מה משותף למירב מיכאלי, אלון ריינהורן, ורפיק קמחי? שלושתם עסקו בעולם הבידור (כל אחד בתחומו) והחליטו בשלב מסוים בחייהם לעשות שינוי משמעותי בקריירה. מיכאלי שהייתה עיתונאית, שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה הפכה לח"כית מטעם מפלגת העבודה, ולפנים של המאבק הפמיניסטי בישראל. ריינהורן שהיה דוגמן מפורסם בשנות ה-90 עוסק ביזמות בנדל"ן ורפיק ידידיה (שנקרא בעבר תמיר קמחי) היה איש תקשורת מפורסם, הקים בהמשך דרכו מרכזים רוחניים והפך למנחה טנטרה.
השינוי המשמעותי הזה כמובן לא מתרחש רק בחייהם של המפורסמים, הוא קורה בכל יום, בכל גיל אצל מגוון של אנשים עם קריירות שונות. מה מביא אותם לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהסתער על קריירה חדשה, שונה לגמרי ממה שהכירו?
סמי הורי – השחקן שהפך לצלם אירועים
סמי הורי (48) המוכר לנו מהסדרות "פלורנטין", "אהבה מעבר לפינה", הסרט "צומת וולקן" ועוד, מספר שהגיע לצילום באופן מאוד טבעי. "רציתי ללמוד צילום סטילס הרבה לפני שהתחלתי ללמוד משחק. למשחק התגלגלתי לגמרי במקרה – ליוויתי ידידה שלי לאודישן בצוות בידור באילת, המנהל הציע לי להצטרף, והשאר היסטוריה. אבל גם כשהייתי על הסט ושיחקתי תמיד עניין אותי לדעת איך מצלמים".
לאחר שנת לימודים בקמרה אובסקורה, הורי החל להתייחס בשנתיים האחרונות לצילום כאל מקצוע ולא רק כאל תחביב שהשקיע בו לא מעט. "פגשתי חבר עורך גרפי ששידך אותי לשני צלמים, פתחנו חברה והתחלנו לצלם אירועים". כיום הורי מצלם חתונות, השקות אופנה, צילומי משפחות, טיולים של קבוצות פרטיות, וגם נשים בהריון. "יש לי את הפריבילגיה להחליט את מי אני רוצה לצלם ואת מי לא", אומר הורי.
העובדה שאתה מפורסם עזרה לקדם את הקריירה השנייה שלך?
"בהתחלה זה פתח לי דלת לפגישות עם אנשים, אבל ברגע שאנשים מחפשים משהו שונה הם גם מוצאים אותו אצלי. אף פעם לא השתמשתי ביחסי ציבור, הם קורים מעצמם, זו כמו שמועה שעוברת מפה לאוזן, ולראייה זו הפעם הראשונה שאני מתראיין בקשר לקריירה השנייה שלי. לא פרסמתי את זה, אין לי דף פייסבוק עסקי ולא אתר, זה עוזר כנראה אבל אני לא מרגיש כך בהכרח".
מה מבדל אותך משאר הצלמים?
"אני מנסה לקלוט את האיכות של האנשים שאני מצלם אותם, איך הם מתנהגים וכו', ולעצב את התמונות לפי זה, כי התפאורה די חוזרת על עצמה. בכלל התחום של צילום אירועים הוא מאוד רפטטיבי ורוב הצלמים מצלמים בצורה קבועה ובמקומות קבועים, אלבומי החתונה נראים אותו הדבר. אני חייב להוסיף משהו אחר כדי לעשות את זה שונה ומיוחד, ולא להיבלע בשטאנץ הזה, זה אחד הדברים שעזרו לי למצוא עניין במקצוע".
אילו כלים רכשת בעבודה הקודמת שעדיין משרתים אותך?
"כשהייתי שחקן, למרות שהייתי מול המצלמה, התעסקתי במושגים כמו גבולות פריים וקומפוזיציות. בנוסף, אנשים שנמצאים מול מצלמה מאוד מתרגשים, אבל בגלל שאני מכיר את המקום הזה, אני יכול להרגיע אותם, כדי שיצאו טוב בתמונות, אני מביים אותם, ואת זה רכשתי על הסט. כשאתה לומד טכניקה של צילום בנוסף לבימוי יוצאים דברים יפים".
