"לעולם האתלטיקה הגעתי בזכות אבא שלי. הוא מורה לחינוך גופני בבית ספר שלמדתי בו, למזלי הוא הבחין בכישרון שלי בריצה, והציע לי להתחיל להתאמן עם קבוצת עירוני אחי נצרת", אומרת ג'ומאן ג'ובראן בת ה-27, "הגעתי ממשפחה ששואפת להתקדם ולהתפתח, מגיל צעיר לקחו אותי לחוגים של ספורט ומוסיקה, כשהתבגרנו, כל אחד בחר כיוון שאהב - אני הלכתי לספורט ואחותי למוסיקה. ההורים שלי היוו לי מודל, בזכות העידוד והתמיכה שלהם אני מצליחה להגיע רחוק באתלטיקה, בלימודים ובכל דבר שבו אני עוסקת".
ראית את העתיד שלך בענף האתלטיקה?
"זו הייתה התלבטות. אי אפשר לחיות כספורטאי במדינה שלנו, צריך ללמוד ושיהיה לך מקצוע ביד ולא רציתי ללמוד תחום שקשור לספורט, אלא שתהיה לי קריירה נוספת לצד הקריירה הספורטיבית. התלבטתי איך אפשר לשלב את שניהם אבל בסוף הצלחתי".
לביו-אינפורמטיקה, ג'ומאן הגיעה די במקרה. "בתיכון התעניינתי מאד במדעי מחשב, וידעתי שאני הולכת ללמוד תחום שעוסק בזה. לאחר שסיימתי תיכון היה לי קושי להחליט מה אני הולכת ללמוד, ובמקרה שמעתי מחבר משפחה על תחום יחסית חדש ולא מוכר שנקרא ביו-אינפורמטיקה, המשלב בין עולם המחשב ועולם הביולוגיה וזה היה נשמע לי מרתק ומאתגר".
את מוצאת נקודות השקה בין שני התחומים?
"בשני התחומים למדתי על עצמי. באתלטיקה אני לומדת שאני צריכה לעבוד קשה ולתכנן את הזמן כדי להצליח, מה שמאוד עזר לי בלימודים. במחקר למדתי להיות סבלנית ולחכות לתוצאות, וזה עזר לי להיות אתלטית יותר טובה. כאתלטית אני שואפת להגיע לשיאים מהר אך זה לא תמיד הולך ככה. צריך להאמין במה שאתה עושה, לעבוד קשה ולחכות לתוצאות. אני אדם לא סבלני שרוצה כאן ועכשיו אבל הצלחתי לעבוד על זה בזכות המחקר".
"השנייה שבה עפתי באוויר הרגישה כמו 10 דקות"
ב-2016, רגע אחרי שלקחה את האליפות בקרב 7, ג'ומאן נפצעה קשות. "זו הייתה שנה שהתקדמתי בה משמעותית, הייתי אמורה להשתתף בתחרות אליפות הבלקן ועוד תחרויות חשובות. במהלך תקופת ההכנה לאליפות הבלקן נפצעתי בתחרות של קפיצות רוחק, קפצתי לא נכון וקרעתי את הרצועה. זו הייתה פציעה קשה ונאלצתי לעבור ניתוח, עד עכשיו אני מנסה להתאושש ממנה".
זוכרת מה עבר לך בראש ברגעי הפציעה?
"השנייה שבה עפתי באוויר הרגישה כמו 10 דקות. ידעתי שזו תהיה פציעה קשה, ועברו לי הרבה מחשבות בראש, חשבתי שזו פציעה קשה, שהלכה לי העונה והלכה לי אליפות הבלקן".
ג'ומאן מספרת כי הפציעה הייתה אחד הדברים הכי קשים שעברו עליה. בתקופה שקדמה לפציעה הייתה קפיצת מדרגה משמעותית בקריירה האתלטית שלה, היא התקדמה כמו שצריך, הציבה יעדים ושאפה להתחרות בתחרויות בינלאומיות. אך הפציעה בלמה את כל התוכניות. "הייתי מתוסכלת, ידעתי שאני צריכה להתחיל הכל מחדש, והולכת לאבד לפחות שנה בשל התאוששות על מנת להשיג מטרות שהצבתי לפני הפציעה".
