אם לוקחים את היכולות הטכניות שלהם ומביאים ניהול זר, בעיקר ישראלי, בתחום השיווק והמסחר – נוצרת תוצאה שקשה להתחרות בה. בדרך כלל לא נתקלתי בתופעות אנטישמיות בהונגריה, אלא להפך. הייתה רק פעם אחת שמפלגה קיצונית אנטישמית תקפה אותי במאמר שטנה בעיתון, מישהו שרצה לפגוע בנו מסיבה כזו או אחרת פנה אליהם. כתבו, 'הנה עוד ישראלי שבא לגזול את הנכסים ההונגריים'. בתגובה עשיתי משהו שיעצו לי לא לעשות – תבעתי אותם בהונגריה וזכיתי. הם נאלצו לפרסם התנצלות באתר ולשלם פיצויים, אותם תרמתי לאוניברסיטה מקומית כדי להראות להם כמה אנחנו כביכול 'לא תורמים' לקהילה בהונגריה". אגב, וירניק משמש היום קונסול כבוד של הונגריה בישראל, לבקשת ראש הממשלה ההונגרי הקודם.

דודי וירניק (צילום: סיון פרג')
דודי וירניק, הקים את חברת NNG | צילום: סיון פרג'

האם וכיצד אתם נערכים למכוניות ללא נהג?

וירניק: "אנחנו מפתחים כבר כיום את מערכות הניווט העתידיות שיהיו בעוד 5-10 שנים, שכוללות תקשורת של דיבור חופשי בין המכונית לנהג. אני אבקש מהמכונית, 'היי iGO, תמצאי לי בבקשה מסעדה איטלקית בלונדון למחר לשניים בשעה 19, ושלא יהיה יקר מדי. המכונית תחפש ותענה לי, 'מצאתי 13 מסעדות מתאימות לפגישה רומנטית, רוצה שאזמין לך מקום?', נוסף לכך, אנו מפתחים טכנולוגיות חדשניות עבור הרכב האוטונומי, ונמצאים בתהליכי הוצאת פטנטים. אנחנו הולכים להפתיע את העולם בתחום זה". ביום העצמאות, למשך 48 שעות בלבד, ישראלים יוכלו להוריד גרסה חינמית של igo.

הרבה שואלים אתכם וודאי, מה ההבדל ביניכם לבין וויז.

"אין קשר בינינו. וויז היא מערכת ניווט חינמית שמבוססת על חוכמת המונים, בניגוד למוצר שלנו - מערכת ניווט שחייבת להתממשק לכל מערכות הרכב, ולעמוד בדרישות אמינות ואיכות מאוד גבוהות. וויז מיועדת לקהל שמשתמש בטלפון נייד ורוצה ניווט בחינם בזול, וגם אם יש טעויות זה לא נורא, כי זה בחינם. אנחנו בשוק שהדרישות בו הן מאוד גבוהות ואין סלחנות לטעויות, אחרת מדובר בריקול של רכבים, כל טעות קטנה שנעשה - תעלה לנו עשרות מיליונים".

אתה כל כך מצליח בבודפשט, למה בעצם לגור בקיסריה?

"מעולם לא חשבתי ואין לי כוונה לעבור להונגריה. טוב לנו בארץ", הוא קובע.

השף מאיר אדוני הגשים השנה חלום – ופתח מסעדה בניו יורק

השף מאיר אדוני, בן 45, פתח במאי 2017 את מסעדת "נור" במנהטן בניו יורק, לאחר שסגר את שתי מסעדות הדגל שלו בנחלת בנימין בתל אביב – "כתית" ו"המזללה". עם פתיחתה, קיבלה "נור" ביקורת טובות מאוד, כולל ביקורת מפרגנת ב"ניו יורק טיימס".

