אם אתם מרגישים שאתם רודפים אחרי הזנב של עצמכם בניסיון לשלב בין העבודה לחייכם הפרטיים והמשפחתיים, יכול להיות שתצטרכו להשלים עם כך שהמרדף הזה לא ייפסק. כך לפחות לפי סקר של Ernst & Young, שמראה, בעיקר, שאנחנו עובדים הרבה יותר מאי-פעם.
עוד בלימודים וקריירה:
- מכללה או אוניברסיטה? בואו להתייעץ עם המומחים שלנו
- אוניברסיטת קיימברידג': "דרוש פרופסור ללגו"
- מתלבטים היכן ללמוד? קבלו ייעוץ לימודים בחינם
עובדים יותר מדי
על הסקר השיבו 9,700 שכירים במשרה מלאה, בני 67-18, ממגוון רחב של חברות במדינות שונות בארצות הברית, באנגליה, בהודו, ביפן, בסין, בגרמניה, במקסיקו ובברזיל.
מהסקר עולה שאנחנו פשוט עובדים הרבה יותר היום. יותר מ-46% מהמנהלים דיווחו שהם עובדים יותר מ-40 שעות שבועיות, וארבעה מתוך עשרה מנהלים סיפרו שמכסת שעות העבודה שלהם גדלה בחמש השנים האחרונות. אם זה אכן כך – איך אפשר להצליח לאזן בין שני המעגלים הללו בחיינו: העבודה והחיים הפרטיים? די ברור מי מהשניים יוצא נפסד. לא?
ומה קורה בישראל? המצב, כמובן, לא ורוד יותר. דו"חות של ארגון ה-OECD מהשנים האחרונות מראים שבישראל כרבע מהאזרחים עובדים יותר מ-50 שעות בשבוע, ובמקביל לכך, שלא באופן מפתיע, ישראל היא בין המדינות המדשדשות מאחור מבחינת איזון עובדים בין העבודה לחיים הפרטיים.
"האמת? אין לי אוויר"
כך סיפרה לי עובדת סוציאלית, שבעלה מורה בישראל: "רצה הגורל, ואני ובעלי לא הייטקיסטים... אז אם אני רוצה להצליח לשלוח את הילדים לחוגים כמו החברים שלהם, ולהיות מסוגלת לטייל איתם בשבת – מה שעולה כסף בגלל הדלק והתשלום בכניסה לשמורות טבע למשל – שנינו חייבים לעבוד כמה שאנחנו רק יכולים. בעבודה יודעים: כל עוד אפשר – אני שם. בעלי, מצדו, עושה כל מה שהוא יכול כדי להעלות לעצמו את השכר: שיעורים פרטיים, הוראה במוסדות ללימודים אקסטרניים, בדיקת מבחני בגרות. ומה שאבסורד הוא שאנחנו עושים את זה בשביל הילדים והמשפחה, אבל אנחנו רואים אותם ואחד את השני הרבה פחות ככה. ההורים שלי נמצאים עם הילדים שלי יותר משנינו".
המצב הזה, כמובן, לא שייך רק לעוסקים בתחומים הפחות מכניסים. אנשים מכלל תחומי העיסוק ודרגות השכר מספרים לי שהם עובדים הרבה יותר ממה שמצופה מהם, הרבה יותר ממה שהם עצמם היו רוצים או תכננו, וכמובן, הרבה יותר ממה שבני המשפחה שלהם היו רוצים.
אם זו מעצבת הפנים העצמאית, שמספרת על עבודה אל תוך הלילה ועל זמינות של מאה אחוז ללקוחותיה ("האמת? אין לי אוויר. אני סחוטה"), ואם זה סמנכ"ל הכספים, שמספר שגם כשהוא חוזר הביתה בערב, לאשתו ולשלושת ילדיו, זה תמיד עם עוד משימות בקנה. הפנים שלו נעוצות עמוק במסך, רמת הקשב שלו לסובבים שואפת לאפס, ואין לו סבלנות לכלום. "אחת הבעיות הגדולות ביותר שלנו", הוא אומר, "היא שגם כשכבר יש לנו זמן – אנחנו כל כך עייפים, שהדברים שאנחנו אמורים לעשות בשעות הפנאי שלנו נעשים בצורה ממש לא רגועה ולא מהנה. אנחנו מסמנים 'וי' על ארוחת ערב עם הילדים, חושבים על יום העבודה שהיה או על זה שיהיה, מוטרדים כל הזמן. מי בכלל יכול לחשוב על ספורט, או חיי חברה? מתי לאחרונה קראתי ספר במשך כמה שעות רצוף, או נפגשתי עם חבר? אולי בצ'ט".
מעסיקים, נגמר לעובדים שלכם הדלק
ומה אכפת למעסיק? אם הוא מקבל כך את מבוקשו, למה שירצה לשנות? ובכן, כדאי לו לשנות. כדאי לו, כי עובדים רגועים ושבעי רצון הם עובדים מובילים מבחינת מוטיבציה, יצירתיות ותפוקה. כדאי לו, משום שבזמן שישראל מובילה בדו"חות ה-OECD ברובריקת ה"עובדים הכי הרבה", היא כושלת ביחס לרוב מדינות המערב מבחינת הישגים ותפוקה.
