לקראת סיום הסמסטר, הכריזו הסטודנטים באוניברסיטה העברית על שביתה בת שעתיים, בתמיכה במאבק שמנהלת זה כמה חודשים קואליציה של סטודנטים ומרצים למען העסקה ישירה של עובדי הניקיון באוניברסיטאות. יו"ר ועד הסגל הבכיר באוניברסיטה העברית, פרופ' ענת זעירא, הודיעה על תמיכת המרצים בשביתה, לאות סולידריות עם עובדי הניקיון.
כמי שמכיר את הנושא מקרוב (גילוי נאות: אני בעלים של חברת ניקיון בעצמי), חשוב לי להבהיר כמה נקודות חשובות שלטעמי נעלמות מעיניהם של הסטודנטים וחברי הסגל, שאינני חולק על כוונותיהם הטובות והרוח החברתית הפועמת בהם.
עובדי ניקיון המועסקים דרך חברות קבלניות מוגנים כיום באופן שהינו כמעט הרמטי על ידי חוקי מדינת ישראל. שכרם הוא שכר המוגן בחוק, כמו גם תנאי העסקתם. כיום, בניגוד לעבר, ישנה הקפדה של המדינה על מילוי החוק ככתבו וכלשונו, ועל החברות המפרות אותו מוטלות סנקציות משמעותיות. חברות קבלניות המעסיקות עובדי ניקיון אינן יכולות כיום לעשוק עובדים, וטוב שכך.
הדרישה להעסקה ישירה אינה ריאלית
עוד חשוב שהסטודנטים והמרצים ידעו כי הדרישה להעסקה ישירה איננה ריאלית: תחום הניקיון כיום הוא תחום מורכב בהרבה ממה שהיה בעבר. עובדי הניקיון כיום משתמשים בציוד דוגמת שואבים חדשניים, חומרים מיוחדים וכלים ייעודיים מתקדמים. הם עובדים בגובה ותחת לחץ - עבודה מקצועית שמצריכות הכשרה ותרגול במסגרת מקצועית.
הניהול של צי עובדי ניקיון מצריך פיקוח, ארגון, ניהול, תשומת לב מירבית והשלמה של חוסרים במהירות האפשרית. לגופים עתירי כוח אדם, דוגמת האוניברסיטה העברית, בה מועסקים קרוב ל-200 עובדי ניקיון, אין אינטרס או יכולת להעסיק באופן ישיר את צי העובדים האמור.
הטענה כי חברות קבלניות מרוויחות על גבם של העובדים, גם היא איננה נכונה. החברות הקבלניות המעסיקות עובדי ניקיון מתמודדות עם קשיים רבים. הרווחיות של חברות אלו רחוקה מרחק רב ממה שנדמה לסטודנטים המוחים ולמרצים התומכים בהם. ניהול צי של עובדי נקיון הוא עבודה קשה. העובדים עושים את עבודתם, אבל הלקוחות מלאי דרישות ולעיתים רבות "לא נוח להם" לשלם תוספות שכר כשאתה מבקש, כשהעלויות גדלות או כשיש לך הוצאות.
ישנם מקרים רבים שבהם התמחור אינו מדויק, כי ניקיון גם הוא לא מדע מדויק. ישנם אירועים לא צפויים והוצאות לא צפויות או בלתי נראות לעין תחילה. לעיתים קרובות אתה מספק שירות מאוד יקר במחיר מאוד זול, דווקא ללקוחות ממוסדים וגדולים, דוגמת משרדי ממשלה. במצב כזה, אין לך ברירה אלא להמשיך לעבוד באותו תמחור. אתה אינך יכול לבקש תוספות אחרי מכרז שזכית בו למשך 4 שנים שלמות (במרכז מתחייבים לספק את השירות באותה רמה ובאותו מחיר).
ברוב חברות הניקיון, כמעט 90 אחוז מההוצאות מושקעות בשכר לעובדים. השאר מושקע בהוצאות תפעול והוצאות אחרות. יש תקורה מאוד גבוהה והרווח הוא מאוד קטן, גם בחברות הגדולות.
יש להלחם על העלאת שכר המינימום ל-40 ש"ח לשעה
הבושה האמיתית שבה לדעתי צריך להילחם היא העובדה שעובד ניקיון, בין כזה המועסק בהעסקה ישירה או על ידי חברה קבלנית, מביא הביתה לא יותר מ-5,000 שקלים בחודש. עובד כזה, נאלץ לעבוד בשתי עבודות לפחות בכל יום, כלומר מהבוקר עד הלילה, כדי לפרנס את משפחתו. לי, כבעלים של חברה קבלנית בתחום הניקיון, אין כמעט יכולת להשפיע על הנושא. המכרזים שמתפרסמים, כוללים כמעט תמיד עלות העסקה לעובד בגובה שכר המינימום.
לעניות דעתי, אם הסטודנטים מעוניינים לתרום לחברה, ולעובדי הניקיון של האוניברסיטה בפרט, כדאי להם להילחם על העלאת שכר המינימום ל-40 ש"ח לשעה לפחות. עובדי ניקיון המועסקים דרך חברה קבלנית נפגעים קשות משכר המינימום הנהוג כיום, בדיוק כמו חבריהם המועסקים בהעסקה ישירה. אני הייתי מצטרף אליהם למלחמה כזו, ואני בטוח שאיני היחידי.
הכותב הוא בעלים ומנכ"ל של חברת הניקיון מוריה