נהוג לחשוב שעבודה היא מסגרת פורמלית קשוחה, ושכדי להצליח בה עדיף להדחיק רגשות. הרי היא מעוזה של החשיבה הלוגית, הרציונלית, וחשיבה רגשית רק מפריעה לכל אלה, במיוחד בעת הצורך לקבל החלטות חשובות.
אולם זה מיתוס שחשוב להפריכו; בפועל, הרגש הוא חלק מאיתנו. המנהיגים המוצלחים ביותר מפגינים רמות גבוהות של אינטליגנציה רגשית, ומשמעות הדבר היא שהם רואים את המחשבות שלהם ואת הרגשות שלהם בעת קבלת החלטות עסקיות. למעשה, כל מי ששואף לאותנטיות אמיתית ולכוח השפעה במקום העבודה שלו, צריך לדעת לקבל את העובדה שכחלק מהתנהלותו בעבודה הוא מביא עמו גם את רגשותיו - רגשות אמפתיה מול לקוח, רגשות של כעס כלפי מנהל, רגש של קנאה כלפי קולגה - אי אפשר לטאטא ולהעלים אותם, הם חזקים מאתנו. גם כשחושבים שעושים זאת, פעמים רבות הם דולפים החוצה בהתפרצות, ואז הנזק גדול יותר מהנזק שהיה נוצר לו קיבלו מקום בשעת הופעתם.
יתרה מזו, ניסיון להסתיר רגשות לא מועיל. הוא הופך את האדם להיות בלתי קריא, וזה עשוי להתקבל באופן צורם לאדם שמולו ולגרום לו למשבר אמון. הרי תסכימו איתנו שקל יותר להאמין באדם שדרך הביטוי שלו ברורה לנו, ושאפשר להבין מתוכה מה המניעים שלו, מי הוא, מה הוא או איך הוא מרגיש.
"מי שמתרגז הוא אדם שלילי שלא שולט בעצמו?" לא בהכרח
אדם שמתרגז מעת לעת הוא אינו אדם שלילי. להיפך – זה סימן שהוא אדם בריא שמסוגל לחוות קשת מלאה של רגשות, חיוביים ושליליים.
מצבים של זעם וכעס הם בלתי נמנעים בעבודה - לקוח קשה, עובד מאכזב, מנהל לא מעריך או בעל ציפיות מוגזמות – מדובר בלא מעט סיטואציות וגורמים שיכולים לעורר בנו כעס. אך האם הם מעידים על חוסר שליטה?
"כדי להיות מאושר בעבודה, אין מקום לרגשות שליליים" - טעות
יש אנשים שסבורים כי אושר בעבודה פירושו לחסל את כל הרגשות השליליים, אבל הם טועים. ראשית, אין כזה דבר שהכול מושלם וחיובי. שנית, כדי להצליח בעבודה – ובהתאם לכך להרגיש מאושרים בה – אנחנו זקוקים לנורות האזהרה שלנו, שיעוררו אותנו לשנות את דרך הפעולה שלנו, להימנע מטעויות אפשרויות ומשיבושים פוטנציאליים.
ומי אלו נורות האזהרה הללו אם לא הרגשות השליליים שאנו חשים מעת לעת? אז אמנם אושר בעבודה מקושר לאיזון רגשי, עם הטיה לטובת הצד החיובי שעל סקאלת הרגשות, ועם תחושה שאתם עושים משהו נכון ונחוץ. אולם כשהדברים פחות מסתדרים, אנחנו בהחלט זקוקים לרגשות השליליים.
"אין קשר בין עבודה לאהבה" – עוד טעות
רוב האנשים סבורים כי היחסים במקום העבודה אינם עמוקים או קרובים מספיק כדי להיחשב ליחסים של "אהבה", וכי גם אם נוכל באמת לאהוב את העמיתים שלנו, זה לגמרי לא רלוונטי לתוצאות הארגון.
אותם חוקרים אף מצאו לא מעט עדויות ברורות לכאלה "תרבויות של אהבה", וטוענים כי אלה מקושרות עם שביעות רצון העובדים, עם עבודת צוות יעילה, עם פחות היעדרות ותשישות נפשית בצוות, ובמילים אחרות: אהבה טובה לארגון, ללקוחות ולעובדים.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". המאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק או באתר.