מה לא נאמר על שכר הרופאים בחודשים האחרונים? הם כיכבו בגאון בצמרת רשימת שיאני השכר של המגזר הציבורי, עם 99 מ-100 המקומות הראשונים בשיאני השכר בשירות המדינה.
מהרשימה הזאת למדנו, ולא בפעם הראשונה, כי יש בישראל רופאים לא מעטים ששכרם במערכת הציבורית גבוה במידה משמעותית מזה של צמרת השירות הציבורי במדינת ישראל: לפי הדו"ח שפירסם הממונה על השכר באוצר, שיאן השכר בכלל המגזר הוא פרופ' גבריאל סנדרו, מנהל יחידת כירורגיית כלי דם בבית החולים סורוקה, עם שכר של 106 אלף שקל בחודש, אך רופאים רבים - שרבים מהם עובדים בפריפריה ומקדישים את כל זמנם למערכת הציבורית - אינם רחוקים ממנו.
זמן קצר לאחר מכן פורסם ב–TheMarker כי שיאן השכר האמיתי במגזר הציבורי גם הוא רופא - שמשתכר אף יותר מסנדרו: 117 אלף שקל ברוטו מרוויח רופא משיבא, שלא הופיע בדו"ח השכר של משרד האוצר מכיוון שהוא מקבל את שכרו הציבורי - כמו רופאים רבים אחרים - בשני תלושי שכר: אחד מבית החולים והשני מקרן המחקרים (תאגיד הבריאות) שלצדו. גם צמרת משרד הבריאות, מנהלי בתי החולים ומנהלי מחלקות רבים מביאים הביתה בסוף החודש סכומים של 70, 80 ואפילו 85 אלף שקל בחודש מעבודתם הציבורית בלבד - ועוד לא דיברנו על שיאני השכר של הדסה (מיליוני שקלים בשנה) ושל הסקטור הפרטי.
אלה הם הרופאים שיאני השכר, אך מהו מצבו של הרופא הפשוט? זה שלא בהכרח נשאר אחר הצהריים בבית החולים לביצוע פעולות נוספות, ולא מקבל "חוזה "כוכבים בשכר גבוה יותר עבור התחייבות לעבוד רק בבית החולים?
34 אלף שקל בחודש לרופא בפריפריה
על פי נתוני משרד האוצר העדכניים ביותר שנמסרו לבקשת TheMarker, המשקפים את שכר הרופאים נכון לסוף 2013, השכר הממוצע של רופא בבית חולים במשרה מלאה בישראל הוא 31.1 אלף שקל ברוטו בחודש – עמוק בתוך העשירון העליון של השכר במשק. רופא באזור המרכז השתכר 28.8 אלף שקל בממוצע, ואילו רופא בפריפריה השתכר מעט יותר מ–5,000 שקל יותר ממנו: 34 אלף שקל בחודש. זאת, בשל אופיו הדיפרנציאלי של הסכם הרופאים, שהעניק תוספות שכר גבוהות יותר לרופאי הפריפריה ולרופאים במקצועות במצוקה כדי למשוך רופאים לתחומים אלה. זוהי עלייה של כ–28.5% בשכר הרופאים לעומת ערב ההסכם. לשם השוואה, זהו שכר שגבוה פי 3.4 מהשכר הממוצע במשק בדצמבר 2013, שהיה 9,050 שקל. התוספת שקיבלו הרופאים עד היום מהווה 57% מכלל התוספת שניתנה להם בהסכם השכר, והם עומדים לקבל בשנים הקרובות תוספות נוספות.
שכרם של הרופאים המתואר כאן בנוי משכר בסיס ושכר עבור עבודה נוספת שמרבית הרופאים מבצעים, כולל תורנויות, כוננויות וכוננויות־על של מנהלים, אך לא כולל פעילות בשעות אחר הצהריים ("ססיות"), שהתגמול עליה משולם לרופאים בנפרד.