"'נור' היא ביסטרו המגיש פרשנות אישית מודרנית לקולינריה המזרח תיכונית. אין הבדל משמעותי בינה ובין המסעדות שלי בארץ, כי גם כאן אני מתמקד באוכל מזרח תיכוני", מספר אדוני, "המסעדות שלי כרגע בארץ כשרות ו'נור' אינה כשרה. בארץ לעיתים אני מתפרע גם עם כיוונים אחרים, למשל אסייתים, וב'נור' אני מאד מפוקס על מנות שמקורן במזרח התיכון".  

מתי החלטת שאתה רוצה להקים מסעדה בניו יורק?

"מאז שאני זוכר את עצמי, היה ברור לי שאהיה טבח. למדתי ועשיתי סטאז'ים כמעט בכל מקום אפשרי בעולם, אבל ניו יורק תמיד הייתה החלום הגדול", מספר אדוני, "בתחילת שנות העשרים שלי חייתי כמה חודשים בניו יורק, והבטחתי לעצמי שיום אחד אחזור לניו יורק אבל כשף עם מסעדה משלי". 

מסעדת נור (צילום: Paul Wagtouicz)
מסעדת נור - של השף מאיר אדוני | צילום: Paul Wagtouicz

לדברי אדוני, הקהל שמגיע ל"נור" הוא מאוד מגוון: "הקהל המקומי כולל שפים קולגות מניו יורק ומארצות אחרות, ישראלים שחיים בניו יורק או ישראלים שבאים לניו יורק לחופשה. התקבלתי כאן באהבה עצומה ובהמון פירגון, גם מלקוחות וגם ממבקרי מסעדות בעיתונות ובלוגרים. לא נתקלתי ביחס שונה משום שאני ישראלי, ונדהמתי מעוצמות האהבה שמרעיפים עליי ועל המסעדה כאן", הוא מסכם.

איך אתה מחלק את השבוע שלך?

"מהרגע שיש לך יותר ממסעדה אחת, גם אם זה רק בארץ, אתה לומד לעבוד בשלט רחוק, כי אינך יכול להיות בו זמנית בשני מקומות. בורכתי בצוות מדהים שעובד איתי שנים ויודע את שפתי ודרכי הקולינרית. בכל מסעדה שלי בכלל וב'נור' בפרט, אני משבץ קודקודים שעובדים איתי שנים ושומרים על דרכי. אני נמצא בניו יורק כ-10 ימים בחודש, וכשאני נמצא אני מפתח מנות חדשות, אבל אני בקשר יומיומי עם כל השפים התפעוליים שלי מכל מקום שבו אני נמצא בעולם".

מה השאיפות והחלומות שלך?

"בכל מקום בו מדינת ישראל הציבה שגריר ומקיימת עם המדינה קשרים דיפלומטיים, הייתי שמח לפתוח מסעדה ולהציג את הפרשנות שלי לאוכל המזרח תיכוני".

הלהקה הישראלית שסופחת מעריצים מכל העולם, כולל במדינות ערב

קובי פרחי הקים ביחד עם אורי זילכה בתחילת שנות ה-90 את אורפנד לנד, מלהקות האוריינטל מטאל הישראליות המצליחות בארץ ובעולם. ייחודה של הלהקה הוא שילובים של רוק ומטאל יחד עם שירה יהודית, פיוטים ותפילה גם בעברית וגם בערבית. ההצלחה הבינלאומית של הלהקה חוצה דתות ומדינות וזוכה לפופולריות גדולה בעולם, בעיקר באירופה, ולהערצה חסרת תקדים בטורקיה ובמדינות ערב.

בימים אלו יוצא אלבומה השישי של הלהקה "Unsung Prophets And Dead Messiahs", שיושק במופע חגיגי באמפי שוני ב-25.4, ויכלול אירוח של תום פטרובר ואורית שחף מלהקת היהודים. עוד קודם לכן, במהלך חודש אפריל תופיע הלהקה ברוסיה וביפן. עד היום הספיקה הלהקה להופיע בלא פחות מ-47 מדינות.

אתה זוכר את ההופעה הראשונה שלכם בחו"ל?

