בתקופה הנוכחית, מול משק שנסגר ונפתח חלופות, עסקים סגורים או במשבר והמונים שיוצאים לחלת מדי יום או מפוטרים, השמירה על מקום העבודה הפכה לצורך קיומי של ממש. בתקופה כזו, ולרגל יום הבוס הבינלאומי שחל היום (ה-16 באוקטובר), כדאי לזהות את המנהלים שיעזרו לנו לשמור על מקום העבודה ואלה שרק יקשו. זיוי קלעי, יועצת עסקית וניהולית המייעצת למנהלים ולמנכ"לים, מונה את הטיפוסים השונים:
אלו שמקום העבודה בטוח איתם
- המנהל הגמיש - זהו המנהל אשר מתאים עצמו לסיטואציה. הוא לא חושש להיכשל ולקחת סיכונים על מנת לזרום עם השינויים. בכל השלבים הללו של ניסוי וטעיה הוא משקף את צעדיו לעובדים, על מנת לרתום אותם אליו מול כל המהלכים השונים. אותו מנהל יבין למשל כי כשעובדים מהבית, התנאים שונים ויכולים להגיע לתוצאות נמוכות יותר. אולם בדרך כלל העובדים, שיגלו כלפיהם גמישות כזו, ירצו רק לתת יותר ולעיתים אפילו התפוקה גדלה.
- הטרנדולוג – המנהל הזה הוא היזם. הוא יודע לזהות הזדמנות כשאף אחד עוד לא מודע לה, ויודע להתאים עצמו לשינוי הנדרש. הוא לא מחכה ליום שיבוא, אלא מביא את היום: הוא יוזם מהלכים, מנהל ולא מתנהל ופועל צעד אחד קדימה. הוא זה שימצא הזדמנות מתוך הקושי, לכן ידע לעודד את העובדים להניע לפעולה ולמשוך אותם איתו כחלק מהיצירה החדשה. הוא גם זה שבתקופת משבר עשוי לגייס עובדים למלא תפקידים - מתוך ההזדמנויות החדשות שיצר.
- האופטימי – כשהמציאות הופכת להיות קשה מיום ליום - ספקות לגבי הבטחת מקום העובד בעבודה, סגר נוסף, ילדים בבית, עיכוב בהשגת יעדים - האופטימי ימצא את נקודת האור גם בסיטואציות כאלה ויעודד את העובדים לעשיה, תוך שהוא מעורר השראה. הוא זה שיצליח להרים את המורל והאמונה האישית שלו היא זו שסוחפת את העובדים ללכת בעקבותיו.
- המחובר לשטח – זהו המנהל הרגיש, שרואה לפניו אנשים לפני משימות או יעדים. הוא מבין שרק העובדים הם אלה שיוציאו עסקים ממשבר, ולכן, כשהוא רואה אותם, ער לצרכיהם ונענה להם, הוא למעשה רותם אותם אליו. הוא גם המנהל שמהווה דוגמה אישית – אם החברה תעבור צמצומים, הוא יצמצם גם לעצמו, ויהיה אפילו הראשון לעשות זאת. הוא זה שדואג לנוכחות מתמדת שלו או של צוות הניהול בשטח, על מנת שהעובדים ירגישו שאינם לבד. התנהגות כזו רותמת את העובדים בהתמסרות מלאה אליו ואל מקום עבודתם.
המנהלים שמסכנים את הביטחון התעסוקתי
- הקונטרול פריק – המנהל הזה חושש שאם לא יהיה בקשר תמידי עם העובדים, בכל רגע ודקה, הם לא יעמדו ביעדים ובמשימות. הוא עושה להם מיקרו- מנג'מנט ובודק אותם על כל צעד ושעל. מבחינתו, מה שהוא אינו רואה בעיניים לא קיים. הוא יהיה זה שידרוש ישיבות כל שעתיים, בנוכחות מלאה של כל העובדים, גם אם אינם צריכים להיות שם, יציף במיילים ובואטסאפים עם שאלות על פרטים קטנים, שתשובותיהם יגזלו זמן עבודה ממושך, ויקרא לעדכונים שוטפים גם באמצע היום. הוא המנהל שרואה נגד עיניו משימות לפני אנשים, ופעמים רבות עסוק בטפל ולא בעיקר. מעורר תסכול וכעס בקרב העובדים.
- הנוטש – הוא מתקשה לעמוד מול השינוי הנוכחי שבניהול מקוון או מבוזר, אולי מתוך היותו מאותגר בעצמו בסיטואציה הקיימת, ולכן הוא מנתק מגע עם העובדים. הוא לא זמין ולא עונה לטלפונים כשצריכים אותו, כי יתכן והוא נדרש להיות בבית עם הילדים ללא תמיכה של בן/בת הזוג. הוא לא יעלה לזום, וגם אם יהיה שם, לא באמת יהיה נוכח, עם מסך כבוי. העובדים נמצאים בערפל, לא לגמרי מבינים היכן הדברים עומדים ומרגישים שאין להם תמיכה וגב או מישהו שמנווט את הסירה.
- השושואיסט - העובדים מול מנהל כזה נמצאים במצב של אי ודאות תמידי: הוא מנסה לזרום עם השינויים של התקופה ולכן דורש מעובדיו שינויים והתאמות רבים, אלא שהוא שומר את הסיבות לכל אלה לעצמו ואינו משקף לעובדים את התמונה הרחבה. בניגוד למנהל הגמיש שגם הוא זורם עם השינויים, ה"שושואיסט" אינו משקף לעובדים מדוע השינוי הזה צריך להיעשות - והם לא מבינים את תמונת המצב הרחבה של המציאות המשתנה. הם חסרי ביטחון מול הקרקע הרעועה והתנודות הבלתי פוסקות.
- הרס"ר – המנהל הזה חסר רגישות למצב העובדים. מבחינתו הם כלים בלבד מול משימות שהוא צריך לבצע, והתנאים שבה הם מבצעים את המשימות הללו אינם מעניינו. מנהל כזה יכול גם לאבד את האמפתיה של העובדים אל מול לחץ כלכלי אישי שהוא נתון בו בתקופה הנוכחית והלחץ המוטל עליו לשמור על העסק שלו או על מקום עבודתו האישי. הוא ישים את העובדים בלחץ גבוה מאוד שיעורר התנגדות, והעובדים לא יצליחו להירתם כפי שהיה רוצה. המנהל הזה יגרום לדמורליזציה של העובדים משום שאינו מבין שראשית יש לתת מענה לעובד ולא להתייחס אליו כמכונת ייצור.
התקופה הנוכחית קשה לכולם, והמנהלים שיצליחו להיות גמישים ואמפטיים ולהבין שאנשים הם אלה שיעזרו להם לעבור את התקופה, יהיו אלה שיסיימו אותה עם הראש מעל המים.