זינוק בעבודת היתר בישראל: מתוך 3.5 מיליון שכירים עובדים ב-2016 - 720 אלף שכירים עבדו 46 שעות או יותר בשבוע - כך עולה ממחקר שערכה ד"ר מירי אנדבלד ממינהל המחקר והתכנון של ביטוח לאומי.
מספרם של השכירים העובדים 60 שעות בשבוע ויותר, מה שמכונה עבודת יתר פלוס, הסתכם ב-200 אלף איש. בקרב העובדים שהם המפרנסים העיקריים במשק הבית עלה מספר עובדי עבודת היתר מכ-37% ב-1991 ל-46% ב-2016.
ארגון העבודה הבינלאומי מחשיב 40 שעות עבודה בשבוע כהיקף "נורמלי" של משרה מלאה. במדינות המפותחות המספרים נעים בין 45-35 שעות עבודה בשבוע, ובישראל משרה מלאה מסתכמת ב-42 שעות בשבוע. המחקר מציין נתונים מ-2007, שלפיהם יותר מ-22% מכוח העבודה הגלובלי עובד יותר מ-48 שעות בשבוע. בישראל כ-14% מהשכירים, או אחד מכל שבעה אנשים, עובד יותר מ-50 שעות בשבוע, ומחציתם אף יותר מ-60 שעות בשבוע.
התופעה מאפיינת את שתי קצוות השכר: עובדים בשכר גבוה מאוד, שמהם 39% עובדים עבודת יתר בשל מחויבויות קריירה; ומנגד, עובדים בשכר נמוך מאוד, שם נספר כל עובד רביעי - כ-24% מהעובדים - שעובדים שעות רבות מתוך אילוץ כלכלי.
עבודת היתר אינה תופעה ברוכה. כל המחקרים מוכיחים כי עבודת יתר, בין אם פיזית ובין אם משרדית, עלולה להיות בעלת השלכות בריאותיות קשות על העובדים - ואף נמצא קשר בין דפוס עבודה כזה לעלייה בתמותה. השלכות קשות נצפו גם בהקשר לתזונת העובדים, חיי המשפחה שלהם וזמן השינה. עבודת היתר פוגעת בתא המשפחתי ואף מעודדת פערי שכר בין גברים לנשים.
לצורך המחקר נעשה שימוש בנתוני ראשי משקי הבית המועסקים כשכירים על פי סקרי המשפחות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2016-1991.
מנהלות ואקדמאיות עובדות יותר
מהנתונים עולה כי כ-47% ממי שמוגדרים כבעלי המקצועות ה"גבוהים" - אקדמאים, מנהלים ובעלי מקצועות חופשיים - עובדים עבודת יתר. שיעור דומה נרשם בקרב עובדי המכירות והשירותים. 36% מהעובדים הלא מקצועיים עובדים גם הם עבודת יתר, ו-25% מבין הפקידים.
התופעה מאפיינת יותר גברים - שיעורם כמעט פי שניים לעומת נשים. עם זאת, המחקר מתייחס לעבודה בשכר בלבד, האופיינית לגברים, בעוד העבודות השקופות - בעיקר עבודה במשק הבית וטיפול בילדים - לא נספרות ושכיחות הרבה יותר בקרב נשים. ה-OECD אומד את מספר שעות העבודה שלא בשכר אצל נשים בכ-4.5 שעות ביום בהשוואה למחצית מכך אצל גברים - 2.3 שעות ביום.
נשים אקדמאיות ומנהלות נוטות יותר מגברים לעבודת יתר. בנוסף, הסבירות שגברים אקדמאים ומנהלים יעבדו עבודת יתר נמוכה מזו של גברים שהם עובדים מקצועיים בתעשייה, בתחבורה ובתשתיות.
בהשוואה בין נשים לגברים, בהתייחס למצב המשפחתי, מתברר כצפוי כי נשים נשואות מאופיינות הרבה פחות בעבודת יתר: הסיכוי שנשים נשואות יעבדו עבודת יתר נמוך ב-50% מזה של נשים לא נשואות. לעומת זאת, אצל גברים, עצם היותם נשואים דווקא מעלה את הסיכוי לעבודת יתר בכ-17% בהשוואה למי שאינם נשואים. עולים, ערבים ומשקי בית שבהם שני מפרנסים ויותר מתאפיינים בעבודת יתר בשתי קבוצות המגדר.
כאשר בוחנים את הממצאים לגבי עבודת יתר פלוס, הקיצונית יותר – חוזרים הגברים להיות בעלי סיכויים גבוהים יותר לעבודה מוגזמת במגזר הציבורי, כמו גם בענפי המסחר והאוכל והבינוי. בתחומי המסחר והאוכל והבינוי עבודת יתר פלוס מאפיינת גם את הנשים.
הבשורה הטובה היא כי ב-2016-2010 נרשמה ירידה בשתי קבוצות המגדר בשיעור עבודת יתר פלוס. בתחום עבודת היתר נרשמה בתקופה זו עלייה של 23%-26% בשתי הקבוצות גם יחד.
עבודת יתר כבר לא מחלצת מעוני
נתון חשוב שעולה מהמחקר מוכיח כי בעבר עבודת יתר יכלה לחלץ מעוני בשיעור גבוה יחסית להיום. אלמלא היו העובדים עבודת יתר עובדים מעבר ל-45 שעות בשבוע, היה שיעור העוני בקרבם מגיע לכ-10% לעומת 7% בממוצע ב-2016-2010. שיעור זה נמוך יותר מזה שהיה בשנים 2000-1991, אז לעבודת יתר היתה הצלחה רבה יותר בחילוץ מעוני.
המשמעות היא שלאורך זמן חל פיחות בכוחה של עבודת היתר לחלץ משפחות מעוני. לפי המחקר, ייתכן כי הדבר קורה, בין היתר, משום שעובדים אלה כמפרנסים עיקריים חשופים לאי-ציות של מעסיקיהם לחוק שכר מינימום בשיעורים הגבוהים פי 1.4 לעומת מפרנסים עיקריים שאינם מועסקים בעבודת יתר.
לסיכום, כותבת החוקרת כי ההשלכות השליליות המוכחות של עבודת יתר בתחומי הבריאות, הרווחה והחברה מצריכות מדיניות לצמצום השפעתן: "מדיניות כזו עשויה להיות אפקטיבית במיוחד עבור עובדים שאילולא האילוצים הכלכליים היו נמנעים מדפוס תעסוקה שלילי זה".
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
מדיניות לצמצום עבודת היתר עשויה, לדבריה, "לצמצם את התופעה, כמו גם את תופעת אי הציות לשכר המינימום הנלווית לה, ויכולה להתבסס על כלים שונים למניעה וצמצום התופעה כמו: העלאת המודעות להשלכותיה, חקיקה ואכיפה הנוגעים להגבלת עבודת יתר בתחומים שבהם אין הכרח ביטחוני לכך; ערנות כלפי אי ציות לחוקי העבודה בענפים שבהם נפוצה יותר עבודת יתר; וכן באמצעות העלאת ההכנסה הפנויה של עובדים בשכר נמוך באמצעים שונים מעבודת יתר, לרבות קצבאות ומענקי עבודה, שרמתן בישראל בהשוואה בינלאומית נמוכה".
