בצעד חריג וחסר תקדים קבעה שופטת בית משפט השלום בירושלים, יעל ייטב, כי שישה גרפולוגים שכתבו חוות דעת על אם ובנה, בה נטען שהם בעלי נטייה לאלימות ופדופיליה, ישלמו להם פיצוי של 180 אלף שקל.
מדובר בסכסוך משפחתי שכלל בתוכו הליכי גירושין בין בני הזוג. במסגרת ההליכים פנה אב המשפחה, יחד עם העמותה שהוא מנהל, בבקשה להכין חוות דעת גרפולוגיות על בנו החורג שנשאר עם אמו. האב נימק את הבקשה בכך שהעמותה מעסיקה את בנו החורג - דבר שהתברר כלא נכון - ובנוסף ביקש חוות דעת גם על אמו.
הגרפולוגים אליו פנתה העמותה לא טרחו כלל לבדוק את האם ובנה באפן אישי ולא נפגשו איתם מעולם. יחד עם זאת קבעו כולם בחוות דעת, על סמך ניתוח כתב ידם, כי הבן הוא אדם מסוכן לציבור, לא אמין עם נטייה לאלימות ופדופיליה והתנהגות עבריינית, בעוד שהאם לסבית.
האם ובנה, שנחשפו לחוות הדעת הללו לאחר שאלה הועברו ללשכת הרווחה והלשכה הסוציאלית, החליטו להגיש נגד הגרפולוגים תביעת לשון הרע שכן הם הכפישו את שמם הטוב מבלי להיפגש איתם. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בירושלים בה נדרש סכום פיצויים של 300 אלף שקלים.
הגרפולוגים הגישו כתב הגנה שבו הכחישו שפגעו בשמם הטוב של התובעים או בפרטיותם, שכן הם לא פרסמו את חוות הדעת שכתבו, וכי ביצעו את הבדיקה לבקשת האב שהונה אותם ולא חשף בפניהם את התמונה המלאה של התיק. הגרפולוגים, אגב, לא טרחו להגיש תביעה צד ג' נגד האב והעמותה, שהייתה מצרפת אותם להליך המשפטי.
במהלך המשפט הגרפולוגים טענו שיש למחוק את התביעה בגלל התיישנות, ושמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית. אלא שהשופטת יעל ייטב חשבה אחרת. לדבריה, תמוה בעיניה כיצד הגרפולוגים לא ראו כל פסול במתן חוות דעת אודות התובעים מבלי להיפגש איתם ולבקש את הסכמתם.
בפסק הדין ציינה השופטת כי התנהלות הגרפולוגים חמורה שכן הם פגעו בפרטיותם של התובעים, וכי חוות הדעת שנתנו הן בגדר לשון הרע כי הדברים שכתבו עלולים להגיע למעסיקיהם של השניים ויכולים להשפיע על הקריירה שלהם. כמו כן ציינה השופטת כי לא עומדת להם הגנת תום הלב.
השופטת קבעה כי ההתבטאויות שציינו הגרפולוגית בחוות דעתם מבזות, משפילות, מגונות ולא נורמטיביות, ולכן ישלמו השישה לאם ולבנה פיצוי בסך 180 אלף שקלים.