לפני 8 שנים, שמוליק ביטון ובת זוגו (שהיום היא כבר אישתו), עברו לגור יחד בתל אביב. כדי לבדוק אם הכל מתאים ביניהם הם חשבו לעבור לשלב הבא ולאמץ כלב משותף. "שנינו רצינו כלב בילדותנו ואף אחד מאיתנו לא זכה לממש את החלום", אומר שמוליק. "באחת השבתות נפלה החלטה ספונטנית לקפוץ ליום אימוץ בהרצליה, הגיעו לשטח נציגי עמותות שונות וכלבים מכל הסוגים מלאו את האירוע. את תשומת לבנו תפסה כלבה בת 4 חודשים, שהייתה שקטה בזמן שכולם נבחו. תוך כדי המפגש הראשוני סיפרו לנו מהעמותה שהיא נמצאה עזובה מחוץ לבסיס צבאי, אז החלטנו לקחת אותה ולקרוא לה בריזה".
לאחר שהמשפחה חזרה הביתה בהרכב החדש, התגלה להורים המאמצים שלמרות התקופה הקצרה שבריזה התגלגלה בעולם, היא הספיקה לעבור חוויות שהשפיעו המון על התנהגותה: "היא לא הייתה מוכנה להישאר בבית לבד. כשהיינו יוצאים לעבודה במקביל היא הייתה בוכה ומייללת. היא למדה לקפוץ מהחלון, היינו גרים באותה תקופה בקומה ראשונה והיא הייתה קופצת מהמרפסת. פעם מצאנו אותה תקועה בסורגים בין שמים לארץ, מכבי האש היו צריכים לחלץ אותה והיא נזקקה לטיפול וטרינרי. לקחנו אותה למאלפים שינסו לתת פתרון למצב. אבל הדרך היחידה לחיות עם הפרעות ההתנהגות הייתה לקחת אותה איתנו לכל מקום".
שנתיים לאחר האימוץ, שמוליק התקבל לעבודה בחברת ההייטק Tipalti (טיפלתי), שם הוא מועסק כבר 6 שנים. "כשחיפשתי מקום עבודה תמיד חשבתי על בריזה, חיפשתי שהמקום יהיה דוג פרנדלי. בראיונות לטיפלתי לא העליתי את העניין שאני רוצה להביא כלב למקום העבודה, לא סגרתי את זה בחוזה מראש. אבל ראיתי שיש כלב בשטח והנחתי, יותר נכון קיוויתי, שאוכל להביא עוד אחד. כיום החברה כבר יוניקורן ששווה מיליארדים, אבל באותם הימים החברה פעלה מתוך וילה באזור הרצליה. בריזה הייתה משחקת שם בחצר עם הכלב הוותיק יותר בשטח גיגס, הם היו חברים טובים".
"פעם מצאנו אותה תקועה בסורגים בין שמים לארץ, מכבי האש היו צריכים לחלץ אותה והיא נזקקה לטיפול וטרינרי. לקחנו אותה למאלפים שינסו לתת פתרון למצב. אבל הדרך היחידה לחיות עם הפרעות ההתנהגות הייתה לקחת אותה איתנו לכל מקום".
נשמע כמו סידור אידיאלי, אבל כמובן שזה לא החזיק לאורך הרבה זמן: "בשלב כלשהו של חידוש חוזה השכירות על המשרדים, הבעלים של הווילה לא רצה לאשר נוכחות של כלבים בשטח. לא נחשפתי לאיום על השגרה הרגועה שהצלחנו ליצור לבריזה, מסתבר שמקום העבודה שהכיר את המצב הנפשי המיוחד של בריזה ניהל מו"מ מול בעל הנכס. מסרו לי בסוף הדרמה שהתעקשו איתו להחריג את בריזה מההוראה לא להביא כלבים לשטח, והחוזה נחתם בסופו של דבר עם סעיף מיוחד שמאשר רק לכלבה בריזה להיכנס למשרדים. הם לא היו חייבים לעשות זאת והערכתי מאוד שהארגון רואה חשיבות בתהליך השיקום ובשמירה על שגרה יציבה ורגועה עבורה".
"עם הזמן החברה גדלה והתפתחה, נוספו עובדים חדשים והיינו צריכים לעבור משרדים. בין רשימת הדרישות מהנכס החדש, הבעלים של החברה הוסיפו את הצורך שהמשרדים יהיו דוג פרנדלי עבור בריזה, הכלבה היחידה שהייתה מגיעה לחברה", משתף שמוליק בהודיה, "לבסוף החברה שכרה את המשרדים בקיבוץ גליל ים. הטבע הפתוח עושה טוב לבריזה היא הפכה לרגועה מאוד ויש לה במשרד פינה משלה. כשאני עושה פגישות עבודה עם הצוות שלי אנחנו עושים טיול עם בריזה בשבילי הקיבוץ. האמת שזה גם תורם לנו, זה הופך את הפגישה לפחות רשמית ונותן אנרגיה לשיחות".
"עכשיו שוב גדלנו ואנחנו שוב עוברים משרדים. הפעם אני פחות חושש לשגרה של בריזה, שכרנו בנין משרדים שלם על 6 קומות בתוספת קומת Rooftop באוויר הפתוח, בשכונת נאות אפקה בתל אביב. אז אין ספק שכדיירים היחידים בכל הנכס יהיה המון מקום לארח בו את בריזה", הוא מסכם בחיוך.