בפנים אני בכלל חנון
הורי מספר כי בעבר נקלע לטייפקאסטינג של דמות המאצ'ו בגלל המראה שלו. "בפנים אני בכלל חנון", הוא אומר, "וזה אף פעם לא יצא במשחק. בהתחלה רציתי לעשות כל דבר שהיה כתוב על נייר, אחר כך זה נהיה משעמם לעשות את הדמות של המאצ'ו שוב ושוב, וכשהתחלתי להשתעמם ולא באתי בלהט לאודישנים, העבודה ירדה". דווקא עכשיו, כשהורי מצא קריירה אחרת, הוא קיבל את התפקיד שתמיד רצה: הופעת אורח כמורה לפלף לשל"ח בסדרה של שלום אסייג "שנות ה-80'".
אתה זוכר את הרגע שבו נפלה ההחלטה לעבור לצילום?
"מדובר בתהליך ארוך, אין שינוי בן רגע כמו שאין הצלחה בין לילה. אחרי שהכרתי את שני הצלמים שאני עובד איתם, פתאום קלטתי שאני עובד בזה".
כסף היה שיקול?
"כסף אף פעם לא היה שיקול שהוביל אותי, למרות שיש לי לפעמים נטל כלכלי, אבל אני חייב להיות מעוניין טוטאלית במה שאני עוסק, אחרת אני לא מסוגל לעשות את זה. הכסף בא תמיד אחר כך. כשאתה מתעסק עם משהו ומקדיש לו זמן הוא בסופו של דבר מתגמל אותך".
לידר צבר - מסוכנת נסיעות למומחית פאנג שוואי
לידר צבר (47) נשואה +3 ילדים, מקרית אונו, הייתה שנים ארוכות בעולם התיירות – מהתיכון בו למדה במגמת תיירות, ועד עבודתה כסוכנת נסיעות ב-2 חברות כ-15 שנים. "זה היה בחופשת הלידה בהריון השלישי שלי, למדתי קורס בפאנג שווי ואסטרולוגיה סינית, ונחשף בפניי עולם מרתק וחדש. המשכתי לקורס הבא של המורה, בעיקר כי לא היה לי נעים לסרב לה, והיא עשתה לי מניפולציות שאבוא. כשסיימתי את הקורס, הייתי אמורה להתחיל עבודה בחברה הגיאוגרפית, אבל המורה הזו הציעה לי להעביר קורס העשרה בסיסי בפאנג שווי, והתחלתי לייעץ לאנשים בסביבה, זה עבד וככה זה התגלגל. כבר לא יכולתי יותר לחזור למה שעשיתי קודם".
מה גרם מבחינתך לשינוי?
"זו הייתה נקודת זמן מסוימת, ממש כמו בסרט "דלתות מסתובבות", הסקרנות להיכנס עוד רגע בדלת שיש לה משמעות והיא מרתקת, יש בעולם הזה המון קסם, לכן קשה לשחרר. ראיתי שהלימוד פותח לי עוד ועוד עולמות, והתיירות הלכה והתרחקה ממני. כמובן שנהניתי מאוד מתחום התיירות כשעבדתי בזה, אבל הפנג שווי פשוט מיגנט אותי, התאהבתי בזה. לכל בית יש סיפור אחר, יש שם אנרגיות, רגשות, התנהלות שונה, ואני באה ומכווננת ועושה קסמים".
היו כלים שרכשת בעבודה הקודמת והם עדיין משרתים אותך?
"הבסיס הוא תקשורת עם אנשים ולקוחות. בשני התחומים את צריכה להביא איתך המון רגישות וסבלנות, וכמובן מוטיבציה לעזור להם".
מה ההבדל באיכות החיים?
"איכות החיים שלי הרבה יותר טובה היום. העבודה במשרד נסיעות היא ברמת היסטריה גבוהה במיוחד, לעומת הפנג שווי שיש בזה אנרגיות טובות, קצב שפוי ורגוע, שמכניס אווירה אחרת. כסוכנת נסיעות עבדתי 24/7 כי אני צריכה להיות זמינה ללקוח בכל שעה. הפנג שווי אפשר לי לתמרן בין הקריירה לבית ולילדים ולנהל את הזמן שלי. הרווחתי את הילדים שלי, אני כאן בבית כשהם יוצאים או חוזרים, ואני עובדת מתי שאני מחליטה ומתי שיש צורך. בנוסף, השילוב של עשייה עם משמעות הוא שילוב מנצח".
איך הפן הכלכלי הושפע מהשינוי?
"ההשפעה הייתה דווקא לרעה, כשאת פותחת לבד עסק עצמאי את לא מרוויחה ישר, וודאי לא כמו סוכנת נסיעות וותיקה. בהתחלה ירדתי במשכורת שלי, ואני מוקירה את בעלי שאפשר זאת. אין בזה יציבות כלכלית, לעומת עבודה כשכירה. כעצמאית אני אחראית להביא את העבודה, וכל הזמן צריך להניע את זה. היום זה כבר עובד מפה לאוזן אבל היו שנים שעשיתי המון שיווק עצמי, ולא לכולם יש את זה באופן טבעי. אני אלופה בלשווק אנשים אחרים אבל את עצמי אני לא יודעת לשווק".