"בטח, זו הייתה הופעת קאמבק בטורקיה ב-2001 לאחר 6 שנים של שקט. ההופעה והמסע תועדו גם לסרט דוקומנטרי בערוץ 8", משחזר פרחי, "שם פגשתי לראשונה מעריצים ערבים של הלהקה, לאחד מהם היה קעקוע עם הלוגו שלנו. זה היה רגע מכונן ובלתי נשכח שנתן לנו דלק לכל ה-17 שנים שעברו מאז".

אורפנד לנד ידועה בהצלחתה במדינות ערב.

"יש לנו המון מעריצים שמאזינים לנו בסתר, ומצד שני גם המון מאזינים בגלוי ובאו להופעות שלנו בטורקיה. למרבה האירוניה, אירופה מלאה כרגע בפליטים סורים שהגיעו בעקבות המלחמה, וכך הם זכו לראות אותנו בהופעה, מה שהיה חלום עבורם".

אורפנד לנד (צילום: זוהר רון)
להקת אורפנד לנד | צילום: זוהר רון

באילו מדינות נוספות אתם מצליחים?

פרחי: "צרפת, אנגליה, יפן, גרמניה, ספרד, ועוד ועוד, הרשימה ארוכה מדי. קשה לי להצביע למה, מטאליסטים הם מטאליסטים, בכל מקום".  

מה הייתה התגובה הכי מרגשת שקיבלתם ממעריץ בחו"ל?

"אמרתי פעם למעריץ סורי, 'לא באמת הצלנו את החיים של אף ילד בסוריה'. הוא ענה לי: 'אם נתת תקווה עם המוזיקה שלכם לאדם חסר תקווה, מאיפה אתה יודע מה מנעת ממנו לעשות?'. לקחתי את זה".

מה החלום שלכם?

פרחי: "שלי אישית להופיע בסוריה, מצרים, או כל מקום בשכנות שאנחנו לא יכולים כיום להופיע בו".

"התחלנו את החברה כשגרנו שלושתנו בדירה קטנה בברוקלין על יד פסי הרכבת. כל הבית רעד"

נדב שץ, בן 30, תום להט ויהלי סער, בני 28, הקימו בשנת 2014 את חברת טיילור ברנדס (Tailor Brands), מיתוג ועיצוב אוטומטי לעסקים קטנים באמצעות אלגוריתמים. "הרעיון הוא שאנשים מספרים על העסק שלהם, והמערכת מנתחת את טעמם ועל המקום מעצבת להם לוגו, כרטיסי ביקור, קאברים לפייסבוק ועוד", מסביר שץ, "אם הם אוהבים את התוצאה - הם יכולים לערוך אותה לפי הצורך ולהירשם למנוי חודשי, שיאפשר להם לקבל את כל שירותי המיתוג שהם צריכים, כולל כרטיסי ביקור, דף נחיתה, מודעות לפייסבוק ועוד". המנוי החודשי עולה בין 2.99 ל-10.99 דולר לחודש.

המוצר הראשון של החברה הושק בסן פרנסיסקו בספטמבר 2014. מאחורי החברה כבר שני גיוסים בהיקף של למעלה מ-5 מיליון דולר, והיא יושבת בתל אביב, אחרי תקופה שעבדו בניו יורק. "הלקוחות שלנו הם מכל העולם ומכל התחומים, ביניהם בלוגרים וקואצ'רים, בתי קפה, חנויות וברים", מספר שץ.

כיצד נולד הרעיון בעצם?

"תום הוא מעצב גרפי, והיה לו סטודיו, ויהלי בא מתחום של קריאייטיב ומיתוג", מסביר שץ, "הייתה לנו תחושה שאפשר להפוך את המיתוג למשהו אוטומטי, ללמד מכונה לעשות את זה, משהו שעד היום לא עשו. התחלנו לעבוד על החברה כששלושתנו גרנו בניו יורק, בדירה קטנה בברוקלין, ליד פסי הרכבת. כל הבית היה רועד כשעברה רכבת. תום ויהלי למדו שם, ואני עבדתי אז בחברה אחרת. את תום אני מכיר מהצבא, ויהלי ותום מכירים עוד מהתיכון".

