ל' כבת 40 עובדת שש שנים כפועלת ניקיון בשלושה מוסדות ציבור ברחבי ירושלים ומרוויחה בגין כל העבודות כ-15 אלף שקל נטו בחודש.
לפני כשנתיים היא יצאה לחופשת לידה ונחרדה לגלות שהביטוח הלאומי מסכים לשלם לה רק שליש משכרה - כ-5,000 שקל בלבד.
ל', פנתה לביטוח הלאומי בדרישה לקבל החזרי שכר אבל סורבה בנימוק שהיא מקבלת משכורת גבוהה מאוד כעובדת ניקיון ויש חשש שתלושי השכר שלה פיקטיביים.
באמצעות לשכת הסיוע המשפטי הגישה ל' תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים על מנת לקבל את החזרי השכר.
אל מול הטענה של העובדת כי תלושי השכר שלה אינם פיקטיביים שכן היא עובדת קשה בשלוש עובדות, טען עו"ד מטעם הביטוח הלאומי, כי יש לדחות את התביעה מאחר וגם בעלה של ל' נהג מידי פעם להחליף אותה בעבודה וכי קיים חשש שהמשכורת שהרוויחה לא תואמת משכורת של עובדת ניקיון.
השופט כאמל אבו קאעווד, שקיבל את תביעתה של ל', ציין בפסק הדין כי למרות שנמצאו פגמים בתלושי השכר של ל' הרי שאין הדבר מעיד שהם פיקטיביים שכן משכורתה היתה זהה ורציפה לאורך זמן רב. ולדבריו, האמירה לפיה אישה המועסקת בניקיון אינה ראויה לקבל שכר גבוה היא אמירה שלא הייתה צריכה להיאמר.
השופט חייב את הביטוח הלאומי לשלם ל-ל' את החזרי המשכורת המגיעים לה כחוק.