משרד הוא לא מקום טוב לילדים. וכשאנחנו מדברים על טוב אנחנו לא מדברים רק על בטיחותם של הילדים עצמם, שכן מעבר לעובדה שיש במשרד חפצים חדים כמו פינות של שולחן, מספריים, מהדקים ועוד שלל מוצרים שילדים עלולים להיפצע מהם, עצם הימצאותם במשרד היא לא דבר טוב דווקא עבור הקולגות שלכם.
ההורים שבניכם מכירים את הסיטואציה הזאת שפתאום נתקעתם בלי סידור, שאין לכם ברירה ואתם פשוט חייבים להביא את הילד איתכם לעבודה. בין אם מדובר בעוד חופשה במערכת החינוך שלא מסונכרנת עם הלוז של ימי החופש שלכם, שביתה לא מתוכננת או חום פתאומי שהצריך אתכם לרוץ לגן ולהביא את העולל למשרד. זה מתסכל ומעצבן ולפעמים זה אפילו קצת נחמד שאפשר "לעקוץ" את המערכת – להביא את הילד, לבצע את העבודה ולא לקחת יום חופש.
אז זהו, שבשטח של "לבצע את העבודה", אולי אתם יכולים לג'נגל בין ילדכם המתבכיין לבין העבודה, מצליחים לסנן רעשי רקע שאתם רגילים אליהם מהבית ופשוט מתקתקים את המשימות שאתם נדרשים להן באותו יום. אבל קולגות רבים סביבכם עלולים להרגיש לא בנוח כשיש ילד (בעיקר אם הוא לא שלהם) שפשוט משבש את סביבת העבודה ומוציא את כולם מריכוז.
לחלקכם זה עלול להישמע בכייני, אבל מדובר במאבק של ממש, במיוחד לקולגות שאינם הורים בעצמם ולא רגילים לשמוע קולות או אפילו צרחות ילדים ופשוט להתעלם. ועוד לא דיברנו בכלל על מפגע הריח הקשוח שמתלווה לילדים קטנטנים שאינם גמולים – כמו שלא מקובל ואף אסור לחמם דג במיקרוגל המשרדי, ככה גם דינו של חיתול שמוחלף באופן ספייס.
ולא רק רווקים נטולי גישה לזאטוטים מוטרדים מהנוכחות של הילדים שלכם, גם אוהבי הילדים מוסחים – אלו שמתמלאים רגשות אימהיים או אבהיים ברגע שהם מזהים ריח של תינוק בסביבה. כל יבבה או חיוך גורמת להם להתרגש ולפלוט אנחת "אווווו...." - כזאת שכשלעצמה מעצבנת את העובדים האחרים בקיוביקל לידם – גם אותם נאנחים עצמם מתעלמים משאר המשימות שלהם לאותו היום ורק מבקשים את קרבת הזאטוט, זה לא בשליטתם זה עניין ביולוגי גרידא.
ילד במשרד הוא כמו חול שהופך ללכלוך כשמביאים אותו מהים הביתה
ואולי הבעיה הכי גדולה בעובדה שילדים מגיעים לעבודה היא בכך שהם לא שייכם לשם, כשלוקחים משהו (או במקרה הזה מישהו) ומוציאים אותו מההקשר הטבעי שלו, זה יוצר מצב של בלבול וחוסר אונים. בלימודי סוציולוגיה ממשילים את המצב הזה לחול – כשהוא נמצא על חוף הים הוא מקסים ויוצר תחושת שלווה ועונג, אבל כשהוא נמצא אצלכם בבית הוא לכלוך מעצבן שצריך להיפטר ממנו.
אז נכון שלא צריך להרחיק לכת ולהיפטר מהילדים, אבל זאת אנלוגיה שאולי ממחישה את הסיטואציה שבה נמצאים העובדים האחרים – הם בסך הכל הגיעו לעבוד ברוטינה שהם רגילים אליה, ופתאום גילו שהם נמצאים בזירת פעוטות שמשבשת את שגרת יומם ומוציאה את המצב התודעתי שלהם מאיזון, בין אם הם מהז'אנר האוהב ובין אם הם מהז'אנר הסולד – בכל מקרה היעילות שלהם נפגעת באופן אובייקטיבי.
אתם יכולים להגיד שזאת קטנוניות, שאפשר להרכיב אוזניות, להתרכז במסך המחשב ולהתעלם מהכאוס שמשליטים הטרוריסטים הקטנים. אבל אז יאמרו שמי שעשה זאת הוא סנוב, מתנשא, יעלבו שלא התלהב מפלא הבריאה שהגיע למשרד, וכך בעל כורחו הוא צריך להיות חביב ואדיב על חשבון הפרודוקטיביות.
גם אם הילד שלכם הוא הכי מתוק בעולם, תחשבו על הקולגות שלכם בפעם הבאה כשתשקלו להביא אותו איתכם לעבודה.