טיילור ברנדס (צילום: תום להט)
נדב שץ, תום להט ויהלי סער מטיילור ברנדס | צילום: תום להט

למה החלטתם לחזור לארץ?

"יש כאן כוח אדם מאוד איכותי, אנחנו דוברים את השפה, ויותר קל לנו למצוא ולגייס אנשים טובים. בימים אלו אנחנו מתרחבים באופן משמעותי".

קיבלתם תגובות מיוחדות בגלל שאתם ישראלים?

"אנחנו הישראלים אוהבים לחשוב שאנחנו משהו מיוחד, אבל מתייחסים אלינו בהתאם להתנהלות וליכולות שלנו, לטוב ולרע. בעולם ההיי טק מודעים לזה שאתה ישראלי, אבל זה לא נושא השיחה".

האפליקציה לדיווח על מצבי חירום שנולדה בעקבות אירוע אלים שהסתבך

אמיר אליחי, בן 31, מייסדCarbyne , מערכת לדיווחי חירום באמצעות טכנולוגיות מתקדמות. החברה חוללה מהפכה בתשתיות החירום בישראל ובעולם, ופועלת כיום גם באירופה, מרכז אמריקה וארצות הברית. בין המשקיעים בחברה – ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק.

"הרעיון נולד לפני מספר שנים, כשביליתי עם חברה בחוף הים של תל אביב והותקפנו על ידי קבוצת אנשים", מספר אליחי, "חייגתי למשטרה ובשיחה אליהם נתקלתי בקשיים רבים, החל ממסירת המיקום המדויק שלנו על החוף ועד תיאור האירוע. השיחה נמשכה דקות ארוכות, ובסופה היה לי ברור שהעזרה המבוקשת לא תגיע בזמן. הבנתי שזה לא הגיוני שבימינו ניתן לקבל כמעט כל דבר בלחיצת כפתור, אבל עזרה בשעת חירום, שכל כך צריך, מתמהמהת להגיע. כך נולד הרעיון ליצור דיווחים חכמים אל מוקדי חירום וחברות בטחון, שכוללים דיווח בווידאו ישיר, צ'אט חי, מיקום מדויק, תקשורת IP ועוד".

מה היו חבלי הלידה של הפרויקט?

"ההצלחה הראשונית הייתה בפיתוח התשתית. פיתחנו מספר פטנטים, בהם זיהוי מיקום מדויק של המדווח, לרבות מספר קומה וחדר, ותקשורת יציבה במצבי קליטה נמוכה", מתאר אליחי, "בשלב מסוים פנינו לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, במטרה ללמוד מהניסיון שלו. הוא התלהב מהפרויקט והחליט להשקיע בחברה, וכיום נמצא גם בדירקטוריון. נקודת מפנה נוספת הייתה כשחברנו למד"א, שותפות שהזניקה אותנו קדימה והעניקה ערך שימושי לטכנולוגיה. מתחילת השנה השקנו פיילוט בניס, מקסיקו, מספר ערים בארה"ב וערים נוספות בארץ ובעולם. כל עיר שמצטרפת לCarbyne מבחינתנו מסמלת הצלחה".

החברה מציעה כיום מערכות בית מתקדמות המחוברות למוקדים באינטגרציה מלאה. בין לקוחותיהם העסקיים ניתן למצוא גופים ציבוריים וגופי חירום כמו: 911 האמריקאי, 112 האירופאי, מכבי אש, מוסדות חינוך ורשויות עירוניות, כמו גם גופים פרטיים כמו חברות אבטחה וביטוח.

אמיר אליחי (צילום: ענבל מרמרי)
אמיר אליחי, מייסד Carbyne | צילום: ענבל מרמרי

עבור משתמשים פרטיים השירות ניתן בחינם, כאשר בזכות פטנט מיוחד אין אפילו צורך להשתמש באפליקציה. "כיום מוקדים יכולים להפוך כל שיחה שנכנסת למוקד מסמארטפון לדיווח Carbyne חכם, עם יכולת קבלת מיקום מדויק, וידאו ישיר ממקום האירוע ועוד", מסביר אליחי.