היו לך מחשבות לפרוש?
"פציעות הן חלק מהספורט, צריך לדעת איך להתמודד איתן ולהיות סבלניים. אבל בכלל לא היו מחשבות על פרישה, הפציעה אפילו נתנה לי מוטיבציה להוכיח לעצמי שאם אני יכולה להתאושש מזה ולחזור להתחרות אני יכולה להשיג את כל המטרות שלי".
להמשיך כל עוד יש לאן להתקדם
כאמור לפני מספר שבועות זכתה ג'ומאן באליפות ישראל. "זה הישג מדהים עבורי, להיות אלופת ישראל בעיקר בעונה הזו. השנה הייתה מתסכלת עבור כולם אך גם עבור כל אתלט. אי הוודאות בתקופה הקשה הזו איים על העונה הספורטיבית, לא היה ברור אם תהיה עונה ותחרויות. לא היה קל בכלל, התעוררו הרבה התלבטויות ושאלות שלא קיבלנו עליהן תשובות חד משמעיות, כמו האם ממשיכים להתאמן כרגיל או לחכות לשנה הבאה. היינו צריכים להסתגל בתקופת ההסגר, ולדעת איך לשמור על הכושר ועל המוטיבציה. השתדלתי להישאר בכושר, לעשות תרגילים בבית. לסיים את העונה בטעם טוב, לנצח את אליפות המדינה ולשפר את השיא שלי היה מרגש מאד".
עד מתי את רואה עצמך ממשיכה בתחום הספורט?
"אני תמיד אומרת לעצמי שכל עוד אני מתקדמת ומשתפרת אני רוצה להמשיך ולדעת עד איפה אני יכולה להגיע. אני תמיד שואפת להגיע להכי טוב שאני יכולה, ולא משנה באיזה גיל אני עושה את זה. אבל הדבר שגורם לי להמשיך זה שאני מאד אוהבת אתלטיקה ונהנית ממנה. כשהקריירה הספורטיבית שלי תגמר, אני אמשיך לעשות ספורט בשביל הכיף כי זה חלק מחיים שלי".
בגיל 19 ג'ומאן התחילה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב במסלול מדעי מחשב-ביו-אינפורמטיקה. "בתחילת התואר היה אתגר ללמוד את הנושא ולהצליח ובמקביל להתאמן מספר שעות כל יום. בשנה האחרונה של התואר קיבלתי עידודים ממרצים שהמליצו לי להמשיך בלימודי תואר שני. בהדרכתה של פרופ' אסתי יגר-לוטם התחלתי את לימודי התואר השני, למדתי ממנה הרבה והיא חיזקה אותי מאד, סיימתי את התואר בהצטיינות. בהמשך היא המליצה לי להמשיך לתואר שלישי, וכבר סיימתי את השנה הראשונה. אני נהנית מהלימודים והעבודה שלי במעבדה עם כל הצוות".
אפשר לומר שאת יותר ספורטאית או אקדמאית?
"בבוקר אני אקדמאית, כשאני הולכת לעבוד עד חמש, אז אני עושה קאט ויוצאת לאימון של 4 שעות. כשאני חוזרת הביתה אין לי כוח לכלום, לפעמים אני צריכה לעבוד עוד קצת, אם יש לי דד ליין בעבודה. אני לא מספיקה הרבה כי אני חייבת לישון 8 שעות, אז לפעמים אני קמה בבוקר כדי להשלים".
השילוב של שני התחומים וההשקעה הרבה בהם דורשים מג'ומאן לא מעט ויתורים. "אני לא מבקרת לעיתים קרובות את ההורים שלי בנצרת, כי אני גרה בבאר שבע. אין לי זמן להשקיע בתחום החברתי, אז אני לא רואה הרבה חברים. אבל משתדלת בחופשים להיפגש ולטייל. בתקופת הקורונה אני שמה הגבלות על עצמי, פחות יוצאת למקומות, כי אם אני אהיה בבידוד אני אפסיד תחרות".