ממה מורכבת עבודה של יועצת פאנג שווי?
"אני מייעצת לבתים פרטיים, לעסקים, עובדת עם אנשים שבונים בית משלב התחלתי וגם מלמדת בכל מיני מסגרות. אני כותבת מאמרים בכל מיני מסגרות וממשיכה ללמוד את התחום כי תמיד יש לאן להתפתח בו.".
איסי גרין – מגלריית חפצי אומנות ועתיקות לאופניים חשמליים
איסי גרין (36) רווק מתל אביב, בכלל חלם להיות ספורטאי אולימפי. "הייתי תמיד במקומות ראשונים בתחרויות ריצה, והייתי עתיד להגיע לאולימפיאדה, אבל הצבא גמר לי את החלום הזה. וגרם לי לרצות הרבה חופש, כך שטיילתי הרבה שנים במזרח וגם בדרום אמריקה, שם גיליתי את תחום חפצי האומנות והעתיקות, אבנים טובות וזהב". גרין חזר לארץ ולמד שמאות אמנות ועתיקות וב-2006 פתח עם חבר בית מכירות פומביות למוצרי אומנות בפרישמן, תל אביב. "אין הרבה בתי מכירות בארץ, בסך הכול 5 ואני הייתי בין שלושת הגדולים".
איפה הייתה נקודת החיבור שלך עם העולם הזה?
"ראיתי את זה בילדות, ההורים שלי היו אספנים, ולהרבה ממכריי היו בתים עם יצירות אמנות".
ומה גרם לשינוי בקריירה?
"בסוף 2009 נחשפתי לכלי חדש - קורקינט חשמלי, הייתי בשנות ה-20 שלי ועסקתי בשוק מאוד בוגר - באמנות ועתיקות אני חי את העבר אבל פה הבנתי שזה מה שהולך להיות בעתיד. התחלתי לחקור קונספטים בעולם ולהבין איך זה עובד. בתקופה הזו לא היו בישראל אופניים חשמליים. מצאתי בארץ בחור שעושה את זה ובמשך שנתיים ייצרנו קורקינטים ומכרנו אלפי יחידות, זה עורר הרבה גלים".
אילו כלים רכשת בעבודה הקודמת שעדיין משרתים אותך?
"שמאות של עתיקות דורשת מחקר. אם פעם הלימודים היו באוניברסיטה, היום הם מתקיימים באינטרנט. כשאתה מגלה פסל ברונזה שקיים מאות שנים, אתה צריך ללמוד אם זה אמיתי, ואיך מעריכים את מחירו והאם הוא שווה. המחקר באינטרנט גילה לי את עולם התחבורה החשמלית. הקמתי שירות חדש לרוכבי אופניים חשמליים, שהוא מעין ביטוח. במידה ונגנב להם זוג האופניים או שהם נתקעו, אני נותן להם שירות, לא משנה מאיזה דגם האופניים והיכן הם נקנו".
יש הבדל באיכות החיים?
"היום יש לי הרבה פחות זמן, וקצב העבודה שלי הרבה יותר מהיר. התעסקות עם הרבה אנשים. בשמאות בחרתי לקוחות כמו יהלומים וכאן מדובר במאסות. אנחנו ערוכים השנה לקבל 20,000 לקוחות כאשר בשוק יש כ- 300,000 רוכבים".
איך הסביבה הגיבה למעבר לקריירה החדשה?
"ויתרתי על מעמד ושכר גבוה, ונתקלתי בחוסר הבנה של אנשים ותהייה מה אני עושה ואיך אני עוזב את כל מה שבניתי לטובת תחום חדש וזר, שאף אחד לא מכיר".
כיצד הפן הכלכלי הושפע מהשינוי?
"אני לא יודע לאן הייתי מגיע אם הייתי נשאר בשמאות. היום אני שולט בתחום של ביטוח האופניים ויותר כיף לי להתעסק בתחבורה חשמלית, הרגשתי ראשון ומיוחד ולא אחד שדורך במקומות שכולם דרכו כבר לפניו. אני כרגע נמצא במקום שאני מרגיש בלתי מוגבל. קריירת המסחר באומנות היא נלווית, כי אי אפשר להרוויח מזה מספיק. זה ביזנס לבוא איתו עם הרבה כסף מהבית, ורק כך אפשר לגלגל את זה".