השכר משתנה כמובן מדרגה לדרגה: המתמחים, שהיו במוקד מחאת הרופאים ב–2011 בשל התנאים הקשים של עבודתם, ריבוי התורנויות ושכרם הנמוך מדי לטענתם, השתכרו בשנה החולפת 21.7 אלף שקל בחודש בממוצע, עם 5.5–6.5 תורנויות חודשיות בממוצע. מתמחה בפריפריה השתכר 24.2 אלף שקל בחודש בממוצע - 4,400 שקל יותר מעמיתו המתמחה באזור המרכז, ששכרו היה 19.8 אלף שקל. אף שהפער בין מספר התורנויות במרכז ובפריפריה נשמר, בשטח ניכרת ירידה משמעותית במספר תורנויות המתמחים: ב–2013 למשל שילמה המדינה סכומים מזעריים עבור תורנות שביעית של מתמחים. בבית החולים ספרא לילדים בשיבא, לדוגמה, ירד מספר התורנויות הממוצע מ–10–13 תורנויות לפני ההסכם לכ–5–6 בחודש האחרון.
"שכר המתמחים עדיין רחוק מלהיות הוגן"
המתמחים, מצדם, עדיין אינם חשים כי מצבם התייצב והשתפר במידה משמעותית. "יש לזכור כי מספר שעות העבודה החודשיות של מתמחה המבצע שש תורנויות הוא 250 שעות ומעלה, שמבוצעות בלילות, בחגים ובשבתות", אומרים בעמותת מרש"ם המייצגת את הרופאים. "עובדה זו אינה זוכה להתייחסותו של האוצר, ולא בכדי". לדבריהם, "שכר הרופאים המתמחים, גם כיום, רחוק מאוד מלהיות סביר והוגן בהתחשב בהשקעה הנדרשת מהמתמחים, הסוחבים על גבם את מערכת הבריאות הציבורית. זאת עוד לפני שהבאנו בחשבון את העובדה שמעתה ועד תום ההסכם הקיבוצי הנוכחי צפויה שחיקה מתמשכת של תוספת השכר, שברובה כבר ניתנה".
בקצה העליון של שכר הרופאים ניצבים המנהלים, ששכרם הממוצע ב–2013 הגיע ל–43.4 אלף שקל. בדרג זה הפער בין המרכז לפריפריה גדול אף יותר מבדרגים הנמוכים: בעוד שהשכר הממוצע של מנהלים במרכז הוא 39.3 אלף שקל ברוטו בחודש, שכרם הממוצע בפריפריה הוא 53.5 אלף שקל - פער של יותר מ–14 אלף שקל. דרג המנהלים מורכב ממנהלי המחלקות, היחידות ומנהלי שירות – דרגת ניהול חדשה שנוספה בעקבות הסכם השכר לרופאים מומחים ותיקים, המזכה את הרופא בכוננויות־על שהן למעשה תוספת שכר נוספת. הפער בין מנהלי המחלקות והיחידות במרכז לפריפריה נובע לא רק מהתוספת לפריפריה, אלא גם מהעובדה שפעמים רבות, בשל המחסור ברופאים בפריפריה, הרופאים הבכירים ומנהלי המחלקות נדרשים לבצע יותר תורנויות וכוננויות מעמיתיהם במרכז. במסגרת ההעדפה שההסכם נותן לפריפריה, גם ערכן של כל כוננות ותורנות בפריפריה גבוה יותר מאשר במרכז – מה שמגדיל את הפער. הרופאים הבכירים בפריפריה בדרך כלל גם עובדים פחות בעבודות פרטיות אחר הצהריים לעומת הבכירים במרכז - כך ששכרם הציבורי נועד לפצות אותם על פער השתכרות זה.
שכרם הממוצע של מומחים צעירים (מומחים בחמש שנות העבודה הראשונות שלהם לאחר ההתמחות) הגיע בשנה שעברה ל–27.7 אלף שקל בחודש - 26.4 אלף שקל במרכז ו–32 אלף שקל בפריפריה. שכרם של המומחים הוותיקים יותר שעדיין אינם בדרג ניהול הגיע ב–2013 ל–31 אלף שקל בממוצע.
הכתבה פורסמה במקור באתר Themarker