"משתמשים כותבים לנו כל מספר ימים כיצד הטכנולוגיה שלנו עזרה להציל את חייהם או חיי הקרובים להם", מספר אליחי, "לא מזמן סיפרה לנו מישהי שתינוקה בן השבוע נחנק ומרוב לחץ היא לא זכרה את המספר של מד"א. היא דיווחה בעזרת האפליקציה שלנו, C-NOW, ובזכות הווידאו המוקדנית ידעה להדריך אותה כיצד לפעול עד להגעת הפרמדיקים. בסיפור אחר גבר נמצא ללא הכרה בישוב בו אין מספרי בתים ברחובות, ובזכות טכנולוגיית המיקום שלנו האמבולנס מצא אותו בלי בעיה".

הטינדר של מחפשי העבודה

בן ראובני, עמיחי שרייבר ודני שטיינברג, בני 31, יוצאי יחידת 8200, הקימו בסוף שנת 2015 את Gloat (לשעבר Workey), שמספקת פתרון מבוסס בינה מלאכותית לגיוס עובדים ולשיפור הקריירה. הפלטפורמה שלהם מסוגלת לבצע ניתוחי פרופילים של 80% מכוח העבודה של ימינו, ולאחרונה השיקה אפליקציה, המאפשרת לעובדים לבדוק התאמות חכמות בדומה לאפליקציות ההיכרויות הפופולריות.

לאחר סבב גיוס מוצלח של כ-8 מיליון דולר, החברה הרחיבה את פעילותה לניו יורק והגדילה את מרכז הפיתוח בישראל. לחברה מעל 600 לקוחות, ביניהן חברות הייטק בינלאומיות מובילות, כמו WeWork, Dell EMC, Oracle ו-Yahoo.

"זיהינו את הצורך המשמעותי בחיבור חכם בין מחפשי עבודה לחברות ההיי טק, עוד כשעבדנו בחברות היי טק כשכירים, והתחלנו לתפוס את עמדת המראיינים", מספרים היזמים, "היינו יכולים לעבור על מאות קורות חיים לא רלוונטיים, ומצד שני לא לדעת באמת את מידת ההתאמה והרצון של מועמדים, שכן היה פוטנציאל להעסקתם. כבר אז הבנו, שבעולם עם כמויות אינסופיות של דאטה, חייבת להיות דרך לשדך באופן חכם בין מועמדים לבין חברות בשוק ההיי טק".

גלואט
בן ראובני, עמיחי שרייבר ודני שטיינברג מקימי GLOAT | צילום:

לדבריהם, "ההתחלה הייתה מאתגרת ומרתקת. היינו צריכים להוכיח ללקוחות עד כמה זה פשוט, ובעיקר איך זה משנה את האופן בו הם חושבים על גיוס עובדים ומבצעים אותו, כמה משאבים זה יכול לחסוך להם, ובעיקר כיצד פתאום יש להם גישה למאגר מועמדים איכותי ופאסיבי שלא נחשפו אליו בעבר".

הכוונה במונח מועמד פאסיבי, אלו אותם עובדות ועובדי היי טק, שעד אותה נקודת זמן היו מחפשים את הצעד הבא בקריירה רק במעגלים הקרובים, וקיבלו פתאום הזדמנות להיחשף למגוון אפשרויות רחב שמותאם אליהם באופן אישי. "זה הכוח של בינה מלאכותית, ושל האלגוריתמים שבנינו, שמיושמים על כמויות אדירות של מידע שהמכונה של gloat אוספת מהרשת, מרשתות חברתיות, מגוגל וממקורות פתוחים נוספים ברשת", מסכמים ראובני, שרייבר ושטיינברג.