חשוב שמעסיקים יבינו שככל שעובדיהם יהיו מותשים יותר, יעבדו יותר, ינוחו פחות ויבלו פחות עם בני משפחתם – כך יהיו פחות שמחים וחיוביים, ופחות חיוניים ויעילים. חשוב שיזהו את עובדיהם העייפים, ויזמו בעצמם את השינוי, שיכול להיות פשוט מכפי שניתן לדמיין.
מעסיקים, נסו שינוי:
1. שנו גישה: גשו לעובד בשעה שבה הוא אמור לצאת הביתה, ואף לפני כן, הניחו יד על כתפו, ואמרו לו בחיוך: "עשית מספיק להיום. לך לנוח או לבלות עם המשפחה שלך. מחר יום חדש". כבר למחרת אתם עשויים להבחין בשינוי לטובה ביחסו לעבודה ובהספקו.
2. הגמישו: נסו להתגמש בשעות העבודה, בשיטות העבודה, בניהול סדרי העדיפויות. ספרו לעובד שארגון היום ושבוע העבודה באחריותו, ושאתם סומכים עליו – כל זמן שהוא יודע מה הוא צריך לספק, איך ומתי. בדקו אם יש שינוי בהתייחסותו, ברמת ההשקעה שלו, ובהישגים שהוא מגיע אליהם.
3. הוו דוגמה אישית: נסו להראות לעובדיכם שאתם לא רק מדברים מתוך נימוס או אכפתיות מעושה, אלא לוקחים את נושא האיזון ברצינות ופועלים בעניין גם לגבי עצמכם. למשל, אם החלטתם, במסגרת השינוי, על יום אחד בשבוע שבו כולם יוצאים בשעה 16:00 מהמשרד כדי לבלות עם המשפחה (שיטה שמעסיקים רבים בחרו בה בשנים האחרונות) – צאו גם אתם בשעה זו מהמשרד. כשגם אתם פועלים כך ביחד עם העובדים, אתם משווים לדבר לגיטימציה, והם ירגישו נוח יותר לממש את ה"הטבה".
עובדים, אתם במצוקה – צאו משם
1. מתכננים לוח זמנים לעבודה? תכננו לוח זמנים מקביל לענייני הפנאי והמשפחה: סכמו יום קבוע לפעילויות קבועות – כאילו שהיו פגישות מחויבות המציאות, או קבעו בתחילת כל שבוע מתי תצאו למשחק כדורגל עם הבן, לארוחת ערב רומנטית עם בן/בת הזוג, לביקור בספרייה עם הקטנה, לספורט או למפגש עם חבר.
2. נסו לאתר פעילויות שתוקעות אתכם בעבודה: יתכן, למשל, ששיתוף הפעולה ביניכם לבין חבר צוות לא עולה יפה, משום שהקצב שלכם שונה והוא מעכב אתכם. נסו לאתר את נקודות התורפה הללו, וצרו בהן שינוי. אל תתעלמו ממצב כזה בגלל אי-נעימות – עזרו לקולגה להבין מה מקור העיכוב וכיצד ניתן לפתור זאת, וכך שניכם תרוויחו את שביעות רצונו של המנהל.
3. הגדירו זמן אוף-ליין: לא תמיד צריך להגיב בזמן העבודה באופן מיידי לכל פנייה, הודעה או מייל. משימות רבות מצריכות ריכוז, ועצירות מרובות משבשות את רצף העבודה היעיל. כדי להגביר את היעילות בעבודה (מה שמשפיע, בתורו, על זמן הפנאי הקרב שלכם), תוכלו להגדיר לעצמם זמן שהוא "אוף-ליין" – זמן שבו אתם עסוקים במשימה כלשהי, ואינכם מגיבים לפניות (אלא אם השלמתם את משימתכם הנוכחית, והתפניתם). כדי לדייק בהגדרה, כדאי להסתייע במנהל כדי לקבוע מה מצריך טיפול בזמן אמת, ומה לא.
4. האצילו סמכויות: אם אתם בתפקיד ניהולי, בדקו למי תוכלו להאציל חלק ממשימותיכם, או באילו משימות תוכלו להיעזר במיקור חוץ. אינכם צריכים לעשות הכל לבד. זה לא ריאלי.
5. אל תוותרו לעצמכם בענייני בריאות: שמרו על בריאות גופנית, באמצעות תזונה נכונה, ספורט, היגיינה ושינה מספקת. הקצו לכך זמן מוגדר ביום ובמהלך השבוע, ותרוויחו רמת ריכוז גבוהה יותר, רוגע יחסי, ותחושת אנרגיה, חיוניות ויעילות.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לקריירה וניהול. מאמריה מיועדים להעשרה ואינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי. yaelmehoudar@gmail.com