לכולנו יש במקום העבודה את הבן אדם המעיק הזה, שכל תפקידו וייעודו הם לתפוס את תשומת ליבנו ולעולם לא לשחרר. בכותרות של המיילים שלהם כתוב "דחוףףף!", הם שולחים הודעות בשעות-לא שעות ודורשים שנטפל עכשיו, מיד, אי אפשר לחכות אפילו לא למחר. ברור להם שכל דבר שהם צריכים מקבל עדיפות על כל דבר אחר שאנחנו רוצים או צריכים לעשות. הם שואבים מאיתנו כוח וסבלנות, וצריך לעצור אותם.
מצד אחד, אנחנו רוצים להציב גבולות ולתאם ציפיות וכמובן, להישאר שפויים. אבל מצד שני אנחנו גם יודעים שחשוב לשמר מערכות יחסים מקצועיות. אז איך אפשר למנוע מהלחץ התמידי של אחרים להשפיע על הבריאות הנפשית שלנו?
כשמדובר בקולגה:
אם מישהו מהעמיתים שלכם פונה אליכם עם בקשה ממש ממש דחופה, עזרה שהוא צריך עם משימה שהוא בשום פנים ואופן לא עומד בה, תזכרו שלעולם לא נוכל לשלוט בתגובות של אחרים לעומס משימות ולדדליינים, אבל לגמרי אפשר לשלוט בשלנו. "לחץ הוא מדבק, אבל גם רוגע יכול להיות." אומרת הפסיכולוגית הקלינית מוניק ריינולדס, בכתבה שפורסמה ב-Huffpost. היא מספרת שאנשים בדרך כלל נוטים להיאטם כשמישהו מתנהג בצורה לחוצה והיסטרית, בעיקר בגלל שהם מפחדים לפגוע בו או בגלל שהם מפחדים בעצמם להיראות לחוצים. אם זה גם מה שמטריד אתכם, בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם עומדים מול קולגה שמשוכנע שיש מצב חירום מטורף ובלתי פתיר קחו דקה לעצמכם כדי להזכיר לעצמכם שזה לא נכון, כדי שהתגובה שלכם אליו תהיה יותר מאוזנת.
ריינולדס מציעה שאם הקולגה שלכם גורם ללב שלכם לדפוק ולבטן שלכם להתהפך, או בקיצור מכניס אתכם ללחץ, קחו נשימה עמוקה והוציאו את האוויר לאט. היא מציעה גם את שיטת ה"קח חמש", בה מחפשים חמישה דברים שאפשר לראות, ארבעה דברים שאפשר לשמוע, שלושה שאפשר לגעת בהם, שניים שאפשר להריח ואחד שאפשר לטעום. היא אומרת שהשיטה הזאת תעזור לנו לחזור ולהתחבר למציאות. ברגע שתהיו במצב פחות אינסטינקטיבי תוכלו לדבר עם הקולגה שלכם בצורה רגועה ולהציב גבולות ברורים: "אל תדברו על היכולות שלכם" ריינולדס ממליצה, "במקום זאת תשתמשו במונחים של זמן, זה לא שאתם לא עומדים בזמנים, זה שיש עומס משימות. זה לא שאתם לא רוצים לעזור, זה שאין לכם זמן."
אם מדובר במצב שחוזר על עצמו, ופוגע בעבודה שלכם באופן יומיומי, אל תפחדו להציף את זה בפני המנהל שלכם. כמו שאנחנו יודעים "זאת לא הלשנה, זה דיווח." חשוב שמנהל שלכם יידע מה קורה כדי שהוא יוכל להתערב, מבלי להוציא את הקולגה שלכם רע. משפט פשוט כמו "אני צריך קצת עזרה, נראה שיש להם דדליינים מאתגרים והם משפיעים עליי."
אתם אפילו יכולים לאתגר את הקולגה שלכם ולשאול שאלות כמו "מתי קיבלת את המשימה הזו?"', אל תרגישו מחויבים להסכים לעזור לו ישר, המשיכו לשאול שאלות ותחליטו כמה המשימה באמת דחופה.
"תמיד תוכלו פשוט לדבוק בעובדות כדי לא להיסחף למשימות שלא באמת צריך להשלים כל כך מהר," אומרת סומיה אסק, קואצ'רית קריירה ועובדת סוציאלית, "כל אחד חווה דחיפות בצורה שונה, מצב חירום של אחד הוא פשוט עוד רשימה של משימות של מישהו אחר".
כשמדובר בלקוח:
אם אתם עובדים באופן ישיר מול לקוח ומגיעה ממנו דרישה לא הגיונית מבחינת זמנים, שפשוט לא סובלת דיחוי , מומלץ לפתוח במשפט חיובי שנוגע במערכת היחסים שלכם. אחר כך תדברו בעדינות על מה מונע מכם להשלים את העבודה שלכם. ככה, הבעיה היא לא בכם, אלא בתהליך. אחר כך תבקשו מהלקוח שייתן לכם מסגרת זמנים הגיונית. אתם יכולים להכיר בכך שאתם מבינים שיש מצבי חירום לפעמים, אבל לא תמיד תוכלו לעזוב הכול ולעזור להם.
כשמדובר בבוס שלכם:
להגיד לבוס שלכם "לא" באופן ישיר זו בדרך כלל לא אופציה. אבל הדרישות שלו מכם אינן הגיוניות ואתם מוצאים את עצמכם עובדים הרבה יותר מידי, ונתונים רוב הזמן תחת לחץ, אתם צריכים לפתוח את הפה. אל תרגילו אותו לציפיה שתמיד תסיימו לעשות הכול מהר, אתם צריכים לדעת להגיד לו אילו זמנים הם סבירים ומתי תשלימו כל משימה. יותר מזה, אם אתם צריכים לטפל גם במצבי החירום שלו, אתם צריכים להבהיר לו שהדבר משפיע על המשימות הרגילות שלכם שיידחו בהתאם, וודאו שהוא מבין את זה ותנו לו להחליט מה יותר חשוב. אם מתקילים אתכם במשימה דחופה וגדולה תוכלו להגיד משהו כמו "בסדר, אני מבין שזה דחוף, אבל שתדע שאני עובד על משהו אחר, שאני לא אסיים עד מחר אם אני אשלים גם את המשימה שלך."
כשמדובר בעצמכם:
אם אתם מזדהים מאוד עם הקולגה הלחוצה, אולי הגיע הזמן לשנות קצת פרספקטיבה ולחשוב על המשמעות שבעבודה שלכם. אם הלחץ הוא גדול מידי ואתם מוצאים את עצמכם במצבי חירום בלתי נגמרים, אז כדאי לכם לדבר עם הבוס שלכם על הרגלי העבודה שלכם. אם הוא לא מתחשב, זה מעיד משהו על מקום העבודה.
ריינולדס ממליצה לשאול את עצמכם "האם זה באמת דחוף? או שאני פושט בלחץ כי אני לא אוהב לדעת שיש הרבה משימות שעוד לא השלמתי?"
אם אתם מחוללי מצבי-חירום מקצועיים, נסו לחשוב על ההשלכות שיש ללחץ שלכם על העמיתים שלכם לעבודה. "אם חושבים על זה, לכל מקום עבודה יש כמות מסוימת של אנרגיה ומשאבים" אומרת ריינולדס, "ואם מישהו שואב תשעים אחוז מהמשאבים האלו בגלל הלחץ, אנחנו מאבדים הרבה יותר מידי זמן וכוח."