"כשהודיעו לנו שאנחנו מועמדים לגראמי – זה היה רגע משמח ומספק בקריירה"

וניה היימן, בן 32, הוא במאי ויוצר, בוגר המסלול לתקשורת חזותית בבצלאל. הוא החל להתפרסם דרך סרטונים שיצר בתקופת לימודיו והפכו לוויראליים ביוטיוב, ולאחר מכן בסדרת המערכונים "בקיצור" שביים ל"ארץ נהדרת" בהשתתפות רועי כפרי. בין יצירותיו הבולטות: קליפים ללהקת קולדפליי, בוב דילן, אסף אבידן, סי-לו גרין ועוד, ופרסומות לחברות דוגמת טיוטה, פפסי ואמריקן אקספרס.

היימן חי היום על קו תל אביב-ניו יורק, ומספר שבדיוק השבוע הוא מסיים לעבוד על קליפ שעתיד לצאת בקרוב לדיג׳יי סנייק, אשר צולם בהודו ובוים יחד עם גל מוג'ה.

וניה היימן (צילום: גל דרן)
וניה היימן, במאי ויוצר | צילום: גל דרן

"הפרויקט הראשון שעשיתי בארה״ב היה קליפ לבוב דילן, כך שישר נחתי למים העמוקים. הייתי לחוץ במיוחד, ולמזלי זה עבר בשלום", מספר היימן, "לא תכננתי לעבור לארה״ב, ולא הייתי בכיוון הזה בכלל, אני לא איש שחושב קדימה. אבל אז הגיעה ההצעה הזאת מחברת אינטרלוד (חברת מדיה דיגיטלית שהקימו יוני בלוך וברק פלדמן), ובאמת לא הייתה לי סיבה לסרב. ארזתי את חפציי, גררתי חבורת חברים ועברתי לניו יורק. כמה חודשים אחר כך עזבתי את אינטרלוד, אבל נשארתי לעבוד בארה״ב".

איזה קליפ או סרטון שביימת עד עכשיו אתה הכי אוהב? למה?

היימן: "נראה לי שהפרסומת לבירה שפירא עם החוזר בתשובה. דווקא כי היא כל כך קצרה ומשונה ונעשתה לבד בבית 'על הדרך', רק כי חבר במקרה הסתפר אצלי בדירה. ממש מקרה קלאסי של פרסומת, שנהגתה שעתיים לפני שעלתה לאינטרנט. בעצם, אולי אני מעדיף את 'אני לבן אני צריך ויטמין די מהשמש', שעשיתי עם רועי כפרי ואורי שוחט. אאלץ לבחור את שתיהן".  

מה היה הרגע הכי משמח עד עכשיו בקריירה?

"הייתי רוצה לענות איזה סיפור מקורי, אבל תכל'ס כשהודיעו לנו שאנחנו מועמדים לפרס גראמי על הקליפ שביימנו לקולדפליי Up & Up, זה היה רגע מאוד מספק ומשמח". 

האם התעשייה בארה"ב שונה מהתעשייה בארץ?

"מעבר לזה שברור שהתעשיות שונות בגלל תקציב ומשאבים, עיקר ההבדלים המורגשים הם מנטליים ורעיוניים, הבדלים בגישות. לדוגמה, את רוב האנשים שעובדים על הסט בארה"ב לא ממש מעניין מה הם מצלמים. בגלל שהם עובדים נון סטופ ולפעמים בהפקות עצומות וידועות, הם נהיים אדישים לתוכן, באים 'להעביר כרטיס' כמו בכל עבודה. בארץ מתרגשים יותר מהעובדה שיוצרים ביחד משהו, שמצלמים, וזה חמוד יותר. גם עם האנשים ברחוב זה ככה: אם יש סט צילום בתל אביב, שכנים יסתקרנו וישאלו מה מצלמים ומתי זה ישודר, ובניו יורק השכנים בעיקר יתמרמרו שחוסמים להם שליש מדרכה, וזה השליש שספציפית בא להם כרגע לעבור בו".