מי מאיתנו לא מכיר את זה שהבטן מתערבבת מהדינמיקה עם המנהל או המנהלת? זה יכול להיות ענין יומיומי או משהו של פעם בכמה זמן, אבל גם אם ננסה להדחיק, להתעלם, להתעלות, מערכת היחסים עם המנהל שלנו משפיעה על רובנו, ובגדול.
מילה טובה ממנו יכולה ממש "להאיר" את יומנו, לפעמים הרבה מעבר למה שהיינו מצפים או רוצים, שלא לדבר על מה שקורה לנו מפידבק ביקורתי שנוגע בנו בנקודות הרגישות והכואבות. יש המון סיבות שבגינן מערכת היחסים הזאת פשוט נידונה לערבב אותנו. אז למה זה קורה, ואיך כדאי להתנהל בתוך הדבר הזה? בואו נדבר על זה.
יש כל כך הרבה סיבות לתסכול במערכת היחסים הזו. הסיבה הכי רווחת שאני פוגשת שוב ושוב היא תחושת חוסר הפרגון. זאת התחושה הזו שהמנהלים לא מעריכים את העבודה הקשה והמאמצים שלנו, או לא מעריכים מספיק. עוד סיבה שכיחה למדי היא התחושה של חוסר היכולת להשפיע - כולנו רוצים להרגיש חשובים, משמעותיים, להביא את עצמנו לידי ביטוי - וכשדברים מוכתבים מלמעלה, לפעמים בדיוק הפוך מהאני מאמין שלנו ובלי שממש שואלים את דעתנו, זה יכול לייאש. ואולי הדבר הכי קשה לעובדים זה לקבל בראש מהמנהל - וזה לא ממש משנה על מה. בין אם זה בגלל שהתוצרים שלנו לא היו מה שהוא ציפה להם, אם זה כי לא עמדנו בדד לין (גם אם ממש ניסינו) או ביעדים, או כל דבר אחר. תודו שזה ממש הופך את הבטן לקבל ביקורת שלילית, ואם זה קורה תדיר, זה בהחלט מוריד את המוטיבציה.
כן, ממש לא קל לרצות את המנהל הממוצע בימנו. והאמת שבדינימיקת עובד-מנהל יש גם משהו לא טבעי. מערכת יחסים יומיומית, בה הצדדים בדרך כלל לא באמת בחרו האחד בשני (בשונה מזוגיות או מחברות), אלא מצאו את עצמם ב"יחסי עבודה" צפופים לשם הפרנסה. מערכת יחסים בה אין שוויון, כי לצד אחד יש הרבה כח, סמכות ואחריות על הצד השני - שאמור לרצות ולעמוד ביעדים. ומה שמוסיף ומקשה על האתגר הוא ששני הצדדים מצופים לבלוע כמו צפרדע את כל הרגשות שמתעוררים בהם מהדבר הזה, להתנהג "מקצועית", "ענינית", להיות יעילים ולא לקחת ללב יותר מידי. או לפחות לא להראות כשכן. בסיס מצוין לסלט רגשי.
לא מעט פעמים שמעתי על החשש לפתוח נושאים רגישים מול המנהל. והאמת היא שיש המון כח מרפא ומועיל בלדבר את הרגשות שלנו; זה כמו להוציא את האוויר מהבלון, וכשעושים את זה נכון, זה ה-מתכון לשפר את איכות החיים והתוצרים בכל מערכת יחסים.
אז איך עושים את זה? הנה כמה טיפים שאולי יעזרו עם הסלט הרגשי הזה:
תאום ציפיות ומסרים בהירים
לפני שאתם ניגשים לשיחה עם המנהל, שבו לעשות קודם כל עם תאום ציפיות ברור עם עצמכם. מה אתם רוצים? מה אתם צריכים? למה? אם רלוונטי, כדאי לבוא עם הצעות ורעיונות קונקרטיים. הגיעו לפגישה עם מסרים ברורים ונקודות כתובות, ולא פחות חשוב, עם נכונות להקשיב למה חשוב לצד השני, מה הוא רוצה ולמה.
עשו פוליטיקה חיובית
זה מתחיל בלצייר לעצמכם מפה פוליטית שמציגה את הכוחות שמעורבים בתמונה. חשוב שתבינו מי הכוחות המשפיעים על המצב, מה כל אחד רוצה, ומכאן איך נכון להתנהל ומול מי. להבנת התמונה הפוליטית יש חשיבות גדולה בהשגת המטרות שלנו.
חשוב לטפח את הקשר האישי
בסופו של דבר כולנו בני אדם, יחסי עבודה ממש לא חייבים להיות "חבריים", אבל כולנו רוצים שיהיה לנו נעים. כשנעים לנו יש דינמיקה טובה יותר, אפשר לצחוק קצת ולצאת מהמוד המשימתי ויש יותר סיכוי לאיכפתיות אמיתית – וכך כולם מרוויחים יותר.
מצאו את המקומות הנכונים להוציא בהם קיטור
חשוב מאוד לתת מקום למה שעובר עלינו. לתת מקום לעצמנו להרגיש, לשחרר, לעבד את הדברים. זה יכול להיות עם חבר או איש מקצוע, העיקר שיהיה לנו מקום להניח את מה שאנחנו מרגישים, לשחרר. מקום המאפשר שבו נוכל להרגיש בנח ושלא יהיה שיפוטי. אחרי שמשחררים קיטור, אנחנו הרבה פחות טעונים והרבה יותר מדוייקים לסיטואציה ולעצמנו.
אז קדימה לעבודה. מאחלת מערכות יחסים טובות, מפרות ומתגמלות בעבודה.
הכותבת ליטל כסיף שניידר, היא מאמנת אישית ועסקית המתמחה בפיתוח ושינוי קריירה, ליווי עצמאים, והתפתחות אישית.